מנפלאות הקורונה: חנה גולדברג, מהגברות הראשונות בפזמון הישראלי, שבשיריה סחפה אותנו מ-"אש על הפנים" עד ל"אמסטרדם", אפילו עד ל"אנטארקטיקה", יושבת כעת בתל-אביב, קרוב לחוף. יובל שרים, בנו של אלדד שרים, מהדמויות המרכזיות במוזיקה הקלה בארץ, מתגורר בלוס-אנג'לס , ולא בסאן פרנסיסקו על המים. המרחק הגאוגרפי והפער של 20 השנים שביניהם, לא מנע מהשניים לשחרר אמש יחד את "קוראים לה קורונה", להיט הקורונה הראשון תוצרת כחול-לבן.
"בשנה האחרונה, חזרתי בגעגועים גדולים לכתיבת פזמונים, לאחר שנים שבהן הייתי שקועה בכתיבת ספרים למבוגרים ולילדים", אומרת גולדברג בת ה-65, בעבר יו"ר דירקטוריון אקו"ם. "כשפרצה המגיפה, וכולנו היינו נסערים ומבוהלים מכל מה שהפחידו אותנו, הרגשתי רצון להוציא דווקא בעת הזאת משהו משמח ומחזק. כתבתי שיר ובו אנלוגיה, מין אשה הורסת, לבין הנגיף".
עם כל הדמיון הפורה והפרוע של גולדברג, היא לא חזתה את מה שקרה אחרי שהשיר הוקלט, לאחר ריבוי השיחות הטרנס-אטלנטיות. מקרה רע ואפל כמעט לקח את שותפה לכתיבה לא רק ממנה, אלא מכולנו. "כשסיימנו את צילומי הקליפ, הלכתי לישון. כשקמתי, הייתי עם מעל ל-39 מעלות חום", משחזר שרים, והוסיף כי "מיד היה ברור שגם אני חטפתי קורונה".
בו ברגע, מצא עצמו שרים בתרחיש הדומה לסרט אימה. נהג אמבולנס שהוזעק אליו סירב לפנותו לבית חולים, אך לבסוף - אושפז. "תוך יום, כבר הייתי בטיפול נמרץ. למחרת התחילו להנשים אותי, תהליך שנמשך 11 ימים, בהם הייתי בסכנת חיים", הוא מעיד. תחילה נתנו לי את התרופה נגד מלריה שהנשיא טראמפ המליץ עליה. לא רק שהיא לא עזרה לי, אלא גם גרמה למצבי להחמיר".
לשמחתנו אתה איתנו.
"למרבה המזל הזדמן לבית החולים בו טופלתי צוות רפואי מאירופה. הטיפול שקיבלתי מהם חולל פלאים. תוך יום וחצי, מצאתי עצמי מתאושש וחזרה על הרגליים, חוגג את השיר החדש שהולחן במקצב הקליפסו, ובקליפ קומץ רקדנים".
שרים בן ה-44, הוא מעין ילד פלא שעדיין ממתין לפריצה המשמעותית. כבנם של השחקנית עדי קפלן ושל המוזיקאי אלדד שרים, היה נטוע כל חייו באמנות. "מטבעי אני במאי", הוא מציין ומוסיף כי "מספרים עלי שכבר בגיל שנתיים התחלתי לשחק עם תאורה ופריימינג, בתקווה ליצור מזה משהו. מהר מאוד התחברתי למוזיקה, כיאה לבן-של. כששירתי כמפיק וידאו בחיל האוויר, הלחנתי במקביל את המוזיקה לתכנית הקיץ של הטלוויזיה החינוכית".
לדבריו של שרים, לא תכנן להישאר תקופה ארוכה כל כך הרחק מארץ מולדתו, אבל מלגה לסדנת קולנוע בעיר הגדולה הביאה אותו ללוס אנג'לס ב-2002, ומאז נשאר. במקביל לעבודתו שם, יצר בשלט רחוק לישראל, כמו גם שיתוף הפעולה עם חנה גולדברג. השנה הם חזרו כאמור לשתף פעולה, והם חושבים בכיוון של אלבום משותף. השיר "קוראים לה קורונה" לא ייכלל בו. "האלבום יהיה בכיוון מוזיקלי שונה", הוא מציין.
עם זאת, השיר ייכלל במופע הכולל את שירים שגולדברג חולקת עם זמרים שונים, כשפה ושם היא מעזה בו להצטרף אליהם בשירה, לצד סיפורים על שיריה מאז שפרצה ב-83' לעולם הזמר עם הלהיט "לא רוצה לזמביה". המבצע של השיר, עופר אקרלינג, נעלם זה מכבר מהנוף, בעוד שגולדברג ממשיכה ליצור בחיוניות עוד ועוד להיטים, ביניהם "נאחז באוויר" בביצוע גידי גוב, "בואי נתחבק" בביצוע אלון אולארצ'יק, "ענוג" בביצוע "נוער שוליים") ו-"גבר באמבטיה" בביצוע ליליה.
מה משמר את הרעננות שמאפיינת את שירייך?
"כנראה זאת התשוקה לשילוב מוזיקה ומילים, תוך כדי חיבור ליוצרים אחרים. ההתרגשות מכך אף פעם לא נשחקת אצלי. יש התפעלות בלתי נפסקת של 'וואוו, איך כל זה נוצר'".
ובשורה התחתונה?
"אני מרוצה שעשינו לימונדה מהלימון. אם השיר, על הקשר ההזוי שלו למציאות, יביא כעת קצת שמחה, עשינו את שלנו".