אם הקורונה מעודדת זמרים להוציא בעזרת אמצעי ההקלטה הביתיים המשוכללים של היום שירים - ופה ושם אף אלבומים שלמים - ברוח המצב, אילן וירצברג, תשלובת מוזיקלית של יוצר ברוך כישרון אחד, דווקא העדיף לגאול מתהום הנשייה את אחד משיריו הנשכחים ולהביאו בגרסה חדשה. מדוע? 

"מדוע לא?" - כך הוא מגיב. "הרי יש שמוציאים שיר לשימוש קצר עד הדבר המדליק הבא. בין השירים החדשים אני לא כל כך שומע שירים שיישארו וייכנסו למחזור הדם של המוזיקה הישראלית. אישית, לא הייתה לי מוטיבציה להוציא שיר חדש, בפרט שהוצאתי אלבום רק לפני שנה וחצי. זאת, מה גם שאם שיר חדש לא מושמע בפלייליסטים למיניהם, כאילו לא עשית כלום".

ואז...
"ואז מצאתי את עצמי מול 'דרך אחת', שיר שהלחנתי כבר לפני 25 שנה - ופתאום הוא ריגש אותי מאוד. דרכו יש לי אפשרות להתבטא ולהפגין כעת איזושהי נוכחות".

כשניגשת לכך, לא הספיק לך הביצוע המקורי לשיר של מי שאתה מכנה אותה "המבצעת האולטימטיבית שכל ביצוע שלה הוא יצירת אמנות"?
"בהחלט זכיתי, אבל הרגשתי שכמלחין השיר אני יכול לקחת את הטקסט של חוה אלברשטיין למקום אחר מהביצוע המקורי שלה".

זאת הפעם הראשונה שהקלטת שיר שהלחנת לזמר אחר?
"כן, זאת הפעם הראשונה".

מדובר ב"פטנט" שנוסה בהצלחה על-ידי אי אלה מעמיתיך המלחינים.
"לעומתם, אף פעם לא תפסתי את עצמי כזמר, גם אם הוצאתי כ-15 אלבומים שבהם אני שר".

אגב כך אתה מחיה שיר שלא שיחק מזלו.
"גם זה היה שיקול שהמריץ אותי לתת הזדמנות שנייה לשיר. לעומת זאת, לא הייתי עושה זאת עם שיר שלי שהיה להיט ענק בזמנו".

"אגב, כמו 'דרך אחת' יש אינספור שירים כאלה, שהם לא פחות טובים מהשירים ה'מצליחים', אבל בהגיעם לתחנות הרדיו, לא משחק להם המזל", מוסיף וירצברג. "זאת, בפרט שבהן מעדיפים להשמיע קלאסיקות, שירים שכולם מכירים, או להיטים שגם אם הם נתפסים תוך שנייה, לא בטוח שיישארו". 

יכול להיות שתוציא  אלבום עם גרסות שלך לשירים שהלחנת לאחרים?
"יכול להיות, אבל בוודאי אתלבט לפני שאעשה את זה. הרי אם יש בעולם מלאי אדיר של שירים שאנשים לא מכירים, אז מה, שאני אוסיף עוד כמה שירים כאלה? הרי הרוב מעדיפים חומר מוכר ורק גרעין קטן פתוח לנסיונות כאלה. אני לא בטוח שדי בגרעין הזה כדי לעורר מוטיבציה אצלי".

במה שונה הגרסה שלך ל"דרך אחת" מהגרסה של חוה אלברשטיין?
"אם חוה שרה בבית הפותח 'דרך ארוכה/דרך מפרכת/היא שלי/בה בחרתי/דרך אחת /עד סופה אלך לי לבד' מתוך השלמה ובפיכחון, אצלי זה קצת יוצא כמו זעקה, משהו יותר טעון".

כל פעם אתה מעורר אצלי מחדש השתאות. הרי פרט למילותיה של חוה, מדובר כאן בהצגת יחיד.
"אתה צודק, כך אני נוהג בדרך כלל, אם כי קורה שאני משתף נגן או שניים או מבצע שותף. בתכלס כאן אני המלחין, המפיק המוזיקלי, הזמר, מי שמנגן בכל הכלים, כולל הגיטרות שהן תמיד במרכז הסאונד אצלי ומשהו שאני משליך עליו את יהבי. לצד הכלים שאני מנגן, את כל היתר אפשר להוציא מהמחשב. רק ללחוץ על הכפתורים וזה יוצא מוכן".

