בגיל 62 הזמר דורון מזר מבסוט מהחיים. הוא מופיע כמעט מדי ערב וזוכה להערכה מהקהל שזוכר אותו ואת שיריו. אומנם את החומרים החדשים שלו ממעט הרדיו להשמיע, אבל נשמע שהוא לא בא בתלונות לאיש. "אני מרגיש מוערך על ידי התקשורת, אבל ברוב התוכניות ברדיו ובטלוויזיה כמעט ולא מארחים אומנים כמוני, אלא מעדיפים אומנים מז'אנר אחר", הוא אומר. "אני מקווה שיבוא יום וזה ישתנה".
מה אתה חושב על השירים החדשים?
"אני משתדל לעקוב אחרי ה־MTV, אבל מתחבר רק למעט מאוד מהשירים, כי אני לא מוצא בהם מנגינות. יש הברקות מדי פעם. בישראל אני מאוד אוהב את עידן רייכל, חנן בן ארי, יונתן ואהרן רזאל. אני אומן של מנגינות, הן מדברות אליי אף יותר מהטקסט, בלי לזלזל כמובן בחשיבותן של המילים".
איך אתה מסתדר עם הרשתות החברתיות?
"אני חושב שזו פלטפורמה מאוד חשובה לאומן, שעוזרת לקדם ולשווק הופעות. אני פעיל בפייסבוק ובאינסטגרם ומרגיש שאני שולט בתחום".
וכשאתה יוצא לעולם האמיתי, עדיין מזהים אותך ברחוב?
"יש שניגשים אליי, מבקשים סלפי, אומרים שהם אוהבים אותי ואת השירים שלי. זה מחמם לי את הלב".
מה התגובה השכיחה שאתה מקבל?
"איפה נעלמת, מה איתך היום? אף פעם לא נעלמתי, אני תמיד מופיע".
גבעתיים פינת פריז
הוא נולד בגבעתיים בשם דורון מזרחי. "בבית שלי שמעו המון מוזיקה", הוא מתאר. "גדלתי גם על השירים של יהורם גאון, אריק אינשטיין והלהקות הצבאיות. הייתי צמוד לרדיו ובעיקר אהבתי לשמוע את שירי פסטיבלי סאן רמו האיטלקיים".
את כישרון השירה גילה, לדבריו, כבר בבית הספר היסודי. "המורה נהגה לבקש ממני לשיר בכל הזדמנות. התביישתי, לא רציתי לשיר, כי זו הייתה אחריות מבחינתי. עם הזמן הרגשתי שאם היא מתעקשת שאשיר - כנראה שאני שר בסדר".
בילדותו למד לנגן בחלילית ובקלרנית, ובשנות נעוריו עבר לגיטרה. לפני אירועים משפחתיים הוא היה לוקח נשימה עמוקה, יודע מה מחכה לו. "הייתי מופנם וביישן ונהגתי להתפלל שלא יבקשו ממני לשיר. לא אהבתי את זה", הוא מודה. "עם הזמן התרציתי. כשהיו מבקשים ממני לשיר, הייתי לוקח את הגיטרה, עולה על הבמה ושר. טרפתי את הבמה, וחוסר הביטחון שלי נעלם".
עם ביטחון עצמי גבוה יותר התקבל מזר לבית הספר התיכון לאומנויות "תלמה ילין", שאפשר לו להביא לידי ביטוי את יכולותיו כזמר וכפרפורמר. לקראת גיוסו לצבא ניגש באופן טבעי לאודישנים ללהקה צבאית. "שרתי שירים של יגאל בשן, יזהר כהן ויהורם גאון. רפי בן משה, שהיה אחד הבוחנים, קיבל אותי ללהקת פיקוד דרום".
בשנת 1976 התגייס ללהקה ושירת לצד נתן דטנר ונתן נתנזון. "באותם ימים ממש קרעו אותנו בהופעות. היינו מופיעים בערך שש הופעות ביום, בעיקר בסיני. נהגו לתת לי לשיר את קטעי הסולו, ובעצם אפשר להגיד שבשירות הצבאי השתפשפתי בהופעות".
