אז לאחר חג הפסח, שעיקרו לווה בטרנד דואטים (ליאור נרקיס ומשה פרץ, דודו אהרון ואיתי לוי, מוטי טקה וגל מלכה), טרנד שאינפלציה ממנו הפכה די מאוסה ומספר שירי פופ חדשים ומרעננים, בין השאר של נופר סלמאן ואנה זק - ניסינו לחזור לשגרה זמנית. למה זמנית? כי אוטוטו שיגעון האירוויזיון מגיע לישראל, ובין לבין יש לנו את גל שירי יום הזיכרון לחללי צה"ל המסורתי וחגיגות יום העצמאות. בין הזמנים הללו, יש קומץ שירים שיצאו השבוע ומנסים להחזיר אותנו לשגרה מוזיקלית ולשדר עסקים "כרגיל".
קלאסה
להקת הבנות שהפכו את השירה תימנית לשיק – A-WA לקחו אותנו השבוע למחוזות הדיסקו וההיפ הופ עם השיר החדש – "האנא מאש הו אלימן" (פה זה לא תימן) שמביע היטב את כמיהתן לחדש, לרענן ולהמציא עצמן בכל פעם בפורמולה אחרת תוך שימור הדנ"א האופייני שהעניק להן את שמן הבינלאומי.
השיר נכתב בהשראת סיפורה של רחל, סבתא רבתא של הבנות, שהגיעה לארץ על מרבד הקסמים ישר למעברות, והוא תופס את האוזן משמיעה ראשונה ונשמע כמשהו שונה ובלתי שגרתי בנוף המוזיקלי המקומי העכשווי, ולכן כל כך מסקרן ומיוחד להאזין לו שוב ושוב בכל פעם לגלות ניואנסים חדשים. גם הפעם הן עושות זאת כמו שצריך.
סבבה
שריף חבק השבוע שיר חדש – "מה שלומך אישה?", בלדה רומנטית שאמנם כוללת ביצוע טוב וקיטשיות סנטימנטלית נוגעת אבל מבחינת הלחן והמלודיה השיר לא מיוחד או מקורי כל כך ולא מתרומם מי יודע מה, אלא נשאר באותו קו לכל אורכו בלי התפתחויות דרמטיות או מעניינות מדי, בכך מתפספס למרות היותו שיר שתפור למידותיו של שריף. להיט זה לא.
הזיה, ניסיון להיאחז בשאריותיו האחרונות של הרוק (הפסיכודלי) הישראלי ולהעביר מעין ביקורת חברתית על דור האינסטנט של עידן הרשתות החברתיות, על הפוליטיקה והממשלה ובעיקר זעם וחדוות יצירה בוקעים מקולותיהם של חמי רודנר ויובל בנאי בשיר "וירוס יהומה" שיצרו השניים.
משפטים כמו: "ממשלת סתום ת'פה, ממשלת שתוק, ממשלת להראות לכולם ת'שמוק, דואגת רק לעדר, גונבת לעצמה, מפטמים אותנו בטונות חרדה", "תבליטו ת'שדיים עצבו את הזיפים, תביאו כמה לייקים, צלמו ת'ילדים", יכולים להתפרש כפרובוקטיביים ואולי זה מה שיקנה לשיר את הד תשומת הלב התקשורתית, כי ספק אם הקהל שעליו השיר מעביר ביקורת (3/4 מהציבור) יטרח להאזין לו.
זה לא מסוג השירים שהם בעלי פוטנציאל להפוך ללהיט רדיו או שטח, אבל זו דרך להביע דרך המוזיקה והכתיבה את חופש הדעה ושילוב כוחות מעניין ומסקרן בין שתי אושיות רוק ישראלי מקומיות שרוקחות בשיא המקוריות והייחודיות שיר מחאתי אותנטי וקולע.
אני אוהב לעקוב אחרי דניאל רובין שהשבוע הוציאה שיר רוק חדש, מתקתק ואישי – "טוב או רע" שכולל כל מה ששיר טוב עשוי ממנו: גם מוסר השכל להעצמה נשית, גם כנות, גם טקסט מעולה, גם מלודיה קליטה ופזמון שובה ובעיקר ביצוע מצוין. רובין ממשיכה לטפס לאט אבל בטוח למעלה.
באסה
הנרי וחן אהרוני ("הכוכב הבא לאירוויזיון") חברו יחד והקליטו את Tu Te Reconnaitras עימו זכתה אן מארי דויד (לוקסמבורג) באירוויזיון 1973, הפעם עם עיבוד דאנסי ועכשווי משלהם.
פייר? לא עפתי על הגרסה הזו. אמנם הנרי ואהרוני מוכשרים מאד בשל עצמם, אבל הפעם החיבור פשוט לא עבד לי. הם ניסו להביא ווייב חדש ולשבור את הפורמולה של השיר המקורי אבל זה נשמע כאילו הלכו לאיבוד והתפזרו יותר מדי, הביצוע היה טכני ופחות נוגע (יחסית לבלדה מרגשת כמו השיר הזה) ודי התפספס.