טל גורדון: "עברתי תהליך לא קל, בו יצאתי מפחד קיומי ותחושת חוסר ערך"

בלונדינית ושותקת

בסוף 1988 שידך יורמן בין הטאלנטית הצעירה שלו לבין המוזיקאי עדי דגני, שעבד אז עם מאיר בנאי, על מנת שתתחיל לעבוד על סקיצות ראשונות. "הקלטנו שתי סקיצות באולפני מוסיקול בתל אביב ועם הסקיצות האלה, שבסוף לא יצאו על אלבום, סולו שכנע את חברת התקליטים NMC להחתים אותי על חוזה לחמישה אלבומים", היא מספרת.

לאחר שהוחתמה ב־NMC, פנה יורמן למפיק המוזיקלי רונן בן טל שקישר בינה לבין אמיר צורף מלהקות נוער שוליים ורוקפור על מנת שייצרו ביחד. "זה גרם לי לקושי גדול", היא אומרת. "כי זה להעז להיחשף וגם לכתוב כמה שירים פחות טובים, עד שמגיעים לשירים היותר טובים. אמיר ואני בנינו מערכת יחסים חברית שהתבססה על הרבה שש־בש. המשחק נועד כדי שניצור קשר חברי, ואחרי שנוצרה חברות יכולנו להתחיל לכתוב ביחד".

כשגיבשו מספר סקיצות פנו השניים בגיבוי יורמן לברי סחרוף, שאז החל לזהור כוכבו עם הצמד פורטיסחרוף, כדי שיפיק מוזיקלית את האלבום. "השמענו לברי את השירים, וצורף לא האמין כששמע שברי הסכים", היא מספרת. "ברי אמר לנו שהוא מעדיף לעשות את העבודה על האלבום שלי מאשר לעבוד עם אומן גדול ומפורסם, כי זה היה בעיניו יותר מסקרן ומעניין, ופחות צפוי מראש".

בשנת 1990 נכנסה החבורה לאולפני טריטון להקליט את האלבום. ההקלטות ארכו כחודשיים. "כנראה שהייתה כימיה מוצלחת בין כל המעורבים בהפקה", סיפר טכנאי הסאונד אורי ברק בכתבה שהתפרסמה בנובמבר של אותה שנה, "ברי סחרוף פשוט נתן את הנשמה. עבדתי עם נגנים צעירים שבאו עם ראש אחר לגמרי ממה שמקובל לשמוע היום בארץ. כל אחד מהם אומן בזכות עצמו"

באלבום השתתפו בנגינה המתופף דני מקוב, הבסיסט עמוס פרידמן, הגיטריסט ושותפה של גורדון ליצירה אמיר צורף והפסנתרן רונן שפירא. "רונן שמע שאמיר ואני מתעתדים לעשות אלבום עם ברי, ובדרך לא דרך שלח לאמיר קלטת שאליה צורף מכתב על נייר משבצות", היא מספרת. "הוא כתב בו: 'הצילו! אני באקדמיה למוזיקה ואף אחד לא מבין אותי. אני מעריץ את ברי וחייב לעבוד איתכם'. אמיר ואני ישבנו מול הקלטת וחשבנו שאו שנפלנו על מטורף שאין לו מה להציע לנו או שנפלנו על משוגע שהוא גאון. אחרי ששמענו את הקלטת הבנו שמדובר במשוגע שהוא גאון. השמענו לברי את הקלטת והוא התרשם ממנו, וכך רונן הצטרף אלינו. הוא לא פסנתרן במובן המקובל, אלא מביא דברים בצורה אחרת. בשיר 'הנהר' שמופיע באלבום, תרגום שלי לשיר של ג'ניס ג'ופלין, רונן הוסיף בנגינה שלו טאץ' בלתי צפוי וגאוני שעשה את ההבדל".

עוד זיכרון בלתי שגרתי מהעבודה על האלבום קשור לשיר "איש זר" שהלחין ארקדי דוכין וכתב דוד אבידן. "לפני שמצאנו את אמיר צורף, עברנו אצל כל מיני מוזיקאים, ובין היתר עבדתי קצת עם ארקדי דוכין", מספרת גורדון. "אצל ארקדי היה שיר שהוא הלחין עם דוד אבידן בשם 'זר בא לעיר'. סולו ואני רצינו לקנות מדוד את הזכויות על הטקסט, והוא מכר לנו אותו ב־250 שקל. היה בזה משהו עצוב, כי מדובר במשורר בעל שיעור קומה ענק. הייתי אז מאוד צעירה וראיתי מולי אדם שמוכר שיר כמעט כמו סוחר בשוק. אני משערת שזה היה קשור גם למצב הכספי שבו הוא היה מצוי באותו זמן. באיזה שהוא שלב דוד, שהיה מכור לאסטרולוגיה, לקח את תאריך הלידה שלי ותיאר לי בפרטי פרטים ערב שאנחנו אמורים לעשות יחד כשהוא יקרא את שיריו ואני אהיה מאחוריו, 'בלונדינית ושותקת', לדבריו. אלו היו שיחות הזויות, אבל היה בי משהו שידע שאני צריכה לנצור את הזיכרון הזה, כי בכל זאת זה זיכרון מדוד אבידן".