כחודשיים לפני שחרורו מצה"ל זכה מזר להצעה גורלית. "הופעתי בפיאנו בר במלון 'דן' בתל אביב. במקרה ישב בקהל ז'אק סקוטו, אמרגן צרפתי. בסוף ההופעה הוא ניגש אליי וסיפר שהוא מוציא הרכב ישראלי לסיבוב הופעות של כחודש וחצי בצרפת. ז'אק הזמין אותי להצטרף להרכב כזמר. זה התאים לי מאוד. רציתי לנסוע לצרפת אחרי השחרור, אבל לא היה לי כסף ולא ידעתי איך אגשים את החלום שלי, ופתאום הגיעה ההצעה הזו שבאה לי בטוב".
ההצעות המשיכו לרדוף אחרי מזר. לאחר ההופעה הראשונה במסגרת ההרכב הוא זכה לפנייה נוספת. "הגיעה אליי קבוצה של צרפתים שדיברו איתי בצרפתית. לא הבנתי מילה, אבל הנגן בהרכב הישראלי, עשור אלקיים, ידע צרפתית ותרגם לי מה שהם אמרו. הם סיפרו שמחפשים במועדון 'פולי ברז'ר' זמר ישראלי שישיר לתיירים. הלכתי לאודישן, שרתי בפני הבעלים של המועדון, והוא אמר לי: 'כשתסיים את סיבוב ההופעות שלך, אני מציע לך חוזה לשנה במועדון'. וכך היה. כשסיימתי את המופע עם ההרכב הישראלי, חתמתי על חוזה לשנה. הם היו מרוצים ממני, אז חתמתי לעוד שנה".
הרגשת שחיית את החלום?
"הופעתי שם ערב ערב, שרתי באנגלית ובעברית שירים שאני אוהב. ליוותה אותי תזמורת גדולה של 20 נגנים עם מנצח. זה היה סוג של חלום. אבל מצד שני הרגשתי לבד. בכל ערב הייתה לי בחורה אחרת, כי במועדון הופעתי עם רקדניות אבל בפנים בפנים הרגשתי לבד וגעגוע עז לבית".
איך התאקלמת בארץ זרה?
"בגלל שהבקרים היו פנויים, הלכתי לבית ספר כדי ללמוד צרפתית. פשוט התגלגלתי".
פתאום הרגשתי בבית
במהלך שהותו בצרפת החליף את שם משפחתו למזר. "היה קשה לצרפתים להגות את השם מזרחי". בעזרת אמרגן צרפתי שהכיר ניסה לעניין חברות תקליטים בחוזה הקלטות. "היו כמה חברות תקליטים שרצו להחתים אותי, ובסוף חתמתי על חוזה לשבע שנים עם חברת פיליפס. החוזה כלל מינימום שני תקליטונים של שני סינגלים כל אחד בשנה", הוא מספר. "זו בעצם הייתה הפעם הראשונה שנכנסתי להקליט באולפן מקצועי".
מנהלו האישי של מזר באותה תקופה היה גם מנהלה האישי של הזמרת הישראלית ריקה זראי, שזכתה להצלחה גדולה בצרפת בשנות ה־60 וה־70. בעקבות הקשר הזה הפך מזר לבן טיפוחיה. "היא לקחה אותי להופעות איתה והכירה לי אנשים", הוא מספר. "עברנו עם מסוק מהופעה להופעה ומתחנת רדיו לערוץ טלוויזיה. זו הייתה תקופה מסחררת".
מזר הוציא בצרפת שני תקליטונים והשתתף בשנת 1982 בפסטיבל זמר מקומי, שבו זכה במקום הראשון. "הפרס הראשון היה שהשיר הזוכה ייכנס לפלייליסט. הופעתי עם השיר 'Etre Un Peu De Toi', 'להיות קצת ממך', אבל מסיבה כלשהי שעד היום אני לא יודע מהי הוא לא נכנס בסוף לפלייליסט".
