כשהמוזיקאי אורן ברזילי היה בן 17, הוא מצא את עצמו חבר ב"מופע הארנבות של ד"ר קספר", אחת מלהקות הרוק הבולטות והמצליחות של הניינטיז, שחתומה על להיטים כמו "בשמלה אדומה", "אחלום לנצח" ו"תראו אותי". הייתה זו תקופה מיוחדת במינה, כשסצינת הרוק הישראלית התרכזה במועדון "רוקסן" התל־אביבי, שבו הופיעו כל הלהקות הכי חמות. "דור הרוקסן" קוראים להם.
"אני חייב לנפץ לך את הסטיגמה הזו שכולם נתנו לתקופת 'רוקסן'", מבהיר ברזילי. "אני לא חושב שהחבורה הזו הייתה פרועה במיוחד. יחסית להיום, כולם היו ילדים טובים. אל תשכח שהייתי אז עוד נער וגרתי אצל ההורים. נסעתי להופעות באוטובוסים, ואחרי הופעה ישר חזרתי הביתה. הייתי חייב להיות לפני אחת וחצי בבית, ואם לא, ההורים שלי היו הורגים אותי".
מה השתנה במהלך הזמן?
"היום אני כותב שירים למען כתיבת שירים. פעם היה לי חשוב מאוד להיות זה שמנגן וזה שיהיה חלק מלהקה, להיות בפרונט. היום השיר מעניין אותי יותר מכל דבר. אתן לך דוגמה יותר קיצונית: אני מעדיף שאמנים אחרים ישירו את השירים החדשים שאני כותב, יותר מאשר שאני אבצע אותם. אני מסתכל על עצמי היום כסונגרייטר, יותר מאמן מבצע".
בימים אלה, לצד הופעותיו במסגרת ה"קספרים", ראה אור אלבום הסולו השני בעברית של ברזילי, "בתפילות שלי", שמסכם עבורו תהליך רוחני־אישי־עוצמתי שעבר. "אני חושב שבגיל 45 אני עובר את 'משבר גיל ה־40', יותר מחשבות של מה שעשיתי עד כה", הוא אומר.
"כל הלבטים לגבי מה שאני מעוניין לעשות. זו הייתה שנה מאוד משמעותית בחיי, ואני מצפה שהיא כבר תעבור. זו שנה שבה הגדרתי מחדש את החלומות שלי. לא אכנס לזה יותר מדי, כי זה אישי, אבל אגיד שיש המון השראה מתפילות וציטוטי רבנים באלבום. לכן זה מצחיק אותי שאנשים שרים את השירים האלה, כי זה משהו אישי שלי שמדבר על עצמי. בכל הבליל הזה, דווקא הקאבר ל'מאמי' של מיכאל מחפוד פטישי (שהקליט לפני שנתיים - ד"פ), יושב עלי הכי טוב. כאילו אני כתבתי את זה. גם הבת שלי, אלה, כתבה שיר ('כמו באגדות') באלבום הזה".
במה שונה העבודה כסוליסט מהעבודה עם ה"קספרים"?
"יש דנ"א מסוים בעשייה המשותפת עם שי להב מה'קספרים'. מבחינתנו זה קסם שלא פג תוקפו. כשאנחנו יושבים יחד, משהו קורה. כשאני יושב לבד, אין לי את הפילטרים וההרגשה שאני כותב לאיזה משהו. אני כותב בשבילי. אני יוצר שירים יותר אישיים".
איך אתה מצליח לשלב בין שתי הישויות המוזיקליות הללו?
"זה לא כל כך בעייתי. ה'קספרים' זה מפעל שעובד כבר 25 שנה, ואני רק בורג קטן בו. יש את העשייה שלי, שאני מתחיל לגבש לאט־לאט. אני חושב שייקח לי עוד איזה 5־6 שנים כדי באמת לגבש את הדנ"א המוזיקלי האישי שלי".
מה הדבר העיקרי שהשתנה בסצינת הרוק כיום?
"היום המוזיקה נמצאת במקום אחר. יש ערבוב סגנונות והרוק, או ההיפ־הופ, הם בעצם פופ לכל דבר. זה דבר נפלא, כי פתאום אני יכול להתחבר למגוון רחב יותר של סגנונות מוזיקה, למשל השירים של אריאנה גרנדה, שבשירים שלה יש המון סגנונות".
התחלת כבר לעבוד על אלבום נוסף?
"האמת היא שכתבתי כבר כמה שירים לאלבום החדש, אבל אני חושב שאקח לעצמי הפעם יותר זמן כדי להוציא אותו החוצה, כי בשלב מסוים אני שם לב שאני חוזר על עצמי ואני משעמם את עצמי. אני רוצה לעניין ולאתגר, ולכן אני רוצה להביא משהו חדש".
מה צפוי במופע השקת האלבום?
"בניגוד להשקת האלבום הקודם, שהייתה יותר אקוסטית, הפעם אני מופיע עם הרכב חשמלי ואשיר שירים משלושת אלבומי הסולו שלי, וקצת חומר של ה'קספרים'. זאת חוויה מרגשת עבורי".
השקת האלבום "בתפילות שלי", שני (מחר), 11 במרץ, 22:00, מועדון הבארבי, תל אביב