רגע לפני שההקלטות הסתיימו, החליטו הנגנים לערוך התערבות על מספר האלבומים שימכור האלבום. "באותה תקופה הפחיד אותי שהאלבום ימכור, כי חשבתי שזה אומר שאני עושה משהו מסחרי, ומסחרי הצטייר בעיני כמגעיל", משחזרת גורדון. "סולו אמר אלבום זהב, אני הימרתי על לא יותר מ־3,000 עותקים וברי הימר על 7,000".

הייתי הולוגרמה

בדצמבר 1990 יצא אלבום ביכוריה "מסכות", כשבאותו חודש ראה אור גם הסינגל הראשון מתוכו, "אודיסיי" שהיה גם השיר הראשון שלה שהושמע ברדיו. "באותה תקופה עבדתי כברמנית בתל אביב", היא נזכרת. "סולו ומאיר בנאי באו אלי לבר עם תקליט השדרים שהיה אז על גבי ויניל, וסיפרו לי שמשמיעים אותו ברדיו. זה היה 'וואו' עבורי. היה לי קשה בהתחלה לשמוע את עצמי ברדיו, כי אחוזי הפסיביות שלי גברו על האקטיביות. הפחד היה גדול מאוד".

האלבום כלל כמה להיטים חורכי רדיו כמו "מים עומדים", "מסכות", "זמן מפוזר" ו"מודדת את הזמן", אך עם זאת, לטענתה, היה דיסוננס בין ההד התקשורתי שקיבל האלבום לבין ההצלחה המסחרית. "האלבום לא באמת מכר הרבה, הוא הצליח בעיקר אומנותית ועזר לבנות לי תעודת זהות חיובית ונחשבת", היא אומרת. "זו מלחמת המפרץ שדפקה את האלבום: כשהוא יצא הופעתי בתוכנית הטלוויזיה של ירון לונדון בערוץ הראשון ביום שישי בערב, בשיא הפריים טיים, ושרתי שם את 'כמו שיורד גשם', הסינגל השני. לאורך כל סוף השבוע הטלפון לא הפסיק לצלצל. התקשר אלי גם עיתונאי מ'ידיעות אחרונות' שאמר שרוצים לתת לי כתבת שער במוסף יום שישי. יומיים אחר כך קיבלתי ממנו הודעה שהם צריכים לדחות את הראיון בגלל שפרצה מלחמת המפרץ, וכך הכתבה התפספסה. בינינו, הייתה לי הקלה גדולה. שמחתי שהפוקוס הולך למלחמה ולא אלי. במשך חצי שנה לא יצאו סינגלים חדשים, ואחרי המלחמה אנשים לא רצו לשמוע עוד שירים עצובים - ובאלבום שלי היו בעיקר כאלה".

.



התחלת להופיע כבר אז?
"לא המון. הופעתי בעיקר ב'רוקסן' שהיה מפוצץ, אבל לא כולם באו בשבילי, זה פשוט היה חלק מהסצינה. אגב, הופעתי בעיניים עצומות אז כי פחדתי לפקוח אותן".

אז איך הרגשת כשזיהו אותך ברחוב?
"לא ידעתי מה לעשות עם זה. זה מביך כשאת לא שלמה עם עצמך. אם הייתי אז כמו שאני כיום, גאה ושלמה עם עצמי, הייתי מקבלת את זה אחרת לגמרי".

בקיצור, היית אנטי־סלב.
"זה לא מדויק, פשוט הייתי מפוחדת למוות. היה קונפליקט גדול בין הפחד הפנימי שלי לבין המציאות, הולוגרמה בשם טל גורדון. היא נראתה אחרת מבחוץ לעומת איך שהייתי מבפנים".

כחלק מהשיווק התדמיתי צילמה גורדון מספר קליפים לשירי האלבום, כשאחד מהם נגנז מחשש לפרובוקציה. "הקליפ של 'מודדת את הזמן' התבסס על זוג בליינים מוכר שניהל בר באלנבי", היא מספרת. "הרעיון של הקליפ היה להנציח הרבה סצינות זוגיות ידועות מעולם הקולנוע. בסוף יצא קליפ שכולו סקס, אז גנזו אותו. לאחרונה הוא הועלה ליו־טיוב, וכשאתה מסתכל עליו ביחס לקליפים העכשוויים אי אפשר להבין מה הביג דיל".

את מאזינה לאלבום לפעמים?
"קשה לי לשמוע את עצמי. אני זוכרת שברי העיר לי על הרי"ש ולא הצלחתי לעשות רי"ש רגילה. נשמעתי יותר חוה אלברשטיין מאילנה אביטל".

