ממש היום יוצא לעולם “Everyday Life" (לב גרופ מדיה), אלבומה השמיני של להקת קולדפליי, שמגיע ארבע שנים אחרי קודמו. זהו אלבום כפול: לחלק הראשון קוראים "זריחה", ולשני "שקיעה". הלהקה משיקה את האלבום היום עם שתי הופעות בעמאן, ירדן, המועברות בשידור חי ביו־טיוב. מופע הזריחה התקיים ב־6:00 בבוקר, אז ככל הנראה כבר פספסתם אותו, אבל אולי עוד תספיקו לצפות בשידור החי של מופע השקיעה ב־16:00.
"שני השידורים הללו היו החלום שלנו מאז שהתחלנו לעבוד על האלבום", הצהירו קולדפליי בהודעה רשמית לתקשורת. "זה קצת בלתי אפשרי וקצת מפחיד, כמו כל החלומות הכי טובים. יו־טיוב הוא הבית הכי טוב לשידור שכזה". ומדוע דווקא בירדן? על פי הלהקה, המיקום נבחר "בשל יופייה הטבעי של ירדן, והחשיבות ההיסטורית והתרבותית שלה, וגם כי היא משקפת את הטעמים והמוטיבים המזרח תיכוניים שחלחלו לאלבום ולעיצוב עטיפתו".
לסינגל השני מהאלבום, למשל, קוראים "Arabesque", על עטיפת האלבום כתוב שמו גם בערבית. כריס מרטין, סולן ומנהיג הלהקה, דיבר הרבה בתקשורת על ילדים במחנות פליטים - נושא שאותו קשר לסינגל הראשון מהאלבום, "Orphans", שכבר עושה חיל במצעד הרוק של בילבורד.
וכדי להראות שהם לא רק כבדים ורציניים, אלא גם כיפיים ובעלי חוש הומור, לקראת צאת האלבום החדש העלו קולדפליי ליו־טיוב מסיבת עיתונאים היתולית שבה פרד ארמיסן וקארי בראונשטין מתוכנית המערכונים "פורטלנדיה" מראיינים אותם כאילו הם היו עיתונאים. צחוק ודמע, בכי וגיל - אלה החומרים שמהם קולדפליי עשויה. הם חולים על המישמש הכל כך "אנושי" הזה. זה סוד ההצלחה שלהם - שאיתו הם ניצחו עד כה, ושאיתו הם ימשיכו לנצח.
"אחרי כל מה שחווינו מבחינת הקריירה, במירכאות כפולות, מה שנשאר לנו זאת אהבה מוחלטת למוזיקה ואהבה מוחלטת לאנשים - לסוגים שונים של מוזיקה ולסוגים שונים של אנשים", כך אמר מרטין הרגיש והאנושי לאחרונה בראיון לתחנת הרדיו האלטרנטיבית של לוס אנג'לס, ALT 98.7 FM. "שתי האהבות הללו בוערות בי ובנו, כל כך חזק כרגע. יש בנו אהבה אמיתית למה שאנחנו עושים ואהבה אמיתית לחיבור שאנחנו מרגישים כשאנחנו מנגנים לאנשים".
לראיון הזה הגיע מרטין במצב רוח פיוטי (כאילו שיש לו מצבי רוח אחרים): "שירים טובים נשלחים מאיפשהו. אני לא ממש יודע מאיפה הם באים. אם חושבים על שירים כמו על גלים, אנחנו היינו הגולשים שנמצאים בתוך המים ומחכים ומחכים".
כששדרנית רדיו 1 של ה־BBC שאלה אותו מה הנושא של האלבום החדש, הוא השיב: "הוא על מה זה פשוט להיות אנושי. כל יום הוא נפלא, וכל יום הוא נורא... זה פשוט מרגיש חופשי. ישנם כל כך הרבה חיים מתפרצים על פני האדמה".
