מחלטורות לתזמורת עם 20 נגנים: "פירקת אל נור" עושה היסטוריה

פתיה, המנהלת האמנותית של הזתמורת, גדלה בירושלים. סבא רבא שלה, הרב יהודה פתיה, היה מגדולי המקובלים ועלה לארץ בשנות ה־30 מעיראק. בנו, חכם שאול פתיה, ייסד ביחד עם אמה מפעל שיקום חלוצי למתמודדים עם בעיות נפשיות. חנה היא השנייה מבין שישה אחים ואחיות, בהם פרופ' חביבה פדיה. "בזכותו של סבא שאול, קיבלנו חינוך לא שגרתי שחשף אותנו להכל. מצד אחד הוא לימד אותנו פיוטים, שירתו של שלמה אבן גבירול ותנ"ך. מצד שני, עודד אותנו לקרוא מספרי אלכסנדר דיומא, פילוסופיה ועוד. גדלנו בבית סקרן שלא מתבייש במורשת הספרדית שלו", משתפת פתיה.

בניגוד לתזמורות האנדלוסיות, המלבישות על ביצועיהן עיבודים מערביים, "פירקת אל נור" היא תזמורת על טהרת המוזיקה הערבית, והרפרטואר שלה כולל מוזיקה קלאסית ממצרים, עיראק, תוניסיה, ארצות המגרב ושאר העולם הערבי. לצד ביצועים משיריהם של גדולי הזמר הערבי - אום כולתום, פאריד אל־אטראש, עבדל חאלים חאפז, מוחמד עבד אל־וואהב ועוד - מבצעת התזמורת גם פיוטים בעברית, שהטקסט העברי שלהם עבר גיור כהלכה, והותאם למנגינות הערביות, כדי שאפשר יהיה לבצעם בבתי הכנסת וליד שולחן השבת.



כך תורגם "סמרה יא סמרה" ל"נורא אל נורא"; "אינתה עומרי" ל"אל בעוניי בטח"; ו"יא עווז אל פלפילו" ל"מול אלי וגודלו". "המתרגמים ביקשו לשמוע את צליל המלה הערבית בתרגום לעברית, וכך, במקום 'יא עיני', כתבו 'יא אלי'", מסבירה פתיה.

את התזמורת מלווה תמיד הופעה של זמר אורח, או זמרת אורחת - יהודים וערבים - בקדמת הבמה. "פתאום זמרות שרות מול קהל, הכולל גם חרדים, והשמיים לא נופלים על אף אחד", משתאית פתיה. אורחת הכבוד של "פירקת אל נור" היום בזאפה ירושלים (22:00) תהיה הזמרת ריימונד אבקסיס, במופע הצדעה לאבקסיס ולמוזיקה השעבית המרוקאית. "ריימונד היא המלכה של המוזיקה הזאת, בארץ, בעולם ובמיוחד במרוקו, כולל בחצר המלך. היא רואה בנו את דור ההמשך של המוזיקה הערבית המרוקאית. היא פרפורמרית שאין דומה לה והקהל מתמסר לה. בהופעותיה היא יורדת לתוך הקהל, מסתובבת ורוקדת, והצופים מתעלפים ממנה", מספרת פתיה.

הקהל הוא סיפור בפני עצמו בהופעותיה של "פירקת אל נור". מבוגרים וצעירים גודשים את האולמות. יש כאלה שמגיעים בהרכב של ארבעה דורות. שרים ורוקדים בתחושת שחרור וחיבור למוזיקה עליה גדלו, כשהפעם זה מתוך תחושת גאווה. במאי התזמורת, היוצר והמפיק רונן פלד חדד, כבר זומם הפקת סרט שיתעד את הקהל בהופעות התזמורת. זה ה"טראב". מילה בערבית, שפירושה: נקודת העונג העילאית, התרוממות רוח, התלהבות, אקסטזה, שחשים הצופים כשהם שומעים את המוזיקה הזאת. "בסוף ההופעות אנשים ניגשים לנגנים עם דמעות בעיניים ואומרים: 'אתם לא יודעים מה אתם עושים לנו. גרמתם לנו להיות גאים שוב בתרבות שלנו'", היא גאה ביגיע כפיה.

בשבוע שעבר, במלאת 40 שנה להסכם השלום עם מצרים, הופיעה התזמורת בבית הנשיא. "אנחנו שואפים להגדלת התמיכה ממשרד התרבות ועיריית ירושלים, כדי שהתזמורת תעמוד על הרגליים, ותוכל להגיע לכל במה בארץ ולייצג את המדינה בחו"ל", היא אומרת. "החלום שלנו הוא לכלול את המוזיקה הערבית בתוכנית הלימודים, כדי שהמורים למוזיקה יעודדו ילדים לנגן גם על כלים כמו עוד, נאי וקאנון. הגיע הזמן".