צום תשעה באב יצר בצורת מוזיקלית בתחילת השבוע, שנשברה עם סיום הצום ועם ההכנות לט"ו באב, הוצפה הרשת בשירים רומנטיים וקיציים שמתחרים על תואר שיר האהבה של החג הקיטשי ביותר בשנה.
כעשור אחרי ששיתפו פעולה עם הלהיט "מכתב לאחי", משתפים קובי אפללו ועילי בוטנר פעולה עם שיר חדש שכתב והלחין בוטנר ומבצע אפללו - "איך מסבירים געגוע", ששבה את אוזני למן השמיעה הראשונה.
ההפקה המוזיקלית המשלבת בין מזרח למערב, בין רוקנרול ובלוז לצלילי הקאנון מרימה היטב לקולו של אפללו שנשמע מרגש ומצמרר כתמיד. הסקרנות המוזיקלית של בוטנר ואפללו מגיעה לשיאה בשיר הזה והלחן הקליט לצד הטקסט המרגש - משלימים את התוצר הסופי לכדי עונג צרוף.
לאחר הדואט הגנרי והדי משעמם שלה עם עדן חסון, עדן בן זקן משחררת את "בונסוואר" כשהפעם היא נטלה חלק גם בהלחנה, לצד משה בן אברהם ואופק יקותיאל.
מבחינת הטקסט, "בונסוואר" לא מביא שום מקוריות או עניין מלבד קיטשיות רוויית מטאפורות שטותיות ("מסתובב לי בלב כמו תייר כמו רולטה", "קוקטייל רגשות די מוזר", "מסתבר שגם לו יש חולשה לנוטלה") שמציבים סטנדרטים נמוכים חדשים עבור בן זקן.
עם זאת, אני חייב להודות שלמרות החריזה המאולצת בטקסט, הלחן די קליט וכיפי שמתאים לקיץ הקרוב והמבנה הבטוח של בית ופזמון חוזר הולם את קולה של בן זקן. זה לא יהיה אחד מלהיטיה הגדולים וסביר להניח שיישכח כמו שבא, אבל הוא חמוד ונוסחתי בצורה שעוברת באוזן. חמוד. לא מעבר לכך.
שרי גבעתי, שלאחרונה התכתבה עם ההתמכרות לכאב ב-Let You Down, שיר ראשון מפרויקט חדש ועכשווי עבורה, שחררה השבוע את Where Do We Go, מונולוג פנימי טרגי קומי על תהליך היצירה שכתבה גבעתי והלחין אבי אוחיון.
מה שמלווה את השיר לכל אורכו ודי משך אותו היה צליל היוקללה של גבעתי כשהוא טובע בתוך העיבוד הפופי של מתן דרור אך עם זאת לא אובד בו אלא מתמזג עימו והשילוב בין האינדי-פולק לפופ המיינסטרימי יחד עם הכנות והצ'ארם בשירתה של גבעתי פשוט מעולה.
עמרי סמדר, שכל פעם מפתיע מחדש עם הבחירות הפדנטיות שלו לקחת קלאסיקות ישראליות שהדור הצעיר פחות מכיר ולהפיח בהן חיים מחודשים עשה זאת הפעם עם "ספרי תמה", פיוט בן 300 שנה על פי טקסט של רבי סעדיה בן עמרם שהיה קלאסיקה בסגנון הגל התימני ששטף את הארץ אז.
הפעם השיר זוכה לעיבוד עכשווי ויותר עשיר כשהוא משלב את גרסת שושנה דמארי ז"ל מהסיקסטיז יחד עם שירתו מלאת הנשמה והרגש של שי צברי ואלמנטים קצת יותר אלקטרוניים כשהאותנטיות החפלתית והמזרחית האסלית לא נפגמת ולו ברבב אחד בסימפול המצוין הזה.
מאיה אברהם, שיחסית לוקחת הרבה זמן בין שיר לשיר, הוציאה השבוע את "פועם בי", בלדה מלאת תקווה על ההתמודדות שלאחר פרידה כואבת מאדם והניסיון לשקם את החיים ובעיקר את השגרה שאחרי.
אברהם מסלסלת בשיר במקומות הנכונים, משרתת את המילים היטב לתוך הפופ טבול הנגיעות הים תיכוניות ומציגה מלנכוליה כואבת אך מתוקה.
אריאל זילבר לקח את מסרי התנ"ך והמקורות, הלביש להם את קצב הרוקנרול הפיפטיזי ורקח את "בשמחה", שיר חדש וכיפי שלו שעל אף היותו מקורי וחדש, מזכיר את זילבר של ראשית הסבנטיז עם אותו הקסם, הקול והכריזמה. תענוג של שיר.