כן, ככה כריס מרטין מדבר. זה לא מביך אותו. הוא יודע שיש מספיק אנשים שבולעים כל מילה שלו, גם אם הוא מדבר כמו תיכוניסט על טריפ. "כולם אוהבים לשנוא את קולדפליי, אבל בסתר לבם רבים מאיתנו גם חושבים שהם אדירים", כתבה לאחרונה בלוגרית צעירה בשם ריאן דיילי במגזין המוזיקה "NME". "הם מטרה קלה לעוקצנות עם השירים האמוציונליים החשופים שלהם ועם ההשקפה ההיפית וההטפות הצדקניות של כריס מרטין. הם לא סקסיים או פראיים או אפילו מלהיבים במיוחד. הם ההתגלמות המוזיקלית של המושג "בסיסי", אבל לכולנו יש בסתר לבנו פינה חמה בשבילם, בין שאנחנו אוהבים להודות בזה ובין שלא".
לטענתה, כוחם של קולדפליי בפשטות שלהם ובנחמה הרגשית ששיריהם מעניקים למאזיניהם. אפשר כמובן להתווכח עם טענתה שאפילו היפסטרים אוהבים אותם בסתר לבם, אבל קשה להתווכח עם האפקטיביות של המוזיקה שלהם, וגם של הפרסונה הכריס מרטינית.
כריס מרטין הוא פלצן במסווה של צנוע וענו. הוא ילד טוב, הוא מוסרי ולא פעם מטיפני, אבל למרות כל אלה קשה לשנוא אותו, כי הוא לגמרי מאמי. הוא שילוב בין אנטי־רוקסטאר לכלבלב. למי שרוצה לאהוב אותו, מרטין עושה חיים ממש קלים. למי שרוצה לשנוא אותו קצת יותר קשה, כי למרות כל התכונות הבעייתיות שלו, הוא לא מעורר אנטגוניזם כמו תום יורק או כמו בונו, לדוגמה.
כשקולדפליי כבשו את המצעד הבריטי עם אלבום הבכורה שלהם, “Parachutes" בקיץ של שנת 2000, כולם התאהבו בהם כי הם הביאו קונטרה ללהקות האחרות ששלטו בכיפת הפופ הבריטי של התקופה ושל העשור שחלף. “Parachutes" היה אלבום רציני ורגיש עם מנגינות יפות ושירה חצי־מתבכיינת. תקליט איכותי ליום סגרירי. וחברי הלהקה לא היו חוליגנים שחצנים כמו אואזיס או יומרניים כמו רדיוהד או יפיופים מתוחכמים כמו בלר. הם היו, פשוט, רגילים כאלה. ילדים טובים, חנונים, משעממים ורגישים.
הלהקה הענקית האחרונה
קולדפליי הגיחו לעולם דקה וחצי אחרי מות הבריטפופ והיוו אנטיתזה לאתוס של הז'אנר. הם לא הלכו מכות עם האחים גאלאגר ולא יצאו עם חברות להקת אול סיינטס. גם הפטריוטיות הבריטית שאפיינה את הבריטפופ לא עניינה אותם. עיניהם היו נשואות החוצה. הם היו קוסמופוליטיים. ומרטין - כך גילינו בדיעבד - ככל הנראה תמיד חלם על גלישת גלים ובחורות קליפורניות (אבל רק למטרת זוגיות רצינית, אוהבת ומכבדת).
מרטין הוא לא, והוא מעולם לא היה, טיפוס של סקס, סמים ורוק'נרול. כפי שליאם גאלאגר אמר עליו פעם: "הוא נראה כמו מורה לגיאוגרפיה". והוא גם חושב כמו מורה לגיאוגרפיה. ישנם כוכבים שהיו פרועים בצעירותם ואז התפכחו וגילו את הרוחניות. מרטין לא היה פרוע מימיו. מהבחינה הזאת, בגיל 40 הוא בדיוק כפי שהיה בגיל 20.
לקולדפליי מעולם לא היה סטייל או סקס אפיל. הם לא היו קולים, הם לא התלבשו בצורה אופנתית, והם לא היו חלק מאיזושהי סצינה באנגליה. בדיוק הדברים שגרמו לחלק מהאנשים לצחוק עליהם, הם הדברים שבזכותם הלהקה הגיעה לפסגה. הם לא היו דבוקים לשום ביצה, ולכן יכלו פשוט להרקיע שחקים. וזה בדיוק מה שהם עשו עם המוזיקה הרומנטית, המניפולטיבית והמאוד אפקטיבית שלהם.
