הכוכב הלטיני ג'יי באלווין הופיע אמש על במת הלייב פארק בראשל"צ במסגרת "Coca-Cola Wow Festival 2019" אל מול קהל של כ-12,000 צעירים וצעירות בגיל 18-16. כחלק מפרויקט "וואו" של "קוקה קולה" בני הנוער מכל הארץ התנדבו ותרמו למען הקהילה, חלקם תרמו מזון ובגדים לנזקקים, היו שהתנדבו בבתי אבות, עם אנשים בעלי מוגבלויות וצרכים מיוחדים, וכאות תודה על הטוב שעשו זכו בכרטיסים לפסטיבל של הקיץ.
במהלך הערב עלו בזה אחר זה נטע ברזילי, בן-אל וסטטיק, איתי לוי, סקאזי ועוד. בדיוק בזמן, על הבמה עלתה ראשונה זוכת האירוויזיון הישראלית שביצעה את "באסה סבבה", "נהנה בננה" ואת "טוי". מיד אחריה עלו צמד הפלא, סטטיק ובן-אל שנתנו הופעה מכובדת של מעל כחצי שעה בה הקהל קפץ, רקד וכמובן דקלם את כל השירים האהובים והלהיטים המוכרים, טוב, אני לא אחדש לכם שלצמד הזה פשוט יש קסם משלו, שאותו הם מצליחים להביא בצורה כל כך טובה לבמה ולרגש בכל פעם מחדש את הקהל באהבה שלהם: "תמשיכו לעשות טוב, אתם הכוח שלנו! אין עליכם אוהבים אתכם מאוד". קסומים.
ממש כמו סינדרלה, בדיוק בחצות ואחרי איחור של כ-40 דקות, עלה הנסיך הלטיני לבמה ולאחר ששר את אחד מלהיטיו פתח במילים: "שלום תל אביב ישראל! מה שלומכם? אני כל כך שמח להיות פה! לראות אתכם! אני אוהב אתכם מאוד". במהלך הערב ביצע באלווין את להיטיו הגדולים ביותר שזכו לעשרות מיליארדי צפיות ביו-טיוב וכבשו את העולם כולו, ואיתו גם את הקהל הישראלי, כמו: X, Mi gente, ginza, I like it ועוד ועוד מוכרים.
חלק מרגש ויפה היה כשבאלווין הזמין לבמה את הצמד סטטיק ובן-אל, וביצע את הלהיט המשותף שלהם "טודו בום" אשר ממש השנה יצא בארצות הברית. לאורך המופע נראה היה כי הוא מנסה, ומשתדל מאוד לגעת בקהל הישראלי, בין אם בשיחות סמול טוק מתוקות, בחיוכים שפיזר וריקודים שהיו חלק מהשתדלות מאוד מאוד חמודה מצידו. הוא אפילו פנה אל הקהל בשאלה "איך אומרים אני אוהב אתכם בעברית" ואחרי שלא הצליח להבין מצווחות הקהל את התשובה, הוא התכופף אל עבר אחת המעריצות שלחשה לו באוזן, והצליח להקסים את כולם ביכולת לבטא בצורה מדויקת ונכונה "אני אוהב אתכם".
שלא תטעו. כל הכבוד לכל אותם ילדים שזכו בכרטיסים לפסטיבל ביושר, וכמובן לכל מי שהתנדב זה אכן ראוי להערכה. רק שאני חושבת שג'יי באלווין מתאים לקהל יעד קצת שונה, והיה משתלב יותר טוב בנוף של גילאים בוגרים יותר. נו כן, אלו שסיימו צבא, חזרו מדרום אמריקה ועדיין לא התעוררו מהחלום שלהם.
השירים המוכרים והאהובים, הקצב הלטיני המדבק וההשתדלות של הזמר במשך שעה וחצי וללא כל הפסקה, אכן גרמו לי לרקוד וליהנות כמעט מכל רגע, אבל לא פעם יצא שהקהל (בכל זאת, בני נוער) היה עסוק בכל המסביב, ולא בהופעה עצמה של כוכב הענק שעומד מולם, ואפילו אני די בטוחה שבחלק של סטטיק ובן-אל הם רקדו הרבה יותר. ואני תוהה אם זה בגלל שהם כבר היו עייפים כמוני, בגלל השעה הכל כך מאוחרת, או שיש כאן ביסוס לטענה שהם לא היו קהל היעד המתאים ביותר, ומול אנשים אחרים היינו עפים באוויר.