קיץ 2018. בדרום הארץ שוב מנשבות רוחות מלחמה לאחר ארבע שנים של שקט יחסי, בעוד שבצפון, כך דואגים להבהיר לנו מיטב הפרשנים הצבאיים, האיראנים אוטוטו על הגדרות. בנסיבות האלה, זה כמעט מתבקש לברוח מדי פעם מהמציאות הישראלית הרותחת, ומי שהיטיב להבין זאת היה הקהל הרב אשר מילא אמש את אולם הבארבי בתל אביב, שהפך למשך כשעתיים למועדון ג'מייקני לוהט באדיבותו של זיגי מארלי.
שבע שנים לאחר הופעתו האחרונה כאן, חזר בנו הבכור של אגדת הרגאיי, בוב מארלי, לישראל עם שירי האלבום "Rebellion Rises", שיצא השנה וזכה לביקורות אוהדות במיוחד ממבקרי מוזיקה ברחבי העולם.
הבן המוכר ביותר של הזמר הנערץ ביותר בהיסטוריה של המדינה ממרכז אמריקה פתח את המופע עם "I'll will be glad" לקול תשואות הקהל, והמשיך להקפיץ את המעריצים עם שירי התקליט האחרון שלו, ביניהם See Dem Fake Leaders, World Revolution, High on life ועוד רבים וטובים.
למרות שהוא לא שכח לפנק עם כמה להיטים ישנים, שהבולט שבהם הוא Love is my Religion האהוב, כמו גם עם מחוות לאביו ואף לביטלס עם השיר All You Need is Love, נראה היה שגם אלו שלא מתחברים למוזיקת הרגאיי ולא הכירו את כל השירים האחרונים שלו, לא יכלו להפסיק לזוז מצד לצד כשהוא תפס את המיקרופון בשתי ידיו וירה לעברם מסרים של אהבה ושלום. וכשאתה נהנה משיר גם מבלי להכיר את המילים שלו, זה סימן טוב.
למעשה, היתרון הגדול שלו, מלבד הדיוק בשירה, המקצוענות וההרכב המוכשר שלצדו, הוא הגישה לקהל. ההרגשה, כשרואים אותו מפזז על הבמה, היא שהקצב ושמחת החיים שלו מדבקים. בעבר הוא סיפר על הקשר המיוחד שלו לארץ הקודש, ואף הדגיש עד כמה הוא נהנה להופיע כאן. לכל אורך הערב הקהל המקומי דאג להבהיר לו שההרגשה היא הדדית.
לאחר כשעתיים, שכללו גם הדרן מפואר, הסתיימה ההופעה הרביעית שלו במדינת היהודים, והמאות, בהם בני נוער, הורים צעירים ואף ישראלים בגיל הפנסיה, החלו לנהור החוצה מהמועדון התל אביבי הוותיק, עייפים אך מרוצים, בדרך חזרה לשגרה. לפחות עד הבריחה הבאה לג'מייקה.