כשהשחקן והזמר מייק בורשטיין היה בן 20 ושיחק עם משפחתו המוזיקלית (הוריו ואחותו) בהצגת "המגילה" המבוססת על שיריו של איציק מאנגר, הוא קיבל מהמפיקים מרדכי נבון וישראל בקר את ההצעה שתקנה לו את עולמו בשמי הקולנוע הישראלי בפרט והתרבות הישראלית בכלל – לגלם את מקס וקוני לימל בסרטו הבולט הראשון – "שני קוני למל" המבוסס על תרגום המחזמר היידי של אברהם גולדפדן.
בקומדיית הטעויות הזו, בה שיחק בורשטיין בתפקיד ראשי כפול, הפך הצעיר בן ה-20 לכוכב ענק ואותה הצלחה תורגמה גם לסרטי המשך "קוני למל בתל אביב" ו"קוני למל בקהיר". בסרט הראשון בטרילוגיה שר בורשטיין את שיר הנושא – "הייתי קוני למל" ("אומרים כי אני אינני אני") שהפך לשיר המזוהה עמו יותר מכל.
השיר, שתורגם לעברית על ידי הפזמונאי משה סחר, בוצע לראשונה כבר בשנת 1959 על ידי יעקב בודו בגרסה הישראלית הבימתית הראשונה ל"שני קוני למל". עם זאת, גרסתו של בודו לא התקרבה להצלחה המטאורית לה הגיעה גרסתו של בורשטיין.
בפגישה מרגשת ונדירה עם הפזמונאי משה סחר (כיום בן 92), הוא מספר לדודי פטימר על הנסיבות שהולידו את כתיבת השיר ואיזה ביצוע הוא האהוב עליו יותר מכל.
אגב, סחר הוא פזמונאי שחתום, מלבד על תרגום ספרים ושירים ביידיש, גם על פזמונים פופולאריים כמו הוא יהיה לי בעל" (עדנה גורן), "שיר התן" (הדודאים, מרלן דיטריך), "בית לשניים" (צמד העופרים), "זרם המעיין" (עליזה גבאי), "ערב טוב" (עליזה עזיקרי), "שתה לחיים" (אריס סאן), "האור" (שמעון בר), "קום לעבודה" (יפה ירקוני) ועוד.