בשנת 1983 החליט מזר לבטל את חוזה ההקלטות עם חברת התקליטים. "הרגשתי שמשהו פה לא מתקדם", הוא מסביר. אחר כך קפץ לביקור מולדת בישראל. "אמרתי לעצמי שאגיע לסיבוב הופעות קטן בישראל ואז אחזור לצרפת ואחליף את צוות הניהול וההפקה. בארץ ראיתי את המשפחה והחברים ופתאום לא הרגשתי כל כך בודד. פתאום הרגשתי בבית".
בדרכו לישראל, במהלך בילוי בקזינו בשווייץ, נתקל בשיר האיטלקי "L’italiano" ("האיטלקי") של היוצר והזמר טוטו קוטוניו, כוכב פסטיבלי סאן רמו האיטלקי, שבוצע בפסטיבל בשנת 1983 והעפיל למקום החמישי. "אהבתי מאוד את המנגינה ופניתי לשמרית אור שתתאים לה טקסט. ננסי ברנדס עשה את העיבוד ונכנסתי לאולפן להקליט את 'אני חוזר הביתה'. חשבתי להקליט את השיר על הדרך ולחזור לצרפת. בגלל שלא הייתה לי חברת תקליטים בארץ, אז מימנתי בעצמי את ההפקה. הבאתי את בנות להקת סקסטה לעשות קולות ליווי ואת חברי להקת ברוש לנגן בהקלטה".
טוטו קוטוניו יודע שהשיר שלו הפך בארץ ללהיט יותר גדול מהביצוע שלו?
"כן, הוא יודע ומבסוט מזה. נפגשנו כמה פעמים ובתחילת שנות ה־2000 הוא הזמין אותי להתארח בתוכנית טלוויזיה שהוקדשה לו באיטליה. שרתי את השיר באיטלקית והוא שר בעברית".
יכול להיות מצב שלא תשיר את השיר הזה בהופעה?
"ממש לא! כמה אומנים אתה מכיר שזוכים לשיר כמו 'אני חוזר הביתה'? גם היום, אחרי למעלה מ־30 שנה, אנשים עדיין שרים אותו וזוכרים אותי בזכותו. אם יש הופעה שלא מתחשק לי לשיר את השיר, הקהל לא נותן לי ללכת בלי לשמוע אותו".
"אני חוזר הביתה", שיצא בשנת 1984, הושמע נון סטופ בתחנות הרדיו והפך את מזר מזמר אלמוני לכוכב פופ. "זה היה טירוף. פתאום תוכניות רדיו וטלוויזיה פנו אליי, ועיתונאים ביקשו לראיין אותי. השיא היה כשביצעתי את השיר בהופעת בכורה בתוכנית 'סיבה למסיבה' של רבקה מיכאלי. בגלל שאז היה 100% רייטינג לערוץ הראשון בשישי בערב, למחרת כל המדינה כבר הכירה אותי. לא יכולתי ללכת ברחוב בלי שייגשו אליי. מעריצות חיכו לי ליד המסעדה המשפחתית של ההורים שלי, וזה באמת היה מטאורי ולא ייאמן".
אהבת את התהילה?
"לא שנאתי את ההערצה, אבל בשלב מסוים היא הטרידה אותי, כי היא הגיעה במסה עצומה".
בני אלבז הוציא את "אני חוזר הביתה" באותה שנה שאתה הוצאת את השיר, וטען בתקשורת שהוא הקליט אותו ראשון.
"שיגיד. אתה יכול לשאול את שמרית אור, כותבת הטקסט. בגלל שהייתי אנונימי אז, אחרי שהשיר יצא בביצועי בני חשב שהוא יכול להקליט אותו ושיתייחסו לגרסה שלו ולא לשלי, בגלל שהוא מוכר. הוא שינה קצת את המילים והשאיר את שם השיר 'אני חוזר הביתה'. שמרית אור איימה לתבוע אותו על הפרת זכויות יוצרים והוא נאלץ להקליט את השיר עם המילים שלה. כלום לא עזר לו, השיר מזוהה איתי".
