שלמה ארצי פסיכדלי וכוורת עם דיסטורשן: כך חדר הרוקנרול ללהקות הצבאיות

החל מ"טוויסט מולדת" ששרה להקת פיקוד מרכז בשנת 1963 וניסתה לחקות את סגנון הריקוד האמריקאי הפופולרי (הטוויסט), לאט לאט לאקורדיון שהיה סמלן המוזיקלי של הלהקות בשנות ה-40 וה-50, החלו להתווסף כלי קצב כמו גיטרות חשמליות, בס, תופים וקלידים שיצרו נופך עשיר מוזיקלית ויותר "חוצלארצי" בסאונד הצברי של הלהקות.

בפודקאסט סקר פטימר את מיטב הלהיטים שיצאו מהלהקות הצבאיות והוטמעו בהם מקצבי רוקנרול, פופ ופסיכודליה, לא מעט הודות לתפקיד החשוב של מפיקים מוזיקליים כמו יאיר רוזנבלום, בני נגרי, אילן מוכיח ומתי כספי. שני מעבדים מוזיקליים נוספים בולטים באותן שנים, אלדד שרים ואורי קריב, שעבדו עם מיטב הלהקות הצבאיות, חשפו בפני פטימר בפודקאסט סודות מאחורי השירים וסיפרו על תפקידו המכריע של המעבד המוזיקלי באותה תקופה בקרב הלהקות הצבאיות ובכלל.



ההפתעה הכי גדולה שחשף פטימר בפודקאסט היה השיר הראשון שהלחין והקליט יצחק (צ'רצ'יל) קלפטר. קלפטר עשה את שירותו הצבאי בצוות הווי סיני יחד עם שלמה יידוב ומוני מושונוב. אלדד שרים, מנהלה המוזיקלי של הלהקה, החליט לתת לקלפטר צ'אנס והלהקה ביצעה את שירו המתועד הראשון, "ביל קרטר" (טקסס ריינג'ר ספרותי מיתולוגי משנות ה-60) שהוקלט בשנת 1971 ולמעשה לא ראה אור על גבי תקליט או דיסק, למעט סלילי הקלטה ששרדו.

שרים, שהיה מופתע מאד לשמוע את ההקלטה סיפר: "שמעתי שיר טוב וראיתי בחור שגם יוצר וגם שר, וכיוון שהייתי הגורם המחליט, החלטתי לשבץ את השיר בתכנית הלהקה. זו בעצם הפעם הראשונה שקלפטר נכנס לאולפן והקליט".

לצד שירי הרוק המתקתקים הידועים של הלהקות הצבאיות כ"חסקה" (להקת חיל הים), "פרחים בקנה" (להקת חיל התותחנים), "שיר לשלום" (להקת הנח"ל), "תחת עץ האקליפטוס" (להקת פיקוד מרכז), השמיע פטימר גם את "מי יישא את נשמתי" שהוא שיר גוספל רוק פסיכודלי של להקת חיל הים עם הסולן הצעיר שלמה ארצי שלא נשמע בכלל כשלמה ארצי המוכר.



אחת ההפתעות הנדירות הנוספות בפודקאסט היה קטע רוק פסיכודלי "הזוי" ואינסטרומנטלי בעיקרו בשם "אסיפת גרעין" שהקליטה להקת הנח"ל בשנת 1971 עם דיסטורשיין בועט וסולו גיטרה א-לה פינק פלויד מבית היוצר של דני סנדרסון, אלון אולארצ'יק ומאיר פניגשטיין, שהיוו למעשה את הבסיס ללהקת "כוורת" שהתגבשה בלהקת הנח"ל יחד עם זמרי הלהקה באותה עת, גידי גוב ואפרים שמיר.