כמעט במקביל לצאת אלבומה של גורדון, יצא אלבומה הראשון של רוקפור שבו נכלל השיר "הכעס", שאת מילותיו כתבה גורדון ושהפך לאחת הקלאסיקות של הלהקה. "מ־NMC אמרו לי לא לתת את הטקסט ולשמור אותו לעצמי כי לטענתם זה היה הטקסט הכי טוב שלי, אבל אני מאמינה באמת מסוימת, והטקסט הזה לעולם לא היה נוצר לולא המנגינה של אמיר צורף, שייעד אותה לרוקפור", היא אומרת. "היו להם שתי מנגינות ללא טקסטים להשלמת האלבום. הראשונה הפכה ל'שוב לא שקט'. אמיר עשה אז טעות כשהשמיע לי את המנגינה עם כמה מילים שנכנסו לי לראש ולא יכולתי להחליף אותן במשהו אחר. במנגינה של 'הכעס' ביקשתי מאמיר לשיר לי ב'לה לה לה' וכך נולד הטקסט. אני לא חושבת שהשיר היה יכול להתגלגל לאן שהוא התגלגל אם אני הייתי לוקחת אותו. ככותבת עדיין הוא שלי. לנצח".



כוכבים לנצח

בהמשך דרכה יצרה גורדון עם שיתוף פעולה מסקרן, הפעם עם היוצרת רונה קינן באלבומה השלישי "רציתי שזה לא יגמר". אחר כך הפכה למגישת של תוכנית המוזיקה "תוצרת הארץ" ובשני העשורים האחרונים היא מנחת סדנאות כתיבה. עד כה היא הוציאה חמישה אלבומים, ובשנה האחרונה החלה לשתף פעולה עם המוזיקאי עמר טייאר. "בימים אלה אני נענית יותר לדברים שהמציאות מזמנת", היא אומרת. "שיתוף הפעולה העכשווי התחיל מעמר, שהיה תלמיד שלי בבית הספר 'מיוזיק'. הוא ביקש ממני לשיר לאיזה טרק אלקטרוני שעשה, וכך התגלגלנו לפרויקט. למדתי לאהוב את הסאונד האלקטרוני שמתאים לקול החם והמחוספס שלי".

אז מתי אלבום חדש?
"בימים אלה צפוי לצאת אלבום משותף של עמר ושלי, 'לא יום ולא לילה', שכולל שמונה שירים. הוא לא יהיה למכירה בחנויות אלא רק בפורמטים דיגיטליים. במקביל אני לומדת לנגן על פסנתר ויוצרת שירים חדשים שלי שבקרוב אוציא, ובינתיים אני מופיעה לעתים עם גידי רז".

טוב לך במקום שבו את נמצאת כיום?
"לא, אבל בעצם לא מדויק להגיד 'לא'. לפעמים את צריכה לצאת ממקום כדי לדעת שהיית בתוכו. עברתי תהליך מאוד לא קל, שבמהלכו הצלחתי סוף־סוף לצאת מהפחד הקיומי ומתחושת חוסר הערך העצמי שלצערי ניהלה אותי כשהייתי צעירה יותר. רק כשיצאתי משם, יכולתי להתבונן אחורה ולהגיד: 'יואו, איזו מסכנה! איפה היית?'. נולדה אצלי תחושת ערך עצמי, ומהמקום הזה אני שלמה. המקום שבו אני לא שמחה זו העובדה שהדלתות פעם נמסו כשעמדתי לידן, וכיום אני צריכה לבעוט בהן שוב ושוב כדי שהן ייפתחו, וגם אז לא בטוח שהן נפתחות. יש בי תחושה של החמצה שאני משככת אותה דרך עשייה. לפני עשר שנים הלכתי לישון בלילה עם תחושה של החמצה וכעס עצמי, כיום אני הולכת לישון בלילה בידיעה שאני עושה כל מה שאפשר בכדי להיות ולהטביע את חותמי, מה שלא יכולתי לעשות בזמנו".

מה הטיפ שהיית נותנת לאנשים שהופכים בן לילה לכוכבים?
"העולם השתנה. בגלל המסחריות הגדולה של הטלוויזיה, אנשים יודעים לנצל הזדמנויות ולא מפספסים אותן. הם יודעים שעל כל אחד שמקבל צ'אנס יש עוד אלף שרק מחכים לצ'אנס הזה. אני לא ניצלתי הזדמנויות שקיבלתי, ויריתי לעצמי ברגל".

מה הסוד לשרוד בתעשיית המוזיקה כיום?
"להבין שממוזיקה בלבד אי אפשר להתפרנס אלא צריך תמיד למצוא עוד תחומים בנישה שלך. מעבר להיותי זמרת אני גם מעבירה סדנת כתיבה, גם מרצה על כתיבה ובעיקר מוצאת עוד דרכים להתפרנס מהעיסוק שלי. הזמנים השתנו ואתה צריך להתאים את עצמך אליהם".

את נוסטלגית?
"פחות. אני בעיקר מסתכלת על ההווה והעתיד".