"היום אחרי הבכי/ היום אחרי המהומה/ רואים שאת כבר מחייכת ונעימה הנשימה/ וקרן אור פתאום בוקעת/ והחלון שלך שקוף/ וגם ציפור קטנה יודעת/ איך לעוף/ איך לעוף".
כך נפתח "בחלון השקוף", שיר חדש של רחל שפירא, מהמשוררות והפזמונאיות הבולטות בישראל. השיר, שאותו הלחינה ומבצעת חני דינור, הוא, לדברי שפירא, שיר שכל אחד יכול להזדהות עמו. "האישה ב'חלון השקוף' היא אני, אולי את, אולי היא ואולי אתה, אם תסכים. המבט שלי, שפעמים רבות מופנה למצבים משבריים, מתעכב הפעם על הרגע שאחרי", מתפייטת שפירא.
"נראה לי שהשיר ייגע ברבות ואף ברבים, שכן למי מאיתנו אין רגעים של בכי ומהומה פנימית, אחריהם מגיעה תחושת הרווחה, החיוך והנשימה הנעימה", מוסיפה דינור. "החוויה האישית של רחל תישאר, מן הסתם, במרחב הפרטי שלה. אבל היופי בשיריה הוא היכולת של כל אחד מאיתנו להתחבר למילותיה".
השיר מלווה מופע חדש שמעלות השתיים, "פרח משוגע", שיושק בפסטיבל הפסנתר הקרוב. "הכרתי את חני לפני שנים, בהופעות שהיו מרובות משתתפים", מספרת שפירא. "יכולתה התבלטה מיד. דרכינו נפגשו, התרחקו ונפגשו שנית. לאופי המיוחד של המופע הזה תורם, כמובן, צוות המוזיקאים המובחר והמחונן: הזמרת שלנו, חני דינור, הפסנתרן רמי הראל ונגן הקונטרבס יוראי אורון".
איך נולד שיתוף הפעולה הנוכחי?
דינור: "הרעיון היה לתת פרשנות ייחודית לשיריה של רחל, גם מבחינת הביצועים הווקאליים, וגם מבחינת העיבודים האינטימיים לפסנתר ולקונטרבס. לרמי הראל ולי, חיבה עמוקה לשירי משוררים, ושיריה של רחל, שזכו ללחנים של טובי המלחינים, הם מבחינתנו, כל פעם מחדש, אתגר מלהיב".
האם יכולות היום להיווצר קלאסיקות כמו שלך? אני שואל, בהיסוס מה, את שפירא. "אני לא ממש עסוקה בהשמצת השירים שנכתבים היום", שומרת שפירא על צניעות. "אחרי הכל, יש בארץ שפע של כישרון, רצון וצורך להתבטא, וגם היום נכתבים שירים נהדרים.
"מצד שני, התעשייה אכן השתנתה. לא קל למצוא אוזן קשבת ליצירה רפרטוארית. השיווק נעשה התוכן המרכזי. בסופו של דבר, במה מדובר? במילים, לחן וביצוע. פשוט מאוד, שיר זמר, בסגנון כזה או אחר".
ובכל זאת, איך יודעים אם שיר הוא בעל פוטנציאל להפוך לקלאסיקה?
שפירא: "אני מאמינה, אמונה תמימה ותמוהה במקצת, ביכולתם של שירים למצוא את מקומם בערבות הרחבות של הזמן, בלבבות האנשים, לאצור חוויות והוויות, ולהיות הבנק של זיכרונותינו. על כל שיר שזוכה להיות חלק מרקמת חייו של מישהו, שנשזר בעולמה הגלוי והחבוי של מישהי, אני מברכת ואומרת: 'תודה!'".
דינור: "זו שאלה לא פשוטה, כי העידן המוזיקלי הנוכחי מאוד שונה מהעידן הקודם, טרום האינטרנט, הפייסבוק והיוטיוב. מאחר ויש ערוצים רבים ומגוונים לחשיפת שירים, וכל אחד יכול לבנות לו פלייליסט לפי טעמו האישי, בהחלט ייתכן ששיר שאני אוהבת במיוחד, ומעריכה שיש לו סיכוי גדול להפוך ברבות הימים לקלאסיקה, בכלל לא מוכר למישהו אחר שלא נחשף לשיר. רחל זכתה ששיריה יהפכו לנכסי צאן ברזל. לפחות מבחינת הדור שלי, ולא בכדי".
במופע תספר שפירא את הסיפורים מאחורי שיריה הגדולים, בהם: "מה אברך", "כמו צמח בר", "שיר של יום חולין", "נחמה", "חלומות", "חומות חימר", "תלווי אותי" ו"אנשי הגשם"; ותקריא שירים שטרם נחשפו, שדינור תבצעם בעיבודים חדשים.
"זו תמיד התרגשות לקראת פגישה עם קהל, עם שירים שנכתבו הרחק מההמולה, ברגע של ריכוז ושקט", אומרת שפירא. "וכן, גם אם אחדים מהשירים עצובים, השמחה גדולה".
האם מתבשל אלבום משותף?
דינור: "יש כבר שני שירים שרחל כתבה והלחנתי. יש בינינו הערכה הדדית גדולה ושתינו ממשיכות לכתוב ולהלחין, כך שהכל יכול לקרות".
"פרח משוגע" – השקה בפסטיבל הפסנתר, 13 בנובמבר, רביעי, 20:00, מוזיאון תל אביב