"מזל שאני עדיין בחיים": אוזי אוסבורן ויתר על הסמים, האלכוהול והמין

כמו חתול

ב–1981 הוציא אוסבורן אלבום שנקרא "יומנו של מטורף", וזה היה כל כך קרוב למציאות שהוא יצר באותן שנים. ניקי סיקס, שהיה בסיסט להקת מוטלי קרו, הוציא בזמנו ספר שנקרא "יומני ההרואין", שנחשב לאחד מספרי הרוק המוצלחים בכל הזמנים. אחד הסיפורים בספר הפך לקאלט.

המקרה התרחש במסגרת סיבוב הופעות משותף שערכו אוסבורן והלהקה. "נתתי לו קשית", כתב סיקס בספרו. "הוא הלך לכיוון קן נמלים, ואמרתי לעצמי: 'לא, הוא לא יעשה את זה'. הוא החדיר את הקשית לאף והסניף שורה שלמה של נמלים. אחרי זה הוא עמד והשתין על המדרכה, מתעלם מהנשים המבוגרות ומהמשפחות שהיו בבריכה הסמוכה. אוזי התכופף וליקק את השתן, כמו איזה חתול. בסיום נעמד בעיניים נוצצות ובפה רטוב מפיפי, הסתכל עלי ואמר 'תעשה את זה, סיקס'".

שנים אחרי אוסבורן לא זכר את אותו סיפור מופרע, שהספיק להיכנס לקלאסיקה. "אני יותר לא מסניף נמלים", צחק באחד הראיונות. "אני אפילו לא זוכר שעשיתי את זה. כשאתה מלא בסמים ואלכוהול, אתה עושה דברים שהם סימני אזהרה, אבל אז אתה מתעורר ולא מבין איך הגעת למצב. השתניתי".

באותן שנים הסיפורים עליו רק הלכו ונערמו. אחרי אחת ההופעות בגרמניה, במהלך ארוחת ערב הוא עלה על שולחן, עשה סטריפטיז ובסוף השתין לתוך בקבוק היין של האורחים. "יש לי מזל שאני עדיין בחיים", הודה כשהוא נזכר באותה תקופה. "סמים ואלכוהול היו כיף, אבל יש בהם גם צד רע. אני לא עושה את זה יותר. כולם מחפשים את גביע הזהב שנמצא בסוף הדרך, אבל כדי להגיע אליו צריך לעבור ביצות טובעניות ותקופות קשות".

ב–1989, למשל, אחרי עוד מסע אפוף באלכוהול, אוסבורן מצא את עצמו בתא כלא, מואשם בניסיון רצח של אשתו שרון. "הוא הגיע בתחתונים, ישב מולי על הספה ואמר: 'הגענו להחלטה'. ואני אומרת לו בסרקזם: 'כן, של מה?'", סיפרה שרון מאוחר יותר. "הוא אמר: 'אנחנו מאוד מצטערים, אבל את תצטרכי למות. אין אופציה אחרת'. הוא קפץ עלי עם כל משקל גופו, שם את ידיו על צווארי ולחץ. חשבתי לעצמי: 'הילדים, אתה לא יכול לעשות את זה, אני לא מוכנה'".

אוסבורן לא זכר מה קרה כשהתעורר בתא המעצר. "שאלתי את השוטר: 'מה אני עושה פה?' לא היה לי שמץ של מושג, וזה הדבר הכי מפחיד. השוטר קרא מתוך דף 'אתה נאשם בניסיון רצח של שרון אוסבורן'. אני לא יכול לתאר איך הרגשתי באותם רגעים. נכנסתי למין אדישות מקפיאה".

קשה לתאר את חייהם של הזוג אוסבורן כאושר ועושר מהסוג הקלאסי, אבל אחרי 36 שנים הם עדיין נשואים, ורק לאחרונה חידשו את נדריהם בכנסייה. "אני אוהב אותה, והיא אוהבת אותי", אוסבורן ניסה לתת פרשנות לשיגעון. "אין אישה אחרת שאני רוצה לבלות איתה את שארית חיי. עושים טעויות ולומדים מהן. אני מכיר אנשים שאומרים 'אנחנו נשואים 35 שנים ולא היה לנו ריב'. אני הייתי עונה להם 'אתם בטח חיים בארץ אחרת'. אני לפעמים מסתכל על אשתי ואני פאקינג כועס עליה, ובימים אחרים אני פאקינג אוהב אותה".

אהבה עמוקה

המעטפת של משפחת אוסבורן נסדקה לפני שנתיים, אז עלו סיפורים ששרון גילתה שאוזי בגד בה ולא עם מישהי אחת. וכמו תמיד אצל המשפחה המפורסמת, גם הפעם הם בחרו לכבס את הכביסה המלוכלכת מחוץ לבית. "ישבנו וראינו טלוויזיה ופתאום הוא שלח לי מייל", שרון לא חסכה שום פרט מהעיתונות הצהובה. "שאלתי: 'למה שלחת את המייל המטופש הזה?', והוא ענה שלא שלח לי דבר. חטפתי את הנייד שלו ואמרתי לו 'תראה', כמובן שזה היה מיועד לאחת הנשים המזוינות שלו".