להיט ב־400 דולר
לאור ההצלחה המפתיעה החליט מזר להישאר בארץ והחל לעבוד על אלבומו הראשון - "ההילולה". שיר הנושא בוצע בקדם האירוויזיון 1985, הראשון שבו מזר השתתף. למעשה, מזר מחזיק בשיא: הוא הזמר שהשתתף בהכי הרבה תחרויות קדם אירוויזיון. לאחר הקדם ב־1985 הוא השתתף בקדם אירוויזיון 1986 עם השיר "נגני לי בללייקה", שעמו הגיע למקום השני. "הימרו על השיר כמנצח את הקדם", הוא אומר. "אפילו חיים סבן ויהודה טלית נכנסו כשותפים להפקה. כולם חשבו שזה השיר הזוכה והופתענו כשהוא הפסיד ל'יבוא יום' של שרי צוריאל ומוטי גלעדי".
בשנת 1993 השתתף בקדם האירוויזיון בפעם השלישית עם השיר "ריח וצבע", שהעפיל למקום השני ולאותו מקום הגיע בקדם האירוויזיון 1996 עם השיר "את אהבתי".
מה הניע אותך שוב ושוב להשתתף בתחרויות קדם אירוויזיון?
"שמע, בתקופה ההיא זו הייתה חשיפה נהדרת, וברגע שהשירים הגיעו למקומות גבוהים, זה סידר עוד הופעות והשמעות ברדיו".
מה דעתך על פורמט "הכוכב הבא לאירוויזיון"?
"הוא טוב, כי הוא נותן חשיפה טובה ומסדר הופעות לאומנים וגם יכול לתת ביטוי לאומנים חדשים. אני מעדיף את הקונספט כמו שהיה פעם".
היית משתתף שוב בקדם?
"אני לא פוסל. אם יהיה לי שיר טוב שידבר אליי וארגיש שהוא יכול להפוך ללהיט, אני אלך על זה".
לאחר הפריצה הגדולה שלו עם "אני חוזר הביתה", הפך מזר לאחד הזמרים הפופולריים. בשנות ה־80 וה־90 היו לו שלל להיטי ענק, בהם "ירדנה", "הרקיע השביעי", "יש לי ים תיכון", "איפה את היום", "דניאל" (מזר קרא לבנו על שם השיר) ו"כמו שאת", שהפך אף הוא שיר דגל עבורו.
"היה לי בבית תקליט של הזמר הצרפתי ז'אן ז'אק גולדמן, ומאוד אהבתי את המנגינה של 'Comme Toi'. השמעתי את התקליט לשלמה צח, שהיה האמרגן שלי, והוא התלהב והציע ששמרית אור תכתוב מילים. היא כתבה את הטקסט 'כמו שאת' כשיר רומנטי, למרות שבמקור השיר מדבר על זיכרונות מהשואה. קנינו מחברת התקליטים הצרפתית את השיר ב־400 דולר ויצאנו איתו לשוק. אגב, התברר לי בדיעבד ששמרית כתבה את השיר לפני שפניתי אליה וייעדה אותו לזמר אחר, אבל זה לא יצא לפועל".
לאחרונה הזמר יהודה אליאס ("קום והתהלך בארץ") הקליט את השיר תחת השם "כמו שאת", עם מילים אחרות. מה חשבת על זה?
"מה לעשות? אין לי מה להגיד".
נסיעה למען הילד
בשנת 2005 בנו היחיד, דניאל, ששיחק בליגת הכדורגל של הילדים, קיבל הצעה מפתה - לחתום בקבוצת הנוער של הרטה ברלין, מועדון יוקרתי בגרמניה. מזר החליט להקריב את הקריירה למען בנו. "ידעתי שזו הזדמנות שבאה פעם בחיים, אז אמרתי לו שנלך על זה. למען הילד נסענו לברלין גם אני וגם קרן, אמא שלו, גרושתי".
