באלבומה הרביעי, "מה זה הדבר הזה", לוקחת מרסדס בנד את המציאות הישראלית הפסימית, הסוערת והטעונה - במיוחד בימים של בחירות - ומגישה לנו אותה בצורה פרועה ואוונגרדית, עם המון פאן.
מה שמעניין באלבום ובכל שיר בו הוא השנינות הטקסטואלית שמשחקת עם מטאפורות ומשמעויות בדיוק רב. כך למשל ב"דאווינים", השיר הפותח: "חשבתי שאני האחד/ היחיד/ המיוחד/ טווס זחוח בראש המצעד/ בסוף נשארתי לבד". האם הסולן, גל תורן, יורד על עצמו? או שהוא שולח חץ מורעל נגד כל הזמרים הפופולריים שמפוצצים מצעדים עם להיטי אינסטנט?
ב"למה מוזר?!", הלהקה שרה: "אדוה עוד שנייה יולדת/ לאורי עוד אחת יורדת/ למה מוזר?!"; וב"מדים" הם מתגעגעים לישראל שהייתה, ומשפדים את החיילים של היום: "בין השכפ"ץ והבשמים/ בין הפטמה והמדים/ ברכבות הדוהרות/ אדומות ומנוסות/ בירידה מהפסים/ בשבתות כולם עפים... קחו אותי להתחלה/ ארץ ישראל יפה".
ההפקה המוזיקלית על טהרת הרוק, הפולק והבלוז, שעליה ניצח יונתן גלילה, תפורה היטב למידותיו של תורן, ומזכירה את ימי הרוק הזוהרים והעליזים של הניינטיז. עם זאת, הלהקה נשמעת רלוונטית מאוד, והשירים הרומנטיים ("תחזיקי מעמד" ו"צריך אותך") מתמזגים עם השירים המחאתיים.
הקו המוזיקלי, שמגיש את אמריקה בגרסה ישראלית, סוחף את המאזין - גם אם הוא לא מחובבי הלהקה, לכל אורך ההאזנה. אם זה בזכות הטקסטים הכנים, אם זה בזכות הלחנים הקליטים ואם זה בזכות הפדנטיות שהלהקה הביאה עמה לאלבום - אי אפשר לא להסתקרן ובסוף, לרצות עוד.