מרים טוקאן מפתיעה ביידיש: "השפה הזו סקרנה אותי מילדותי"

איך?
"רחלי גלאי, צ'לנית ההרכב שלנו, שבאה מסגנון הכליזמר, ידעה על ההתעניינות שלי והביאה מאביה, המלחין דניאל גלאי, את הלחן המקסים שלו ל'שיר ערש' ביידיש. הם לימדו אותי איך לבטא נכון את המילים, אותן הם כמובן הסבירו לי. אין אצלי דבר כזה לשיר שיר בלי לדעת מה יש בו ומה מסתתר בין השורות. דרך 'עפעלע' שמעתי על הסבל של העם היהודי בגולה, מה שהזכיר לי את הדמעות של סבתא שלי כשהייתה מספרת על בני המשפחה שלנו בלבנון. כל עם והסיפורים שלו - וכולנו רקמה אנושית אחת. זה מה שלימדו אותי בבית, שלכולנו גורל משותף וחייבים לחיות יחד".

האלבום נפתח בשיר "אהבתיך, חיפה", לחן של עידן טולדנו לשיר של הסופר החיפאי סמי מיכאל, שתורגם לערבית. "זה כבוד לנו לבצע שיר של סמי מיכאל, שנתן לנו אותו כהערכה למסר היהודי־ערבי שלנו", אומרת טוקאן, ומפנה את תשומת לבנו גם לרצועה הבאה באלבום, "שאהבה נפשי", שיר הנושא, עם לחן של אהובה עוזרי המנוחה למילותיו של מאיר גולדברג, ממנו ביקשה טוקאן "מילים בסגנון תנ"כי". טוקאן לקחה חלק פעיל בכתיבת שירי האלבום.



לדבריה, הסיפור של קווארטטוקאן החל לפני תריסר שנים, כשהייתה סטודנטית למשפטים באוניברסיטת חיפה והכירה שם את המוזיקאי עידן טולדנו, שלמד מוזיקה וחינוך. "עידן בא ממוזיקת פלמנקו בספרד. מצאנו שפה משותפת ותחילה הופענו בטקסים באוניברסיטה", היא משחזרת. "משם יצאנו החוצה להופעות, וצירפנו אלינו, בזו אחר זו, את הצ'לנית רחלי גלאי ונגנית כלי ההקשה נועה וקס. אנחנו ארבעה, הרכב עם רוב נשי, כשכל אחד מאיתנו מביא משהו משלו והכל מתחבר יחד. איך אמרתי? רקמה אנושית אחת".

עם הרוח הזאת מתגברים הארבעה על הקשיים הלוגיסטיים הכרוכים בקיום ההרכב שלהם. טוקאן מתגוררת בחיפה, טולדנו בגבעתיים, וקס בכפר סבא, וגלאי בגדרה. "אם יש רצון טוב, אנחנו, שגם מפיקים בעצמנו את ההרכב, יודעים להתגבר על כל קושי ופועלים באותו ראש", היא אומרת.

אז חוגגת אצלכם הדמוקרטיה.
"אני לא בטוחה אם נכון לקרוא לזה דמוקרטיה, כי היום המילה הזאת מקבלת בארץ משמעות מאוד מעוותת, מאחר שהדמוקרטיה שאנחנו חיים בה לא טהורה, ואנחנו נאלצים לחוות אותה על בשרנו עם כל הקיצוניות בכל הצדדים. כלומר, לא הייתי אומרת שאני מרוצה מכל מה שקורה, אבל אני מעדיפה לא לדבר על פוליטיקה".

פעילותך בהרכב משמעה ויתור מצדך על אגו של סולנית?
"שום אגו ושום ויתור. יש בין ארבעתנו הרבה כימיה ואהבה, גם הערכה כלפיי, דבר שמתבטא בשילוב השם שלי בשם של ההרכב".

כמה שטוקאן מחוברת לתרבות הישראלית, דבר שבא לביטוי בביצועיה הבלתי נשכחים ב"כוכב נולד" לשירים "הכניסיני תחת כנפך", "החליל", "בדד", "ים של דמעות" ובמיוחד "עץ השדה", מלווה אותה השורשיות שהיא מביאה מהכפר הגלילי שלה לכל מקום אליו היא מגיעה. "ככל שאצליח במוזיקה, תמיד אשאר קשורה בכל הלב לבית ההורים שלי באעבלין, עם כל הטבע שמסביב, השקט והקרבה בין האנשים", היא מצהירה. "מצד שני, טבעי לי לגור בחיפה, העיר שבה השורשים של המשפחה שלי. אני אוהבת את ההרמוניה שיש בה בין יהודים וערבים, את הכרמל והים. עם זאת, אני מתה על תל אביב ועל כל העשייה והאקשן שיש בה".