כששרון נשאלה אם היא יודעת מיהן המאהבות שבעלה מחזיק, היא המשיכה לפרט. "איזו נערה רוסייה, אחרי זה אלו היו המעסה שלנו באנגליה, המעסה כאן בלוס אנג'לס וגם הטבחית שעובדת אצלנו".

אוסבורן בהתחלה ניסה להישמע משועשע כשהתפוצץ הסקנדל. כששאלו אותו מה הסוד של נישואים מאושרים ענה בצחוק: "שלא יתפסו אתכם עם המאהבת", אבל מיד ניסה להתנצל.

"זה ענייני רוק'נרול", הסביר. "לוקחים את הדברים הטובים והרעים. כשהייתי מטורף, היה לי מזל ששרון לא עזבה. עכשיו, כשאני נקי מאלכוהול וסמים, הבנתי איזה אידיוט הייתי. זאת אומרת אני עדיין משוגע, אבל יותר בשליטה. כשאמרתי: 'שלא יתפסו אתכם עם המאהבת', אני לא גאה בחרא הזה. אכזבתי את אשתי ואת המשפחה. גרמתי להלם ובושה. אני אוהב את אשתי".

בסוף הוציא אייקון הרוק הכבד הודעה כתובה ומסודרת: "בשש השנים האחרונות התמודדתי עם התמכרות למין. אני מרגיש מושפל כשאני מבין מה גרמה התנהגותי. אני מודה לאלוהים שאשתי הנפלאה, שרון, נשארה לצדי ועדיין תומכת בי".

לאורך כל השנים נראה שאוזי תלוי בשרון, הדמות החזקה בבית. היא הרגליים היציבות, מנהלת את העניינים. ב–2002, כשנאבקה במחלת הסרטן, התברר שבעלה איבד את העשתונות כשהבין שהוא עלול להישאר לבד.

קלי, בתם של הזוג, תיארה בספרה רגע שבו אמה עברה התקף קשה. "הזמנו אמבולנס, והייתה לי סיבה טובה לפחד. אבא ירד בתחתונים, לקח מתוך קערה חופן כדורים ובלע. אחרי זה שתה וודקה כאילו היא הייתה מים. הוא שם יד על הפה של אמא, חשבתי שהוא רוצה להרוג אותה".

בינתיים שרון החלימה ובני הזוג יישרו ביניהם את ההדורים, שוב בצורה מצולמת ומתוקשרת כמו שהם רגילים. "עברנו כל כך הרבה ביחד", הסביר אוזי. "הכנות בינינו מבשרת על התחלה חדשה". שרון סלחה לבעלה אחרי כל הכעס. "זו אהבה עמוקה, אני מכבדת אותו כל כך".

העולם למד עם הזמן לחבב ולהכיר את האוסבורנים דרך תוכנית הריאליטי המשפחתית שרצה במשך ארבע עונות והייתה הנצפית ביותר ברשת MTV. אלה לא היו רק אוזי ושרון שכיכבו על המסך, גם הילדים ג'ק וקלי הופיעו שם. וזה כבר לא היה הרוקר שנגס בעטלף (כן, גם את זה הוא עבר במהלך הקריירה), אלא יותר סבא חביב עם נגיעות בולטות של טירוף.

למעשה, אוזי למד להכיר את משפחתו אחרי שנים שבהן בחר להתרחק ממנה לטובת השתייה. על אירוע מכונן שגרם לו לתפנית ביחסיו עם בנו סיפר בראיון. "לא הייתי כל כך אבא", הודה. "הייתי עוד ילד בעייתי שאשתי הייתה צריכה לטפל בו. יום אחד היה לי ריב עם בני ושאלתי אותו: 'מה אתה עוד צריך בחיים?', והוא אמר: 'אבא'. זו הייתה מהלומה בין העיניים, כמו אבן שפגעה בי.

"הסתובבתי אליו ואמרתי: 'ג'ק, אני מצטער'. בעבר האגו שלי ניהל את ההצגה. חשבתי שאני יכול לעשות מה שבא לי, אבל כשאתה מביא לעולם ילד, יש לך אחריות כלפיו. שרון הייתה טסה חצי עולם בשביל לקחת את הילדים לסרט או לגן חיות בזמן שאני הייתי שפוך על רצפת הפאב. כעת היחסים שלי עם ילדי נפלאים".

