לא יכולתי שלא להתרגש אתמול מהפרק של "הכוכב הבא לאירוויזיון" שבו נראה "סיפור סינדרלה" אמיתי מהחיים. האמת היא שבהתחלה הייתי די סקפטי לגבי הפרק, בייחוד אחרי פאלטה של הזמרת נועה פרג' שהתיימרה לבצע את WITHOUT YOU שמזוהה כדברי השופטים עם מריה קארי, על אף שהשיר שייך במקור ליוצר והזמר המנוח הארי נילסון, שהוציא אותו ב-1972 (וחרה לי שאף אחד מהשופטים לא טרח לציין זאת אלא היללו את קארי כמבצעת הבלעדית של השיר).
אבל אז הגיע אלדד כהן הצנוע שהפרומואים טחנו שוב ושוב וסיפר על ילדות קשה כנער חרדי למשפחה חרדית עם משקעים בבית, על התהליך שעבר בחזרתו לשאלה וכיצד המוזיקה הצילה את חייו וגרמה לו להקדיש עצמו למען נוער בסיכון.
הרגישות וה"דוגריות" במפגשו עם אסי עזר ורותם סלע נגעו בי אבל כשהוא הגיע לבמה ובנונשלנטיות טבעית וכישרון ווקאלי ומוזיקלי אדיר ביצע שיר לא ידוע כל כך לציבור של קרן פלס – "כלום לא טעים" שהקליטה הזמרת באלבומה הרביעי ("איך שהשמש תזרח") משנת 2013 ובו סיפרה על החיים שאחרי גירושיה.
כהן ביצע את השיר עם הסלסולים של זמר אנדלוסי יחד עם נפש רגישה של רוקר ואמן פופ שיודע איך "להתאבד" על שיר ולשרת את המילים דרך הקול מבלי מניירות מיותרות, ללא ניסיון להישמע בומבסטי אלא בפשטות. כהן הצליח לא רק לגרום לפלס להזיל דמעת התרגשות על שיר, שכדבריה סימל את היכרותה הראשונית עם בן זוגה, נועם טור, לאחר הגירושים הלא פשוטים, אלא גם לחשוף אמן מעולה.
למען הכנות, אני בספק עם כהן מתאים לאירוויזיון, שכן גוון קולו הבאמת מיוחד ומלהיב לא בדיוק מתאים לז'אנר האירוויזיוני שמחפש יותר שואו ודאווינים ופחות פשטות כמו שהוא מייצג, אבל כולי תקווה שיזנק בשלבים ויזכה לחשיפה המוצדקת לה הוא וקולו ראויים.