לפני עשור בערך קולדפליי הייתה הלהקה הכי גדולה בעולם. אניני הטעם התנשאו עליה כי היא הייתה להקה מתחנפת, פופוליסטית ובינונית, שפונה למכנה הרגשי המשותף הנמוך ביותר - אבל ככה זה כשכל האחרים אוהבים אותה. האלבומים השלישי והרביעי שלה היו הנמכרים ביותר בעולם בשנה שבה יצאו, ובסך הכל היא מכרה מעל 100 מיליון עותקים, מה שמכניס אותה לרשימות האומנים הנמכרים ביותר בכל הזמנים.
מן הסתם אף להקת רוק שהוקמה בשלושת העשורים האחרונים לא יכולה להתקרב להצלחה של הביטלס, הרולינג סטונס, לד זפלין, קווין או פינק פלויד - אבל קולדפליי היא הלהקה האחרונה שתיזכר. היא הייתה בין הלהקות הגדולות בעולם, ברמה של יו־2, של R.E.M, של גאנס נ' רוזס. חוצה מדינות, גבולות, גילים ומגדרים. להקה שממלאת את האצטדיונים הגדולים ביותר בעולם. להקה של כו־לם (חוץ מכמה סנובים שלא סובלים אותה).
היא זכתה בתשעה פרסי בריטס של תעשיית המוזיקה הבריטית, שישה פרסי MTV ושבעה פרסי גראמי, וככל הנראה הייתה הלהקה הבאמת ענקית האחרונה. מטבע הדברים היו עוד להקות רוק מצליחות שאיישו את משבצת "הלהקה הכי גדולה בעולם" אחריה, כמו ארקטיק מאנקיז או פו פייטרז, אבל בעוצמה פחותה בהרבה. בגלל ירידת הפופולריות של הרוק מחד, וכניסת הסטרימינג מאידך, אף להקה חדשה כבר לא מגיעה בימינו לגודל ההצלחה של להקה כמו קולדפליי. היו עוד להקות שמכרו פחות או יותר כמו קולדפליי, אך אף אחת מהן לא זכתה לאהדת הקהל והמבקרים, לריספקט ולחיבוק הקונצנזוס בצורה כזאת מאז קולדפליי.
כמי שנמצאת באלבומה השמיני, קולדפליי כבר מעבר לשיאה. כבר עברה קרוב לרבע מאה מאז הוקמה הלהקה בלונדון על ידי חבורה של סטודנטים, ועברו כמעט 20 שנה מאז צאת אלבום הבכורה. גם עברו 17 שנה מאז הנשיקה הראשונה של כריס מרטין וגווינת' פאלטרו, וחמש שנים מאז האחרונה. כיום מרטין הוא גרוש בן 42 ואב לשניים. מרטין ופאלטרו מגדלים את בתם הבכורה אפל - נערה יפהפייה וחובבת ריקוד בת 15 - ובנם מוזס, בן 13, שנראה כמו גולש בלונדיני. כבר שנתיים ברוטו (באמצע הם נפרדו וחזרו) שמי שעוזרת למרטין בימים שבהם הילדים אצלו היא בת זוגו הנוכחית, דקוטה ג'ונסון, הצעירה ממנו בלא מעט שנים.
אין ספק שהטיפוס האהוב על מרטין הוא בנות אצולה הוליוודית. אם פאלטרו הייתה דוגמה מושלמת לכך, בשנים האחרונות הוא צמוד לבת אצולה הוליוודית אחרת, ג'ונסון בת ה־30, כוכבת הסרט "חמישים גוונים של אפור" וסרטי ההמשך שלו, בתם של מלאני גריפית ודון ג'ונסון, ונכדתה של המוזה של אלפרד היצ'קוק, טיפי הדרן ("הציפורים").