לאבד הכל

מלבד "האוסבורנס", לאוזי ולבנו ג'ק יש סדרת טלוויזיה שבה הם מבקרים בכל מיני מקומות היסטוריים, כמו האזור שבו התחולל קרב אלמו בטקסס, או המפקדה שבה הבריטים פענחו את הצפנים במלחמת העולם השנייה. "הייתי בקובה עם בני", סיפר אוזי חוויה ממסעותיהם. "בזמן שישבנו במסעדה, ניגש אלינו מישהו ושאל: 'רוצים לעלות למעלה לעשן סיגרים?'. אני לא מעשן, אבל ג'ק אמר שהוא ישמח לסיגר. נכנסנו לחדר פרטי, שהיה מלא בבקבוקי רום. חשבתי לעצמי 'זה לא יהיה כל כך נורא אם אקח סיגר אחד' ומיד תפסתי את עצמי, 'לך לעזאזל, תתחיל בסיגר ולך תדע אולי תסיים עם משקה'. אמרתי לבני שאני חייב לצאת מהחדר".

כבר כחמש שנים שאוסבורן נקי מכל הרעלים שבהם הטביע את עצמו. הוא סיפר שמיד אחרי שחזרו מקובה ניגש למפגשים של אלכוהוליסטים אנונימיים, שם הוא מציג את עצמו כג'ון, שמו המקורי. "אני הולך כל יום לפגישות, כי זה מפחיד אותי", הוא הודה. "אני לא רוצה להעמיד את עצמי בפיתוי ההוא. אני אחשוב 'מה היה רע בלילה מלא משקאות וקוקאין'. אבל אתה בחדר המלון שלך, השמש זורחת ובאותו ערב יש הופעה. זה אסון. אין לי חשק לחזור לזה. אלכוהוליזם הוא מחלה. אני לא אוהב ללכת לפגישות, אבל אם לא אלך, אני יודע שאחזור לשתות ואני חושש שאאבד הכל".



אוסבורן סיפר למגזין "רולינג סטון" שהחליט להיגמל אחרי בקרים שבהם היה מתעורר כשבגדיו ספוגים בשתן. כעת, למעט נפילה אחת, הוא מודה שהתנקה לחלוטין. "אמרתי פעם לשרון שכל שותפַי לשתייה הכבדה כבר מתים, ואף אחד מהם לא חזר כדי להגיד 'היי, אוז, נחמד יותר בצד השני, בוא תצטרף אלינו', אבל אני גם לא מאלה שנגמלו ומטיפים 'אל תשתו יותר'".

אוסבורן מספר שכיום הוא נרגע בצפייה ב"משחקי הכס" או שהוא מצייר להנאתו. בגילו הוא כבר לא אבא חסר אחריות, אלא סבא עם נכדים, שמסתובבים לידו בבית.

לפני שיצא לסיבוב הופעות פרידה לקריירת הסולו, הוא ערך סיבוב פרידה גם עם חבריו לבלאק סאבת' האגדית. לא רק הגיל עושה את שלו. איומי, הגיטריסט, מתמודד כבר זמן מה עם מחלת הסרטן.

לפני שנים כשנשאל אם הוא מתכוון לפרוש בקרוב, ענה אוסבורן: "אנשים בסביבות גילי אומרים 'אני בן 65, בקרוב אפרוש לגמלאות' ואז הם מתים. כשאבי פרש הוא קיבל צ'ק שמן, יצא לעבוד בגינה ומת. אמרתי לעצמי שזה קצת אנטי–קליימקס, אחרי שעבדת במפעל כל כך הרבה שנים. אני לא עוזב. אנשים עדיין רוצים לראות אותי, אז למה אני צריך לפרוש?".

גם עכשיו אוסבורן סייג ואמר שאף שמדובר בסיבוב פרידה, עדיין ייתכנו פה ושם הופעות. הוא לא מתכוון להיעלם מהנוף. בכל זאת, מדובר באימפריה כלכלית משגשגת שאי אפשר להשבית אותה בבת אחת.

"הדבר הכי קשה בזקנה הוא העובדה שכל חברי הטובים מתים", סיפר לא מזמן. "אבל הבעיה היותר גדולה היא שאני לא זוכר שאני בן 70. אני לא יודע מה בני 70 אמורים לעשות, אז אני פשוט עושה את מה שאני יודע".

אפשר לאהוב את הסולן האגדי ואפשר גם שלא, אבל אוסבורן הוא מהדור שבאמת התכוון לכל מילה כשהצהיר "סקס, סמים ורוק'נרול". זאת בניגוד לדור הפלקטים הנוכחי שמייצר מוזיקה פלסטית ונשלט על ידי מכונות יחסי ציבור.

בשיאו היה אוסבורן מטורף אמיתי שלא התאמץ לייצר פוזה, כי זה היה הוא. "אנשים זוכרים את רובין הוד, ג'סי ג'יימס, בוני וקלייד, אל קפונה, טיפוסים שעשו קצת טוב", הסביר פעם את הרעיון. אז ייתכן שבהופעה ביום ראשון זה לא יהיה אותו קול מנסר וייחודי שהקפיץ בזמנו המונים, וגם השטיקים ייראו מעט מאולצים, בכל זאת עניין של גיל. אבל עדיין מדובר בדרשה של האפיפיור, הנוכחות חובה.