"בכל רע מוכרח להיות גם טוב", אומרת הצ'לנית המזמרת ברוכת הכשרונות טללית (טולי) צ'רסקי ומשגרת ממקום שבתה בנשוויל שבארצות הברית את "World On Silent Mode", שיר שכתבה, הלחינה, הפיקה מוזיקלית ושרה עם Mnerva (מט ואגנר), ראפר אמריקאי - והשיקה אותו בשבוע שעבר.
"השיר חוגג את הפליאה על הטבע, המרפא את עצמו גם בתקופה הקשה העוברת עלינו כעת וקורא לנצל את המצב כדי להתחבר לעצמנו אגב ניסיון ליהנות מקצב רגוע של החיים", מעידה טללית, ששירתה המלאכית בפזמון מתעלה מצלילי הצ'לו הנוגים ועומדת בסתירה לבתי השיר, שבהם סוקר הראפר את אסונות הטבע, שבשנה האחרונה נחתו בזה אחר זה על העולם.
לדבריה, "הסגר שנכפה עלינו ב-20 במרץ היה עוד 'שוק' שנוסף לרשימה". "חווינו מכה אחר מכה", היא נזכרת באימה. "נשוויל הוכתה במרץ בסופת טורנדו קשה, שכמותה לא ידעה העיר כעשרים שנה וחלקים נרחבים ממנה הוחרבו. אני שמתי בצד את הצ'לו האהוב שלי והלכתי להתנדב להכנת מארזים של אוכל ומוצרי היגיינה למען הנזקקים.
"בלי שניתן לנו לנשום קצת, הקורונה הגיעה מיד לאחר הטורנדו. ההסתגרות בבתים נתנה לי הזדמנות לעצור מהמרוץ וגם לעסוק ביצירה, כשהשיר שהוצאתי כעת הוא הראשון שבו התחלקתי עם יוצר נוסף. הראפר הזה הגיע לנשוויל מניו-יורק באותו זמן שאני הגעתי לעיר. התפעלתי איך הוא מצליח לתופף ולעשות ראפ בו-זמנית. מה שהניע אותנו לשיתוף פעולה היה פרסום בפייסבוק של נעם הררי, מהסוכנות היהודית, שיזמה לקראת יום העצמאות חיבורים בין מוזיקאים מנשוויל לבין מוזיקאים ישראלים. תוך שמירה על ריחוק חברתי כל אחד מאיתנו יצר מהאולפן שלו".
אגב, מה שלא מצפים ממי שבאה מהמוזיקה הקלאסית, טללית נטלה על עצמה את הטיפול בהפקה האלקטרונית של ההקלטות, שבהן עשתה גם את המיקס. "הפחיד אותי למלא בפעם הראשונה את תפקיד הטכנאי", היא מעירה בחן. "במידה מסוימת הרגשתי כמי שיורה באפלה, אבל לך תמצא טכנאי בזמנים כאלה".
לדבריה, אין כמו השיר הזה כדי לבטא אותה: "אני מחוברת לטבע ומקשיבה לו. היה מופלא לראות איך דווקא בימים הכי קשים של הקורונה, הטבע התאושש. אולי אשמע כמשוגעת, אבל יכולתי לשמוע את העצים מדברים וזה עשה לי טוב".
טללית, בתם של רקדנית בלט, העוסקת בתרפיה במוזיקה ושל עורך דין, החוגגת היום (שבת) את יום הולדתה ה-34, כשנולדה, אמה העניקה לה את השם הלא נפוץ טללית במשמעות של טיפות הטל הרעננות, מה שהולם אותה, אבל לא שמה לב לכך שזה גם שם של ...צמח טורף. אגב, אחיה של אמה הוא המנצח הנודע יובל צליוק, שלדבריה היא מקבלת ממנו השראה גדולה. אחותה, נופר, היא פסנתרנית ומלחינה.
בגיל ארבע היא התאהבה במיני-צ'לו על-פי צורתו עוד בטרם ששמעה את צליליו. "כששמעתי את הסאונד הנמוך שלו, משהו שנשמע לי כמו הקרקעית של הים, זה מצא חן בעיניי", מעידה טללית, שמאז מחוברת לכלי. "מכל הצ'לנים הגדולים הייתה לגביי הצ'לנית ז'קלין דופרה דוגמה אישית בנגינה שלה ומהבחינה הזאת היא בעיניי מס' 1. הייתי מקשיבה שעות על גבי שעות להקלטות שלה, שבהן אני מכירה כל ניואנס ומרגישה קשורה אליה בנפש".