היא צעירה ממרטין ב־12 שנה ומפאלטרו ב־17 שנה. ופרט טריוויה מעניין: הזוגיות של מרטין וג'ונסון נחשפה לראשונה בנובמבר 2017, כשהשניים בילו במסעדת "ים שבע" בהרצליה פיתוח עם ניק קייב.
גוש מרשמלו סנטימנטלי
להקות שונות עונות על צרכים רגשיים שונים של המעריצים. יש להקות שרוקדים לצליליהן, יש להקות שמתפרקים לצליליהן ויש להקות שמתחרמנים לצליליהן. קולדפליי היא להקה שבוכים לצליליה - דמעות של עצב, דמעות של אושר, זה לא ממש משנה. העיקר שבוכים.
מרטין רגיל שאנשים כל הזמן מספרים לו כמה הם התרגשו ובכו משירים שלו. אלן קיי, המנחה הסלב של רדיו KOST באל.איי, סיפרה לו בשידור שבתוכנית האחרונה שהנחתה עם ראיין סיקרסט היא נפרדה ממנו בשיר "Magic" של קולדפליי. "בכינו בטירוף, בטירוף!", היא אמרה לו, "כל הפרצוף של ראיין סיקרסט היה רטוב. מעולם לא ראיתי אותו בוכה ככה... חיפשתי שיר לסיים איתו את התוכנית ולא רציתי את שירי הפרידה שאנשים בדרך כלל שמים. אז נהגתי באוטו והקשבתי לדיסק שלכם, וכשהתחיל 'Magic' התחלתי לבכות. באותו רגע ידעתי - זה השיר!".
"זה סיפור כל כך יפה", ענה לה מרטין ועשה את עצמו מתרגש. או שהוא באמת התרגש. איש שכותב כאלה שירים, לא מן הנמנע שהוא גוש מרשמלו סנטימנטלי.
קולדפליי היא מסוג הלהקות שאנשים אוהבים להשמיע את שיריה באירועים הכי גדולים בחייהם: חתונות ולוויות. אילו לידות היו מלוות במוזיקה ולא בזעקות, אז ללא ספק היו שומרים לקולדפליי מקום של כבוד גם שם.
אתר הלייפסטייל "אודיסי" פרסם כתבת האזנה מודרכת בקאנון של קולדפליי, כולל ציטוטים עוצמתיים מהטקסטים שלהם, לצד הקביעה כי "שיריהם יכולים להנחות אותך דרך תהפוכות האהבה, החיים וכל מה שבין לבין". חוץ מזה האינטרנט מלא ברשימות "איזה שיר של קולדפליי הכי מתאים לכניסה לחופה", "איזה שיר של קולדפליי הכי מתאים לסלואו הראשון של החתן והכלה" וכו'.
"בהופעה בדרום אמריקה ראיתי בקהל בחור מחזיק שלט 'אתה יכול לתת לי להציע נישואים לחברה שלי?'", סיפר מרטין בראיון לאלן קיי. "במשך כל ההופעה חשבתי: איך אוכל לסרב לזה? הוא קנה כרטיסים, הכין פוסטר ומחזיק אותו באוויר כבר שעה וחצי. פתאום אני רואה עוד שלט כזה, בצד השני. כשירדנו מהבמה לפני ההדרן אמרתי לאנשי הביטחון למצוא את שני הזוגות האלה. הם עלו לבמה והתארסו. חשבתי שזה היה נפלא. בהופעה למחרת היו שלושה זוגות. אז עשיתי זאת שוב, עד שמישהו מהלהקה אמר לי: תשמע, זה מתוק מאוד, אבל כדאי שנמשיך עם ההופעה".
בתגובה על הסיפור המרגש אמרה קיי למרטין שכדאי לו לקבל הסמכה מהכנסייה כדי לחתן אנשים בעצמו. הוא צחק, אבל ניכר שהוא שוקל את זה.
בכי הוא עסק רווחי
קולדפליי היא לא רק להקה לחתונות - אלא גם להקה מצוינת ללוויות. שיריה נעים בין מלנכוליה להתעלות, ויש להם היכולת למרק את נפשם של האבלים ולהביא אותם לכדי קתרזיס מדומה. לא סתם הופיע מרטין ב־2015 בלווייתו של בו ביידן, בנו של סגן נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ו ביידן.
