עובד טובי ("ברווזים"): "לא רוצה שיזכרו אותי בגלל שיר הומוריסטי"

זמן קצר לאחר מכן הוא קיבל שיחת טלפון מחברת הד ארצי. "הם התקשרו אליי ואמרו לי שהם רוצים שאחתום על כך שאני מאשר להם להשתמש ב'ברווזים' בתקליט אוסף", הוא מספר. "הגעתי לפגישה והם אמרו לי שכבר הודפסו 5,000 עותקים מהתקליט. 'איך אתם מדפיסים בלי שאישרתי?', צעקתי עליהם. הם אמרו שיש אצלם כבר חתימה שלי, אמרתי להם שאין מצב. בחברה בדקו שוב וכשהבינו שטעו, הם התחילו להיכנס ללחץ".

לדברי טובי, מי שנקרא לעזרת הד ארצי כדי להוציא אותה מהפלונטר היה לא אחר מאשר טאלנט החברה, שלמה ארצי. "שלחו את שלמה לשכנע אותי להסכים לחתום בהד ארצי על חוזה הקלטת אלבום", הוא מספר. "לא רציתי כל כך, כי העדפתי להפיק ולהוציא הכל בעצמי, בלי להיות תלוי באף חברה, אבל במשך כמה שבועות שלמה לקח אותי כמעט כל יום לבריכת גורדון, הסביר לי שאני מוכשר מאוד וניסה לשכנע אותי לחתום ובסוף הסכמתי. בדיעבד טעיתי שהקשבתי לו".

למה?
"כי לא היה להם זמן להתעסק איתי. גם דב זעירא מחברת 'התקליט חיפה' הציע לי לחתום אצלו. אם הייתי הולך איתו, הוא בטח היה משקיע בי הרבה יותר מחברת התקליטים. אבל הכל מלמעלה".

התקליט "גגות אדומים" יצא בסופו של דבר בהד ארצי וכלל 11 שירים שעוסקים בהווי ילדותו ובחייו של טובי בשכונת כרם התימנים. מלבד "ברווזים", בלט באלבום גם שיר הנושא שהעפיל למקום הראשון במצעד הפזמונים של רשת ג'. "זה היה להיט ענק", מספר טובי, "אני זוכר שאוהדי הפועל תל אביב אימצו אותו ושרו אותו במגרשים בזמן המשחקים. המצחיק היה שאף אחד לא ידע שאני, שישבתי ביניהם במגרש, זה מי שכתב ושר אותו".

איך התקשורת קיבלה אותך אז?
"בהפתעה גמורה. אנשים לא הבינו מאיפה צצתי להם עם שירים כאלה. אחר כך התחלתי להופיע ברחבי הארץ, וברדיו ובעיתונים סימנו אותי כהבטחה הגדולה של הרוק הישראלי. אמרו שאני יוצר כמו אומני הרוק האירופיים. אבל האמת היא שזה לא עניין אותי, כי הייתה לי מסעדה שהייתי צריך לנהל וגם רציתי להקליט עוד שירים רציניים".

אבל ההייפ הקצר סביב התקליט נגמר, "בחברת בתקליטים אמרו שהאלבום נכשל", אומר טובי. "גם שלמה ארצי, שחיזר אחריי כדי לחתום, די התרחק. אני לא נוטר טינה או משהו כזה, אבל תבין איך הייתה נראית המציאות שלי אז".

זפלין וצביקה פיק

טובי (63) נולד בשנת 1956 בכרם התימנים שבתל אביב, בנו של עמוס טוב, ממייסדי קבוצת הכדורגל שמשון תל אביב. "אף פעם לא התחברתי לשירי החפלות שהתפרסמו מהכרם של דקלון ואחרים", הוא מגלה. "זו הייתה שכונת עוני, אבל לנו היה פטיפון בבית ואמא שלי נהגה לשמוע תקליטים של מוזיקה ספרדית וגם מוזיקה של הביטלס. בייחוד אני זוכר את 'A Hard Day's Night'. ברגע ששמעתי את הביטלס, ידעתי שאני רוצה להיות רוקר".

אז היית קצת עוף מוזר בכרם.
"בטח, לא התחברתי לכל המוזיקה התימנית ומה ששרו שם, רק רוק'נרול מערבי היה לי בראש. גם את המוזיקה של אהובה עוזרי ז"ל, השכנה שלי, לא הבנתי ולא התחברתי. אני זוכר שבנעוריי נהגתי לבלות שעות בביתה, היא על הבולבול טרנג ואני על הגיטרה, והיינו מנגנים ושרים ביטלס, צלליות וקליף ריצ'ארד. אבל כששרה את השירים המקוריים? לא הבנתי כל כך מה הדאווין, בלי לזלזל כמובן. באתי עם השפעות אחרות".

כשהיה בן 11, שלחו אותו הוריו ללמוד בפנימיית "נווה הדסה" בתל יצחק, שם התחבר עם תלמיד שידע לנגן בגיטרה אקוסטית. "התלהבתי כל כך ואמרתי לאבא שלי שאני גם רוצה גיטרה", הוא מספר. "אבא אמר לי: 'תן לי תעודה טובה ואקנה לך'. הבאתי תעודת מצטיין וקניתי ב'זומרפלד' גיטרה ולימדתי את עצמי לנגן".

