שימי תבורי ניחן באחד הקולות הטובים שיש במוזיקה הישראלית, קול שנע בין שירה אופראית לשירת פופ עם שיק אוריינטלי, מה שהפך אותו לא רק לאחד הזמרים הוורסטיליים והרבגוניים במחוזותינו, אלא גם לפרפורמר יוצא מן הכלל.
עוד בטרם שמעתי את שירו החדש – "עושה שלום" שכתב והלחין דודו מתנה, עלתה לי בקונוטציה הקלאסיקה שהלחינה נורית הירש לפסטיבל הזמר החסידי הראשון ("עושה שלום במרומיו" שביצע יגאל בשן) ולרוב, כשבוחרים לבצע שיר בטקסט ולחן אחרים אך באותו שם, זה נתון לכישלון.
עם זאת, במקרה של תבורי, מדובר בבלדה כל כך מרגשת של טקסט ולחן, המשרתים זה את זה ומתמזגים היטב עם קולו של תבורי, שמוכיח כי השנים רק עושות טוב לקולו המשובח.
שיר התפילה הזה מגיע בזמן כל כך קריטי עבורנו כמדינה, כחברה וכאנשים פרטיים, ואם מוסיפים לזה גם את האיכות שהוא מציג בפנינו, אי אפשר שלא להזיל דמעת התרגשות.