אם אתה מזכיר כפתורים, אתה כאן גם הטכנאי?
"לא רק 'גם הטכנאי'. אני עשיתי גם את הקליפ לשיר וערכתי את הווידאו בעזרת תוכנה מותאמת לכך".

איך?
"עמדתי מול מצלמת הרשת שהפעלתי, בעוד שהזום תמך בהקלטה".

מה הסיבה לריכוזיות שאתה מפגין כאן?
"יש שתי אופציות. האחת - לעבוד עם עוד אנשים כמו להקה. אבל להקות עושים כשצעירים ואני כבר לא. השנייה, בדומה לאמנים אחרים, בהם ציירים וסופרים - לעשות דברים לבד. אם להשוות לצייר, כפתורי ההקלטה מספקים לי מבחר ענק של צבעים. באולפן הביתי שלי אני יכול להגיע לשלמות, שלכמותה קשה להגיע באולפן חיצוני שבו שעות ההקלטה מוקצבות. לגייס נגן למשהו שאני מסוגל לנגן בעצמי, זה רק עלול להוציא אותי מהריכוז". 

כמה פרטים על אילן וירצברג. הוא כמעט בן 69. באר-שבעי במקור. את להקתו הראשונה, "הרווקים", הקים בגיל  14 עם יעקב רביץ, אחיה של יהודית. בצבא הוא שירת בצוות ההווי של חיל האוויר עם נתנאלה ומתי כספי. 

וירצברג התפרסם ב-82' כשהוציא עם חברו דאז, שמעון גלבץ, את אלבום המופת "בציר טוב", משירי המשוררת יונה וולך. הוא, שהלחין בין השאר את "לא יכולתי לעשות כלום", "הלילות הקסומים", "הכל עומד במקום", "תחת עץ האהבה" ו"תני לי להחליט", עבד, מלבד חוה אלברשטיין, שב-95' הפיק כאמור מוזיקלית את אלבומה "דרך אחת", עם מגוון רחב של זמרים ולהקות - מנורית גלרון, גלי עטרי, אריק איינשטיין, עפרה חזה, דורית ראובני ויוסי בנאי עד להקות "קילר הלוהטת" ו"הקליק".

ברם, כששואלים למי מכל משתפי הפעולה איתו הוא מתגעגע, הוא מצביע בלי ניד עפעף על שמוליק קראוס, שלו הפיק מוזיקלית את האלבומים "גלגל מסתובב", "אחרי עשרים שנה" ו"ידידותי לסביבה", שבהם גם השמיע את הקולות הגבוהים לצד קולו העמוק של קראוס. זאת, כשיותר מכולם הוא הצליח למצוא נתיב אל נפשו הסוערת והמיוסרת של זה.

"מבחינתי, שמוליק היה סוג של דמות-אב מוזיקלית מאז שהתפרסם בהרכב 'החלונות הגבוהים'", מצהיר וירצברג. "עם כל האלימות שיצאה ממנו, אף פעם לא עלי, הוא היה אדם מורכב שדווקא הכרתי אצלו את הצבעים היותר עדינים ורכים".

מעניין, שמוזיקלית טיפלת בעוד דמויות מורכבות, כמו יונה וולך ונתן זך.
"כנראה, אני יודע איך לעבוד עם אנשים מהסוג הזה וליצור כימיה עם כאלה שהם אולי אפילו מסובבים טיפה".

לבסוף, במה תפסה אותך הקורונה?
"היא תפסה אותי כמשתתף בשני מופעים - האחד מופע-מחווה לשמוליק קראוס והשני מופע אישי שלי. חוץ מזה שהתבטלו לי הופעות, הסגר לא הפתיע אותי. אני די רגיל להיות בחדר העבודה שלי ולעשות מוזיקה ולעומת זה, אין לי יותר מדי צורך להסתובב בעולם. עם הזמן הצטבר לחץ מסוים ובתור ותיק שנמצא בקבוצת סיכון, יש חששות, שבהיעדר ההופעות התלווה אליהם חלל כלשהו".