בימים של אי ודאות שנעה בין שגרת קורונה לבין שגרה רגילה, החששות לגבי התפרצות שנייה של הנגיף והניסיון לאסוף את השברים הכלכליים והנפשיים שהתגלעו בשלה, רציתי לחזור לאחד השירים שהכי מלווים את רחשי הלב (שלי לפחות) בתקופה זו: "זמר נוגה" או בשמו ה"עממי" – "התשמע קולי?" של רחל המשוררת.
זהו למעשה אחד השירים העבריים הבודדים שזכו לארבעה לחנים גבריים שונים וכמובן לאינספור ביצועים מפתיעים ומרגשים שהוקלטה ולעוד לחן נשי אחד של נעמי שמר שבסוף, עם טקסט אחר, הפך לקלאסיקה אהובה אחרת (על כך ארחיב בהמשך הכתבה).
רחל בלובשטיין ("רחל המשוררת") כתבה את השיר כמעין געגועים וכמיהה לאהובה, מיכאל ברנשטיין, ממנו נפרדה לאחר שסירבה לעלות איתה מרוסיה לישראל אחרי מלחמת העולם הראשונה. השיר הוא מעין מכתב געגועים של רחל למיכאל, אהבת חייה הגדולה, אותו לא זכתה לפגוש יותר.
הראשון להלחין את השיר, שנכתב בשנת 1929, היה מרדכי זעירא שהלחינו כבר בשנת 1939. לחנו זה של זעירא התפרסם בשנת 1954 על ידי הזמרת והמחנכת רמה סמסונוב. לחן זה הוא יותר דרמטי ואף קברטי קמעה לטעמי.
השני להלחין את השיר היה יוסף מוסטקי ("איש באר שבע"), שבשנת 1958 הלחין את השיר בהיותו בקיבוץ ניר עוז מספר שירי רחל שחברתו לקיבוץ נתנה לו.
לחנו זה הוקלט לראשונה בשנת 1964 על ידי צמד הפרברים (יוסי חורי וניסים מנחם ז"ל). בשנת 1967 שולי נתן הקליטה גרסתה. בשנת 1969 מוסטקי הקליט את השיר בעצמו.
בשנת 1979 הקליטה את לחנו יהודית רביץ, שלמעשה מוסטקי היה מדריך המוזיקה שלה בתיכון ולקח אותה ואת סימה עמיאל (דיכנה) ללוותו כצמד "לימון ממותק" בימי מלחמת יום הכיפורים.
בשנת 1983 הקליטה עפרה חזה את גרסתה ללחן זה ובשנת 1986 רבקה זהר וחנן יובל ביצעוהו יחד. ביצוע נוסף הוא של דודו אלהרר. לחנו של מוסטקי הוא יותר ארצישראלי, עממי, פולק מדברי אם אפשר לקרוא לזה כך.
בשנת 1967 הלחין את השיר שמוליק קראוס, כשבדיוק ליקט שירים לצמד שהקים עם ג'וזי כץ וחיפש להלחין גם שירי משוררים ולא רק פזמונאים בהזמנה. בהמשך, כשאריק אינשטיין הצטרף לכץ וקראוס, ההרכב, שנשא את השם "החלונות הגבוהים" כלל את השיר באריך הנגן היחידי שלו והפך אותו אולי ללחן המוכר ביותר.
לחנו זה של קראוס זכה להכי הרבה גרסאות כיסוי, בין השאר של אסתר עופרים (1973), יונה עטרי (1971, ביצוע באנגלית עם תרגום לועזי של דיויד פאולסן מתוך ההצגה בברודווי – "לחיות עוד קיץ, לעבור עוד חורף"), גבי שושן (1977), שלמה ארצי, רמי קלינשטיין, גידי גוב ויוני רכטר (מתוך "לילה גוב", 1996), שושנה דמארי ויואב יצחק (מתוך "עבודה עברית", 1998), יהודה פוליקר, "הברירה הטבעית" (2003), זהבה בן, ריטה, סי היימן, רוחמה רז, דניאלה ספקטור וגבע אלון (2017) ושרית חדד (2019. לחנו המלודי זה של קראוס הוא יותר פופי משאר הלחנים, יותר "ביטלסי" סטייל מבחינת השפעותיו.
הלחן הרביעי לשיר היה של זוהר לוי, המתופף והרוקר המהפכן שהלך לעולמו בשנה שעברה. לוי, שתמיד חשב על איך להביא את הפסיכודליה והרוק לאזניים המקומיות, החליט על מעשה נועז: לקחת קלאסיקה של רחל המשוררת, להלחינה ובעיבודו של אלכס וייס להפוך אותה לממתק פסיכודלי.
בשנת 1969 לחנו התפרסם לראשונה במסגרת הרכב "זוהר השביעי" שייסד והמבצעת היא ירדנה הדר (כיום ירדנה נמרי), המתגוררת כבר שנים רבות בארה"ב (סיפורה נמצא ב"דודיפדיה"). הדר לוקחת את השיר לכיוון הסול, הגרוב והFאנק. לחן זה אמנם הוא אולי האנדרייטד והפחות מוכר שיש, אך זכה לגרסת כיסוי של חברתו של זוהר לוי ללהקת "אחרית הימים", מירי אלוני, שביצעה אותו בשנות ה-80.
ועכשיו קוריוז: בשנת 1966 נעמי שמר הלחינה אף היא את השיר ורביעית "האחיות שמר" (דינה גולן, דליה אורן, רותי ביקל ואמנה כהן) שרה אותו, אך זה לא הצליח בלחנה זה.
כשבשנת 1976 התבקשה נעמי שמר לכתוב שירים למחזה "מסעות בנימין השלישי" שהועלה בתאטרון "בימות" ובו השתתפה בין השאר גם דינה גולן מרביעית "האחיות שמר", שמר השכילה לקחת את הלחן שייעדה במקור ל"זמר נוגה" (התשמע קולי) וכתבה טקסט חדש משלה- "פירות חמישה עשר" ("שלג על עירי") שהפך לקלאסיקה ישראלית (אם תתאימו ללחן זה את "התשמע קולי", תמצאו התאמה) שביצעו אמנים רבים בהם רוחמה רז, ירדנה ארזי, שלישית המעפיל, הבחורים מאפיקים, רונית אופיר וכמובן נעמי שמר בעצמה.