הדיכאון, הפגיעה המינית והחיים עם דודו דותן: עירית דותן ("תנו לנו יד ונלך") חוזרת

דותן לא התקבלה ללהקת חיל הים, ואת הבחינות ללהקת חיל התותחנים פספסה בגלל בחינות הבגרות באותה עת. הישועה באה לה מלהקת פיקוד הצפון, שם התקבלה בזכות ביצוע השיר “בימים שכאלה” של להקת פיקוד הדרום. בתוך זמן לא רב גילתה שמחבריו הם גם מחברי “תנו לנו יד ונלך”. גם את “נישא ברוח” של בוב דילן שרה בבחינה.

דותן לא ממש מצאה את מקומה בתוכנית “לצפון באהבה” בלהקה הצפונית, שכוכביה היו יגאל בשן, עדנה לב ודודו דותן, לפני הרומן הגדול ביניהם. “כמי שכבר הופיעה בזמן התיכון בפני תיירים, במלונות ובנמלים, לא יכולתי לבוא לידי ביטוי בלהקה, שבה הייתי מופנמת ופשוט לא השתלבתי”.

מופנמת?
“אכן. אם אני על הבמה משוחררת, בחיים האישיים שלי אני די ביישנית, עד היום. באשר ללהקה, כשרציתי לעבור לתפקיד אחר בצבא, קצין החינוך לא רצה לוותר עלי כזמרת. הוא היה זה שהפגיש אותי עם יעקב הולנדר כדי שיעבוד איתי במילואים על הופעת יחיד במוצבים. לא פעם הייתי חוזרת שבורה מהמאמץ בהופעות אלה, אבל היה שווה. שם הייתי פייטרית”.

מקום ראשון בשזירה

ברקע היה הקשר עם דודו דותן, שלפי עדותה, כמפקד הלהקה התגלה כבעל לב זהב. ראשיתו הייתה בפגישה אקראית ברחוב, בהדר הכרמל. “כשירדתי מהאוטובוס, הוא, שהיה מוכר כמצחיקן להקת פיקוד הצפון, עבר שם”, היא מספרת. “עם מבנה הגוף העגלגל שלו, אי אפשר היה לפספס אותו. כשהתקרבתי אליו, מה שנגע ללבי היו עיניו העצובות, שהיו מושפלות מעט לכיוון המדרכה. משהו זז בי והרגשתי גל חום כלפיו. רציתי לנחם אותו ולא ידעתי איך ועל מה. חשתי שעוד ייצא לנו להכיר”.

חצי שנה לאחר שחרורה מהצבא נישאו ברבנות בתל אביב. חגיגת הכלולות שלהם נערכה במועדון היפואי “כליף”, שם הופיע באותם ימים אהוב לבה המצחיקן. היא הפסיקה את לימודיה באוניברסיטת חיפה ועברה לגור עמו בדיזנגוף.

כשהשניים יצאו לפריז, פניהם היו מועדות למפיק שעבד על תקליט בצרפתית עם אסתר עופרים, הזמרת הנערצת על דודו. “החיים בפריז היו יקרים, ולא היה לנו אורך נשימה להישאר בה”, היא מספרת כיצד מיהרו לשוב ארצה בתוך חצי שנה, כשההקלטות מוטלות אצלה עד היום כאבן שאין לה הופכין.

כששבו ארצה, היא חידשה את שיתוף הפעולה שלה עם הולנדר, ששיאו היה כאמור בפסטיבל הזמר והפזמון 73’. הוא ייעד לה את “שיר לערב חג”, שתרצה אתר הקדישה לאביה, נתן אלתרמן. “מאוד אהבתי את השיר, שהקלטתי כסקיצה שהולנדר שלח למפיקי הפסטיבל. זהו שיר יפהפה, לטעמי, אבל בחזרות התגלה שהוא דרש ווליום שחרג מאופי השירה שלי ולא הצלחתי לשרת אותו כראוי”.

ואז ויתרת.
“ממש ככה. אומנם הולנדר ניסה לשכנע אותי שאני מסוגלת, אבל כשראה שאני נאמנה לעצמי, גייס את מירי אלוני. בינינו, הוא לא הופתע ממני. שנה קודם לכן הוא ייעד אותי כמי שתבצע בפסטיבל 72’ את השיר ‘אדם לאדם’, שכתב עם תלמה אליגון. השיר העוצמתי הזה לא הסתדר לי עם השירה הענוגה שלי. הולנדר הודה לי אחר כך על שהודות לי, קיבל ממארגני הפסטיבל את שושנה דמארי כמבצעת”.

יכולת לוותר על “שיר לערב חג” בידיעה שתקבלי את “תנו לנו יד ונלך”, שהקלטת בתור סקיצה.
“זה העניין. מכיוון שהייתי מיועדת לבצע את ‘שיר לערב חג’, ‘תנו לנו יד ונלך’ הוצע לאבי טולדנו. כשהולנדר, בעצה אחת עם מחבר המילים צביקה זליקוביץ’, העלה את הרעיון שאשיר במקום אבי, נרתעתי. הרי הוא ורעייתו דאז, ליאורה, היו החברים הטובים ביותר של דודו ושלי. נעניתי להם רק לאחר שהם שכנעו אותי שאבי ויתר. איך דודו היה אומר עליו? ‘אבי טולדנו, איזה זמר!'”.

