בסוף שנות ה-60 נסע היוצר והזמר הצעיר אריאל זילבר, בנה של הזמרת ברכה צפירה (כוכבת שנות ה-30 וה-40) לאנגליה ואחר כך לצרפת בכדי לנסות ולטפח קריירה בינלאומית, שכן בישראל זה לא כל כך הלך לו בתקופה ההיא.
הוא התפרנס ככותב ג'ינגלים לפרסומות לטלוויזיה ולרדיו הצרפתי ובין לבין ניסה לעניין אמנים מקומיים בשיריו. רג'ין, זמרת פופ צרפתייה, ששמעה לחן קליט של אותו צבר ישראלי אנונימי, החליטה לתת לו צ'אנס והקליטה בשנת 1969 בצרפתית את לחנו לשיר – Sur Le Toboggan ("על המגלשה").
השיר, בגרסה הצרפתית, לא כל כך הצליח וכן גם השירים הבינלאומיים הראשונים שהקליט זילבר, עד שבראשית שנות ה-70 הוא חזר לישראל. בארץ הוא ניסה להשתלב בתעשיית המוזיקה המקומית והחליט "לדחוף" לכל מיני אמנים את אותו לחן לו שרג'ין הקליטה בצרפתית.
מי שנדלקה על המנגינה הייתה הזמרת רבקה זהר (אז בשיא תהילתה) שבתקליטה השני – "סבתא רבקה" (1971) הקליטה את השיר עם מילים עבריות של דודיק סמדר. השיר נקרא "סיפורי סבתא" והוא יצא כמעין פרודיה שובבה על סיפורי הילדים.
הגרסה הזו בתקליטה של זהר לא כל כך הצליחה אף היא אך זילבר, חדור מוטיבציה, לא וויתר והחליט, בהמשך אותה שנה, לכתוב טקסט משל עצמו והציעו לאברהם "דשא" פשנל (פשה), אמרגנה של שלישית "הגשש החיוור", שהחליט לאמץ את השיר.
השיר, שנקרא בגלגולו השלישי "בטי בם" הוקלט על ידי הגששים והגיע בשיאו למקום התשיעי במצעד הפזמונים של רשת ג' ב-19 ביולי 1971.
בשנת 1976, אחרי שעזב את להקת "תמוז", הוציא זילבר את אלבומו הראשון - "רוצי שמוליק" ששיר הנושא מתוכו בישר על תחילת קריירת הסולו המצליחה של זילבר. באלבום כלל זילבר את גרסתו שלו ל"בטי בם", גרסה שאמנם לא צעדה בביצועו במצעד הפזמונים, אך היא זו שנכנסה לפנתיאון העברי והפכה לקלאסיקה ישראלית אהובה שהיא חלק בלתי נפרד מהרפרטואר שלו.