חודש אוגוסט מגיע ועימו מיעוט סינגלים חדשים בתעשייה המקומית, שכן מרבית האמנים עסוקים בלהשלים עבודה על אלבומי השנה העברית החדשה והכנת בלדות שיכינו את החורף הבא. עם זאת, מהשירים שכן יצאו, יש אמנים שממחזרים את עצמם ומביעים חוסר מקוריות ויש שיוצאים מהקופסא ומביאים וייב מרענן שנותן תקווה שאולי בכל זאת יש מגמת התקדמות בפופ המקומי.
אחרי "בננות" שיצא סמוך לשיר מאותו השם של סטטיק ובן אל, אגם בוחבוט ממשיכה לשחרר שירי טראש מיותרים ומשעממים שרק עושים לה רע. "לימונדה", שירה החדש, מתיימר להמציא להיט פופ ים תיכוני קיצי אך התוצאה היא נוסחתיות בנאלית, טקסט מטופש ושירה טכנית מדי (על גבול הצווחנית) שגורמת לי לתהות: האם הלימונדה של אגם בוחבוט החמיצה.
קטע המעבר האינסטרומנטלי בין הקטעים מזכיר את "סלסולים" של סטטיק ובן אל, מה שמאשש את חוסר המקוריות והניסיון המיותר למחזר חומרים. להיט? ממש לא.
אחרי 4 שנות שבהן התפייד מהשטח כלא היה, הזמר מתן גלילוב ("זוכרת", "אמתיק דמעותייך") מבליח עם שיר חדש – "רגעים של אהבה", שמנסה להיות רומנטי אך בפועל הוא אסופת חריזות מאולצות ללא פואנטה: "די לחכות, להוריד את הכפפות. מול עולם ומול ירח, תראי אותי זורח", לחן מונוטוני למדי ושירה מזויפת מעט ומלאת מניירות מיותרות.
במקום ללכת לדרך מקורית, מרעננת וחדשה שתמנף את הקריירה הקטועה שלו (4 שנים זה הרבה זמן בתעשיית המוזיקה), גלילוב מתפשר בלהיות בינוני ומטה, והמחשבה העיקרית שעוברת לי בראש היא: עם שיר כזה, למי באמת אכפת שהוא חזר?
מי שהולכים בקו הנוח וההולם אותם ביותר הם גיא ויהל שבשירם החדש "סיבה לברוח" מספקים לנו צוהר לעולמם הפנימי, המלנכולי אך האופטימי, הנוגע והלא נוגע, כשבהרמוניות המשלימות שלהם מספקים פזמון קליט, נוגע וצובט בלב.
כרקוקלי תמיד מצליחות להפתיע אותי. ללא קשר אם אני מתחבר לשיר שלהן או פחות, הן תמיד מנפצות את הסיסטמה שמאפיינת פופ צפוי, שוברת מוסכמות ומתנסות בכל מיני ביטים שלאו דווקא משלימים זה את זה, ניגודיות שמאלצת את המאזין (בין אם הוא רוצה ובין אם לא) לגשת לשיריהן עם ראש פתוח.
כך גם בשיר החדש – "מלכה שלי" שיצרו השתיים עם סתיו בגר, הן משלבות בלדה, שיר קצבי, פופ עם נגיעות ים תיכוניות, טכנו, אלקטרו ובעיקר המון סקרנות ואקלקטיות מוזיקלית. אמנם התקשיתי להיתפס לשיר משמיעה ראשונה שכן חלקים ממנו היו לי יותר קלים לעיכול וחלקים פחות, אך ככל שנכנסתי והעמקתי בשיר, קיבלתי עוד ועוד אספקטים מרעננים.
השחקן והמוזיקאי יונתן רוזן משחרר קליפ חדש מאלבומו השלישי (Johnny Roze) – "כל שהיה", קליפ אמנותי ויוצא דופן המשלב סטילס מצילומי האלבום החדש עם קטעי וידאו שונים ואפוקליפטיים - תנועה ואי תנועה בעידן המודרני.
במה חדשה: פרום – "שתינו"
במקרה נתקלתי השבוע ב"שתינו", שיר משעשע שיצא להרכב הקאנטרי פולק רוק החדש "פרום" עם הסולנית שיר פרום. לא מכיר את ההרכב ולכן הגעתי להאזנה נקי מציפיות ומצאתי עצמי מחייך לאורך השיר עם מוזיקה שלא מתיימרת להיות מיינסטרים אך מביאה אינדי מצוין, מושקע ושובב שמהווה משב רוח מרענן לאוזניים. שימו אוזן. לא תתאכזבו.