“תנו לנו יד ונלך” היה השיר הבולט בתקליט הבכורה של דותן, שנקרא כשמה והוקדש כמעט כולו לשיריו של הולנדר. המרגש ביניהם היה “אני חי כעשב בר”. “זה היה שיר ביידיש מאת יעקב שטיינברג, שמצא חן בעיניי”, היא מספרת. “הצעתי את ידידי, אבי קורן, כמי שיתרגם את השיר אשר ריגש את דודו עד דמעות. כיום, צובטת את הלב השורה ‘שיר חיינו הוא קצר’. כמה שזה מתאים לדודו, שלפני 17 שנה נפטר בגיל 53 בלבד. בהופעות אני מקדישה את השיר לזכרו”.

קצת קודם לכן זכתה כאן דותן בתחרות “האישה האידיאלית”, ובתחרות “דונה אידיאלה” העולמית שנערכה במונטה־קטיני שבאיטליה, הוכתרה כסגנית הראשונה. בתחרויות אלה נבחנו המתמודדות בבישול, בסידור שולחן, בהכנת קוקטייל ובשזירת פרחים. הפרס שעמו חזרה מארץ המגף היה תנור אפייה.

חסימה רגשית

בעקבות קשר עם אמרגנה של הזמרת הלן שפירו, יצאו בני הזוג דותן ב־75’ ללונדון, שם שהו קרוב לשנה. היא עבדה שם על מופע שלא הבשיל. ודודו? “הוא עשה שם חיים, ובעיקר טייל ומימש בלונדון את אהבתו למחזות זמר”.

הם חזרו לארץ, ועד מהרה התברר שההמראה של דותן נבלמה. תקליטה השני, “השעות היפות ביותר”, כשם שיר שכתבו לה שמרית אור וחנן יובל, יצא בסוף 76’ בחברת “גלרון” ולא ב”הד ארצי”, כקודמו. “הפעם לא רצו אותי ב’הד ארצי’”, היא סוגרת עניין ומציינת שגם תקליטה השלישי, “הולכים לנדנדות”, בניהולו המוזיקלי של נתן כהן, יצא ב”גלרון”. אף הופעתה בפסטיבל הזמר והפזמון תשל”ח, ששילח את יזהר כהן לאירוויזיון בפריז, עברה ללא כל הד, והשיר “יום חדש”, שכתבו לה אור ומיקי גבריאלוב, נשכח.

דותן הופיעה שם כשהיא בחודש התשיעי להריונה עם בתה היחידה מיכל. “עברתי משבר קשה של דיכאון אחרי לידה”, היא חושפת. “בדיעבד התברר לי שהוא היה השלכה של פגיעה מינית מתמשכת שעברתי בילדותי, מצד מישהו מבוגר ממני, ואת פרטיו אני מבקשת לשמור לעצמי”.



מכאן מסתמן המורד בסיפורה של דותן, שהתגרשה ב־79’ מדודו לאחר שמונה שנות נישואים. “מה שהתחיל טוב, נהיה הרבה פחות טוב בהמשך”. שנה לאחר מכן עוד השתתפה במופע “לצה”ל באהבה” בבנייני האומה. “לאחר אותה הופעה הרגשתי חסימה רגשית, שמנעה ממני להמשיך להופיע”, היא מעידה.

דותן התקיימה מביטוח לאומי, למדה במכללת לוינסקי ולאחר מכן עסקה בתרפיה מוזיקלית לילדים ונדדה מקורס לקורס. כעבור שנים אף סיימה לימודים במכללת בית ברל במגמת תיאטרון קהילתי למבוגרים. בין גלגוליה השונים עבדה כשנתיים כדוורית וחילקה דואר בנווה צדק.

איך יכולת?
“אני אחת שיש לה אומץ, מה גם שידעתי שזה לא עיסוק לכל החיים. הסתובבתי שם, גם בגשמים ובחמסינים, עם תרמיל על הכתף, וכשזיהו אותי, הייתי מגיבה בחיוך. כשהייתה כמות מכתבים גדולה במיוחד, הייתי מצלצלת אל החבר שלי דאז, אומרת לו ‘יש אינתיפאדה’, והוא היה בא לשאת לי את התרמיל. חודש לפני נישואינו, התפטרתי מהדואר אף שקיבלתי קביעות”.

נישואיה עם רוני, בעלה השני, אדריכל במקצועו שעמו עברה למודיעין, התפרקו לאחר כ־20 שנה. כיום דותן נמצאת בזוגיות אחרת.

בין הטלטלות שעברה ושלל עיסוקיה - ובהם סייעת בקו החירום של מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית וסייעת מזמרת ומספרת בגנים דמוקרטיים - היו לה רגעים של נחת ב־2009, כשהשיר של חייה נבחר כשיר המאה של תל אביב, והיא הוזמנה לשיר אותו באירוע המרכזי בכיכר רבין. שמחתה לא הייתה מושלמת. לאחר שהתכבדה בשירת הבית הפותח, ההמשך ניתן לביצועה של מירי מסיקה. “עליתי לבמה ושרתי כאילו לא נעדרתי שנים מאירועים כאלה”, היא מסכמת.



ועוד משהו טוב: דותן נהייתה בגיל צעיר יחסית סבתן של נכדותיה התאומות נעם ותמר, בנות ה־10.5, מבתה, מיכל, עורכת אתר אינטרנט לפעוטות. “יש בינינו קשר מאוד חם ואוהב”, היא מציינת.

אחרי ככלות הכל, נערכת דותן למופע החדש. כמקדמה לקראתו, הוציאה שיר חדש, “מניפת אור”, שכתבו לה ענת קון־אמן ויעל גרמן והפיק מוזיקלית עדן רבין. “זהו, עכשיו אני חוזרת”, היא מבטיחה, “והפעם אני כאן כדי להישאר”.