הפעם הראשונה שבה נחשפנו לקול האלט הדקיק והגבוה של אפרת בן צור הייתה אי שם ב־1997, כששרה עם בן זוגה דאז, אביתר בנאי, את "שמתי לי פודרה" האלמותי. כשנפרדו השניים, הפכה למקור ההשראה לשירו "תיאטרון רוסי".
במרוצת הזמן פילסה בן צור דרך נאה ומכובדת בשואו ביזנס המקומי, והתקבעה בתודעה כיוצרת מוערכת שהטביעה חותם ייחודי במוזיקה הישראלית; כמו גם כשחקנית מחוננת בקולנוע (Made In Israel, "אודות המוניטין", "אווה"), בטלוויזיה ("הבורגנים", "פרשת השבוע", "תימרות עשן" ועוד) ובתאטרון ("יונה ונער", "כפר", "אישה בורחת מבשורה" ועוד).
בימים אלו, כשבע שנים מאז יצא אלבומה השלישי, Robin, שחררה בן צור את "עיר מרוחקת": שיר של המשוררת דליה רביקוביץ' שהלחינה, מתוך אלבום רביעי שעתיד לצאת לאור בקרוב. "יש פרק זמן של שש שנים בין כל האלבומים שלי, כך שאני די עומדת בזמנים", אומרת בן צור. "אני משלבת שני כיוונים בעשייה המקצועית שלי - המוזיקה והמשחק. דרך המוזיקה אני בונה את העולם שאני רוצה. אני חייבת לשמור את זה, לצד המשחק. זה לוקח לי יותר זמן, מפני שזה משהו הרבה יותר עצמאי, גם מבחינת ההפקה וגם מבחינה תקציבית. פעם הייתי בלחץ, אבל היום אני שלמה עם זה".
על מה השיר "עיר מרוחקת"?
"זה שיר על אהבה לאיש שנמצא במקום הכי הכי, אבל היא לא נמצאת שם. יש שם איזשהו חלום שלא מצליח באמת לקרות. יש איזשהו שבר. כל אחד יגיע לטקסט אחרת ויתחבר אליו אחרת. מבחינתי, השיר הזה מדבר על געגוע וכיסופים למקום טוב יותר. שיש בו את האפשרות הזו של אהבה גדולה, אבל גם כשהסביבה והעיר מאושרת. היא מדברת בשיר על המקום שהיא נמצאת בו, אך לא מצליחה באמת להגיע אליו".
מה מייחד את האלבום החדש מקודמיו?
"באלבום הקודם היו טקסטים באנגלית של המשוררת האמריקאית אמילי דיקנסון. לפניו אני כתבתי את הטקסטים, אבל גם נגעתי בשירי משוררות כמו לאה גולדברג ויונה וולך. באלבום שבו הלחנתי משירי דיקנסון, התחזק בי הצורך והרצון להלחין שירי משוררות שגדלתי עליהן, ולבטא את עצמי דרכן. הרגשתי צורך להלחין את 'על דרך הטבע' של דליה רביקוביץ', כי הוא ביטא תחושה חזקה שחשתי באותם ימים. משם התחיל הצורך לתת לתחושה הזו יותר מקום, לא רק דרך שיר אחד, אלא דרך אלבום. באלבום הזה יהיו טקסטים של רביקוביץ', לאה גולדברג ותרצה אתר. יהיו בו גם קטעים אינסטרומנטליים. זה אלבום פרויקט שמנסה להשמיע תחושה מאוד מסוימת של פרידה חיצונית ופנימית מאיזשהו מקום".
על האלבום, שלצאתו עדיין אין תאריך יעד, עבדה בצמוד עם המוזיקאי עומר הרשמן, ובו היא מנגנת על אוטוהארפ, כלי מיתר שדומה לנבל. "כשעבדתי על האלבום השני, המוזיקאי אסף תלמודי אמר שאני חייבת ללמוד לנגן עליו, כי הוא מאוד מתאים לי", היא מספרת. "הזמנתי את הכלי מניו יורק, כי בארץ לא מוכרים אותו, והלחנתי עליו את שירי האלבום הקודם והנוכחי".
בימים אלה, לצד פעילותה המוזיקלית, משחקת בן צור בהצגות "האם" (גשר) ו"תמונות מחיי נישואין" (הקאמרי). לאחרונה שיחקה בסדרה "המנצח" (yes) ובזמנה הפנוי השלימה את האלבום. "העבודה על האלבום הייתה תהליך מורכב", היא מספרת. "בין תפקיד לתפקיד בתיאטרון, הייתי מגיעה לחזרות ולהקלטות, וכך, לאט־לאט, הוא הושלם".
השחקנית שבך באה לידי ביטוי גם במוזיקה שלך?
"בטח, למרות שהמוזיקה שלי לא תיאטרלית, אבל עדיין מאוד חשוב לי להביא במוזיקה את האווירה, כדי שתרגיש את המקום והזמן, ולא רק תשמע את השיר. אני רוצה שדרך המוזיקה תרגיש מה התחושה שאני רוצה להעביר ביצירה שלי. מובן שבהופעות השחקנית שבי באה לידי ביטוי הרבה יותר".
את מופיעה כרגע עם השירים החדשים?
"אני ממעטת להופיע בגלל קוצר הזמן והעיסוק במשחק, אבל ההרכב הנהדר שלי ואני מתכוננים למופע השקת האלבום בקרוב. אני מאמינה שכשהאלבום ייצא, אתחיל להופיע יותר עם השירים החדשים. אני אוהבת את זה".