כנראה שהיה לכם קשר טוב, אם נסעתם יחד עם הילד בעודכם גרושים.
"כן. היינו בקשר טוב, וגם כיום אנחנו בקשר טוב".
איך התאקלמת בגרמניה?
"התחלתי להופיע שם ועבדתי עם סוכנת רוסייה. היא הפצירה בי ללמוד שירים רוסיים, כי טענה שהקהל אוהב את זה. כך מצאתי את עצמי מופיע בגרמניה עם שירים רוסיים. מדי פעם הייתי עושה גיחה לארץ להופעות שסידרה לי הסוכנת שלי, אביבה רוזנפלד, שאיתה אני עובד עד היום. ב־2010 חזרתי לישראל. דניאל עדיין חי בגרמניה, אבל בגלל פציעה הוא פרש מכדורגל".
אתה מתחרט על זה שעברת לברלין?
"ממש לא".
עם שובו לארץ חזר מזר להקליט. ב־2015 הוציא את אלבומו ה־15 "רוצה לרקוד". שיר הנושא זכה להצלחה ולהשמעות ברדיו, אך כיום מזר נשמע פחות נלהב מהקלטת חומרים חדשים. "אני עכשיו יותר בקטע של הופעות", הוא מסביר. "שולחים לי כל הזמן חומרים, אבל אין שירים שבאמת מלהיבים אותי עד כדי כך שאקליט אותם".
למרות זאת לפני כחודש הוציא לאור שיר חדש - "בואי אל נדריי". התקשורת התעלמה, אך את מזר זה לא הפתיע. "מלכתחילה לא בניתי יותר מדי על זה שישמיעו אותו", הוא אומר. "זה יותר כמו שיר פרטי שהוקלט בשביל הכיף. המשוררת נורית בת שחר צפריר פנתה אליי והשמיעה לי את השיר שהיא כתבה ושגיא הררי הלחין, וביקשה שאבצע אותו בחתונה של הבן שלה. שמעתי, אהבתי את המנגינה האתנית והקלטתי אותו במימון ובהפקה מלאה שלה. זה היה מרגש".
מלבד בחתונות, מזר מופיע גם במתנ"סים. "אולמות מכובדים", הוא מדגיש. "לפעמים אני פותח קופה בהיכלי תרבות ושמח שהקהל ממלא את ההיכל".
חוץ מהופעות, אפשר לראות אותו במגרשי הטניס, משחק במרץ. "לפני כחמש שנים, כשקובי אשרת סיפר לי שהוא משחק טניס, שאלתי אותו אם אוכל להצטרף פעם אחת", מספר. "קובי אמר לי שהוא משחק בשש וחצי בבוקר. זרמתי ובאתי לשחק איתו, וזה מצא חן בעיניי. לקחתי אימונים ואני משחק באופן קבוע להנאתי, כשפה ושם אני משתתף בתחרויות טניס".
היית שוקל להשתתף בתוכניות ריאליטי כמו "האח הגדול"?
"הם הזמינו אותי אליהם למשרד ונפגשנו. קיבלתי הצעה להשתתף בתוכנית, אבל הסברתי להם שאני לא מתחבר לקונספט".
ומה לגבי זוגיות?
"יש לי הרבה מחזרות, אבל כרגע טוב לי לבד".
אתה מרגיש פספוס בקריירה?
"רק לגבי הקטע של צרפת. אני לא שלם עם עצמי, כי תכננתי לחזור, אבל נשארתי בארץ. אני לא יודע מה היה קורה אילו הייתי חוזר לצרפת".
מתגעגע לעבר?
"מדי שבוע אני נפגש עם החברים שלי מהנעורים, מהימים ששיחקתי כדורגל. אנחנו מתרפקים על העבר. אבל אני לא טיפוס נוסטלגי. תמיד פניי מועדות קדימה, לדבר הבא".