ביידן הצעיר היה מעריץ של קולדפליי, ומרטין נפרד ממנו בגרסה אקוסטית של שירו "'Til Kingdom Come" לעיני ברק ומישל אובמה, ביל והילרי קלינטון ומכובדים אמריקאים אחרים. ובדיוק כמו שהאינטרנט מלא בדיונים בשאלה איזה שיר של קולדפליי הכי מתאים לכל שלב בחתונה, הוא מלא בדיונים בשאלה איזה שיר שלהם הכי מתאים ללוויה. לא מדובר בדיונים תיאורטיים אלא בהתייעצויות אותנטיות של אנשים שדודתם חובבת קולדפליי הלכה לעולמה ומתלבטים מה עדיף להשמיע בהלווייתה, את "Yellow", את "See You Soon" או את “Fix You".
בעוד קולדפליי מתאימים מאוד לאיחודים ולפרידות, לסופים ולהתחלות חדשות, הם פחות מתאימים לחגיגות מלאות באדרנלין כמו מופע המחצית של הסופרבול. אין זה מפתיע שההופעה שלהם בסופרבול ב־2016 נחשבה לאכזבה וכולם צחקו על זה שביונסה וברונו מארס, שהתארחו בהופעה, גנבו להם את ההצגה. אין מה לומר, היה מאוד משונה לראות את הצנון הבריטי המנומס מצטופף על הבמה בין הירכיים המלכותיות של קווין בי לבין האפטאון Fאנק של ברונו מארס.
הביקורות אחרי הסופרבול היו חריפות, אבל מרטין התאושש מהר. מיד אחרי הסופרבול קולדפליי יצאו לסיבוב ההופעות הכי גדול של הקריירה שלהם. לא משנה כמה פיינשמקרים או אנשי מסיבות שאוהבים להרים או סתם מעריצים של ביונסה יתנשאו על קולדפליי, הם עדיין יכולים למלא אצטדיון בקלות, ולגרום לכל הקהל לבכות בהדרן.
בכי הוא כמובן עסק רווחי. בחודש מאי השנה דווח כי מרטין קנה בית חדש במליבו בשווי של 5.5 מיליון דולר. זו לא פיסת הנדל"ן הראשונה שהוא קונה בעיר החוף במחוז לוס אנג'לס. הוא מחזיק בית גם בלונדון, אך בשנים האחרונות הוא גר בעיקר במליבו: הילדים שלו בסביבה, והוא אוהב לגלוש. "אני מנסה לגלוש", ענה כשנשאל על כך. "אני לא מאוד טוב בזה, אבל אני מנסה. מה שאני אוהב באוקיינוס זה שהוא מחזיר אותי למקום הטבעי שלי בטבע. זה לא משנה כמה פרסי גראמי יש לך, אתה לגמרי נתון לחסדי הדבר המופלא והיפה הזה. אני כל כך אסיר תודה שאני יכול לעשות זאת. תמיד חלמתי לגור ליד הים, ליד האוקיינוס. ועכשיו זה קורה, זה מדהים".
מרטין הגיע למליבו עם פאלטרו, ונשאר שם אחרי שנפרדו. ב־2014 השניים נפרדו בתהליך של "פרידה מודעת" וכעבור שנתיים התגרשו, אחרי עשר שנות נישואים. מרטין סיפר בראיון למגזין ה"רולינג סטון" שהוא התמודד עם הגירושים באמצעות קריאת "האדם מחפש משמעות", ספר זיכרונות השואה והפסיכולוגיה המפורסם של ויקטור פרנקל. כיום הוא והאקסית חברים טובים.
לפני שנתיים פאלטרו אפילו העלתה לאינסטגרם תמונה של מרטין ושל בעלה הנוכחי, איש הטלוויזיה בראד פאלצ'וק, יושבים יחדיו סביב שולחן הבראנץ' לצד צנצנת של ממרח שוקולד פסק זמן (זה היה שבוע בדיוק אחרי הביקור ההוא של מרטין וג'ונסון בארץ הקודש).