במקביל ללימודיה בתיכון "תלמה ילין", טללית למדה באקדמיה למוזיקה וכבר בגיל 20 היה לה תואר ראשון. כשעמדה לנסוע ללונדון כדי להמשיך את לימודיה אצל רלף קירשבאום, מגדולי הצ'לנים, קרה לה "פנצ'ר" כשהובהלה לבית חולים, שם אובחנה אצלה סוכרת נעורים. כאן התגלה התגלה אופייה הבלתי מתפשר במלוא חוסנו. כשהוטב לה מעט, התעקשה לקבל שחרור מוקדם מבית החולים ולצאת ללונדון כדי לא להפסיד שנת לימודים. "אם לא כן, הייתי בורחת לשם", היא מעירה. "עד כדי כך לא הייתי מוכנה שמישהו ייקח לי את המקום אצל קירשבאום".
למעשה, המסלול של טללית כצ'לנית היה לחלוטין קלאסי, כולל קונצרטים ותחרויות בינלאומיות. בשלב מסוים חשה צורך לחרוג מהסגנון הקלאסי וגם להלחין ולשיר, כמו קרני פוסטל ומאיה בלזיצמן, "שאיתה למדתי באותה כיתה ושתינו למדנו אצל הצ'לן הלל צורי".
"אף פעם לא אעזוב את הצ'לו", היא מבטיחה ומספרת כיצד נסיבות אישיות הוליכו אותה במקביל אל המוזיקה הקלה. "הלימודים באנגליה לא היו בדיוק כפי שציפיתי. האכזבה הוליכה אותי למקום די חשוך והרגשתי שאיבדתי את הדרך. אז פניתי לברנרד גרינהאוס, הצ'לן היהודי-אמריקאי, ממייסדי שלישיית 'בוזאר' האגדית, שהיה תלמיד מובהק של פבלו קזלס ובביקור שלו בארץ שמע אותי מנגנת בגיל 12 את קטע הברבור מתוך 'קרנבל החיות' מאת סן-סאנס. הוא הסכים לקבל אותי כתלמידה שלו אי שם מעבר לבוסטון, הגם שהיה בשנות ה-90 שלו.
"הלימודים במשך חודשים אצל 'ברני', מי שלאחר מותו הצ'לו שלו הועבר אלי, פתחו לי את הראש. 'מה שלא תעשי, זכרי תמיד שהצ'לו הוא החבר הכי טוב שלך, שילך איתך בכל העליות והמורדות ויוליך אותך לכל המקומות שאת אמורה להגיע אליהם', הוא שינן לי. זה נחקק לי בזיכרון וכמו נתן לי רשות לפנות לצד הצ'לו למחוזות חדשים".
הפתיחות המוזיקלית שהתגבשה אצלה משתקפת בהרכב "1721", שהקימה. הנגנים בו, כולל אחותה הפסנתרנית, מתחלפים ואילו היא נשארת במרכז. ומשמעות השם? - השילוב העולה על כל דמיון בין מוזיקה מהמאה ה-17 לבין מוזיקה בת ימינו.
מה מניע אותך במרוץ, כולל אפילו מחשבות על פנייה למשחק? האם זה מעיד על חוסר שקט?
"יש בי כל הזמן צורך לחדש ולא לדרוך במקום", טללית משיבה. "מה שלא אעשה, אין אצלי שקט עד הסוף ואני מרגישה צורך לגלות עוד ועוד דברים ולהמשיך לנסוע בעולם ולפגוש עוד אנשים מתוך תשוקה למלא איזשהו פאזל אנושי".
כרווקה, היא מסוגלת להתנהל בדרך הזאת. "אלה הם סדרי העדיפויות שלי", היא מציינת. "אבל אני יודעת שזה לא יכול להימשך לנצח. דווקא בנשוויל התפנה אצלי מקום ליותר שלווה פנימית שאולי תוליך אותי לאן שאני אמורה להגיע".
טללית כבר נמצאת שם שנה וצפויה לשהות עוד שנתיים בבירת מוזיקת הקאנטרי, שצליליהעדיין לא נכנסה למחזור הדם שלה. "בשביל השקט התרחקתי קצת מהארץ", טללית מספרת, "אבל אני הרבה על הקו, מתוך געגועים למשפחה שלי וגם לחתולה שלי שושה, שעדיין לא עברה לארצות הברית".
לבסוף, כשפרצה הצרה של הקורונה, זה לא דרבן אותך לחזור הנה?
"עדיין לא. אם היית רואה היכן אני ממוקמת, כשיער שלם נשקף לי מהחלון לקול שירת ציפורים מכל הצבעים, היית מבין אותי. השקט נותן לי השראה שאני כל כך צריכה אותה. אני אמורה להגיע לישראל בספטמבר כדי להשיק כאן את 'Random Day', האלבום הראשון שהוצאתי ולהיפגש עם הקהל שלי, שאין לו תחליף בשום מקום אחר".