בשנת 1970 שדרג את עצמו ועבר לנגן בגיטרה חשמלית. באותה תקופה הקים טובי עם חבריו לפנימייה להקת קצב בשם "המזעזעים", שניגנה קאברים ללהיטי רוק שבלטו אז לצד שירים שטובי כתב והלחין. "באחת ההופעות שלנו בפתח תקווה חיממנו את צביקה פיק שרק התחיל, והיה לו את הלהיט 'שני תפוחים'", הוא נזכר. "אחרי שניגנו דיפ פרפל ולד זפלין, צביקה עלה ושר את 'שני תפוחים', והקהל התחיל לזרוק עלינו תירסים לבמה. צביקה היה ענק והקדים את זמנו, אבל הראש של הקהל בפתח תקווה היה אחר".

בשנת 1972 דאג לו אביו לעבודה בחברת הגר, חברת ההפקות של אריק איינשטיין. טובי היה אז בן 16. "פופיק ארנון היה מגיע לאסוף אותי עם הטוסטוס שלו מהשכונה למשרדים שלהם", הוא מספר. "הוא, אריק וצבי שיסל היו עושים צחוקים בזמן שאני מקליט ג'ינגלים לפרסומות שלהם. זו הייתה תקופה קסומה".

כעבור שנה הזמין אביו את בעז שרעבי אל ביתם כדי להשמיע לו את השירים של בנו. שרעבי היה אז בשיא תהילתו. "אני זוכר ששרתי לבעז שני שירים והוא רצה להקליט אותם", מגלה טובי. "אז הוא עוד שר שירים של אחרים בנוסף לשירים שלו. בתמורה בעז הציע שיעזור לדחוף אותי ללהקה צבאית. באותו זמן סירבתי לבקשתו, כי הייתי מאוד קפדן לגבי השירים שלי. בדיעבד טעיתי".

ללא עזרת שרעבי ניגש טובי לאודישנים ללהקה צבאית. "שרתי שיר שלי, והבוחנים התלהבו ממנו", הוא מספר. "אחר כך הם רצו שאעשה צחוקים ליד הפסנתר וזה לא עניין אותי, אז סירבתי. בגלל זה לא התקבלתי".

במקום לשרת בלהקה צבאית התגייס טובי למשטרה הצבאית. ב־1977 השתחרר מהשירות, התחתן ופתח בכרם התימנים את מסעדת "טוב בכרם", שעל הלוגו שלה התנוססו ברווזים צהובים. "בתקופה ההיא שכונת התקווה לא הייתה כמו היום, אימפריה של מסעדות", הוא אומר. "כולם היו באים לאכול בכרם, ואצלי רוב הבוהמה אכלה: דני סנדרסון, מאיר אריאל, שלמה ארצי, שמוליק קראוס. כולם היו חברים שלי והכירו אותי".

בואו הביתה

במקביל לעבודתו למד טובי פיתוח קול והוסיף לכתוב שירים במטרה להקליטם. בגלל הקושי לשחזר את הצלחת להיטי האלבום הראשון, החליט בשנת 1984 ליצור מוזיקה לעצמו ובעיקר להשקיע את מלוא מרצו במסעדה. באמצע שנות ה־80 חזר בתשובה ונעלם מתשומת הלב הציבורית, עד הבלחתו הלא כל כך מוצלחת לפני יותר מעשור עם אלבום הקאמבק "הכול באהבה", שהציג מוזיקה שמשלבת רוק עם גוספל יהודי.

במהלך פגישתנו השמיע לי טובי כמה משיריו החדשים שעוטים נופך דתי. את חלקם תוכלו למצוא ביו־טיוב תחת השם "עובדיה טוב". בשירים הללו, אולי במכוון, לא נשאר שום זכר לעובד טובי, ההוא ששר "ברווזים ברווזים, בואו הביתה".

כשאני מברר איתו מה מעשיו בימים אלו, טובי מפתיע כשהוא אומר: "כיום אני מובטל". לפני כעשר שנים הוא סגר את המסעדה. "מאז אני משקיע את כל זמני בלימודי תורה וביצירת מוזיקה", הוא אומר. "החלום שלי הוא לחזור להופיע ולהקליט, ואולי גם שאייל גולן או מירי מסיקה או נינט יקליטו שירים שלי".

איך אתה מתמודד עם תחושת ההחמצה, הפספוס?
"מה זה פספוס? אני יודע שעשיתי טעויות מקצועיות כי לא הייתי מעורה בעניין של התעשייה. אבל הכל זה מלמעלה. אני מאמין שהקדוש ברוך הוא מכוון הכל".

אם אתה רוצה לחזור להופיע, למה סירבת להתראיין במשך כל השנים?
"נמאס לי שכל תוכנית שפנתה אלי ביקשה שאבצע את 'ברווזים'. די, אני לא רוצה שיזכרו אותי רק בגלל שיר הומוריסטי. יש בי עומק. בשנות ה־80 הזמינו את אריאל זילבר לספיישל ברדיו וביקשו ממנו שיביא אומן שהוא מאמין בו. הוא בחר בי וביקש שאבצע את 'ברווזים'. הסברתי לו בנימוס למה אני לא מעוניין והוא קיבל את זה, וכמוזיקאי אפשר לי לבצע בתוכנית שני שירים אחרים. אני גאה מאוד ב'ברווזים', אבל היום המוזיקה שלי יותר רצינית, וכולי תקווה שיום אחד מישהו ישמע אותה".