בשקט וללא יחסי ציבור שחרר לאחרונה חנן יובל, אחד היוצרים הוותיקים והמוערכים במחוזותינו, שיר חדש פרי שיתוף פעולה שלו עם המוזיקאי מיקי רוזנבאום. השיר, "יה ריבון עולם", מזמירות השבת הקלאסיות בכל הזמנים, מקבל משמעות חדשה בימים טרופים אלו.
"ברוך השם אני לא מהרעבים ללחם, אבל אני לא אופטימי מהמצב", אומר יובל. "אני לא רואה את המצב משתפר כל כך מהר, ולדעתי בשנה הקרובה יהיו הרבה אנשים שלא יוכלו לשרוד את התקופה הזו. אין פה מנהיג או מפקד עליון שינהל את העניין. פעם נהגתי להשתמש במשפט של שלום חנוך משירו 'נגד הרוח': 'תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר', אבל הבעיה היא שהשחר לא קיים בכלל. אתה טובע בים ורוצה לראות את האופק, אבל אין אופק, הוא מתרסק יחד איתך".
בשנים האחרונות מתמקד יובל בעיקר בהופעות. שירים חדשים הוא מוציא אחת לשנה. את שירו הקודם, "אמרתי לך שיהיה כך ולא האמנת", שהקליט יחד עם שמיניית ווקאל, יצא ב־2019. "אני כל הזמן יוצר ויש לי דברים בתכנון, אבל בכל פעם כשאני נזכר בפרוצדורה שצריך לעבור כדי לחשוף את השירים לקהל, זה מעכב אותי", הוא מודה. "זה קשה נורא, אין לי כוח".
ערימה של חבר'ה
יובל נולד בשם חנן בוליבסקי בקיבוץ משמרות כחודש אחרי בן קיבוץ אחר ושותף עתידי לעשייתו המוזיקלית, שלום חנוך. לפרדס חנה הגיע אחרי טרגדיה שפקדה את משפחתו כשהיה בן שנה: אחותו הבכורה יעל נהרגה כשהייתה בת 11 מכדור שירה לאוויר חייל בריטי שיכור.
"הדור של ההורים שלי, שעלו מלטביה ומאוקראינה, לא דיבר על אסונות בכלל", הוא מספר. "הם הסתירו את זה. הייתה בבית תמונה של אחותי, והם נאנחו בכל פעם שעברו לידה, אבל הם לא דיברו עליה או על המוות שלה. תבין, כשהייתי בן 9 אבי נפטר. אף אחד לא דיבר איתי על זה, הם פשוט לקחו אותי להלוויה. זו הייתה מנטליות אחרת".
בנעוריו חווה יובל את שנות פריחתה של מוזיקת הפולק והרוק'נרול שהגיעה לישראל מבריטניה ומארצות הברית. שנים של אלביס, קליף ריצ'ארד, הצלליות וכמובן הביטלס שהשפיעו עליו רבות. "אתה יכול רק לקנא בי", מטיח בי יובל כשהוא שומע שאני יליד שנות ה־80. "זכיתי להיות בדור שחיכה לתקליטים הבאים של הביטלס בזמן אמת".
הרומן של יובל עם המוזיקה החל כשהיה בן 13, לפני 60 שנה. אז נחשף לראשונה לגיטרה, בבית נטוש של קרוב משפחתו בפרדס חנה. "אחרי שהוא נפטר, היה צריך לרוקן את הבית", מספר יובל. "הלכתי לשם וראיתי בין הדברים גיטרה ישנה מאוד מתוצרת גרמניה. לקחתי אותה למורה בכרכור, שאמר לי שהגיטרה לא מספיק טובה. אמי קנתה לי גיטרה חדשה והתחלתי ללמוד".
בהיותו בן 15 שלחה אותו אמו למורה חיים אסולין, כדי שילמד לנגן בגיטרה באופן מקצועי. "הייתי עובר מסע מפרך", הוא נזכר. "פעם בשבוע הייתי נוסע מפרדס חנה לרמת גן, וזה היה לוקח כמעט חצי יום להגיע ולחזור. חיים היה אז קצין בצבא הקבע שחילטר כמורה לגיטרה. לימים הוא היה לראש המחלקה לגיטרה קלאסית באקדמיה למוזיקה בירושלים. הוא השפיע עליי מאוד. אני לא גיטריסט דגול, אבל האצבוע שלי הונחה על ידי המורה מספר אחת לגיטרה קלאסית".
באותן שנים החל להופיע, תחילה בבית הספר החקלאי שבו למד ובהמשך במסיבות: "הייתי שר שירים בעברית ושירים בלועזית ששמעתי וספגתי מרדיו רמאללה. הייתי שר ומנגן לחבר'ה בזמן שהם היו רוקדים". נקודת המפנה התרחשה כשהצטרף לאמו לחתונה שהתקיימה בקיבוץ משמרות, שם הופיעה להקת הקיבוץ משמרון, שבה שרו וניגנו בין השאר חבריו שלום חנוך ומאיר אריאל.
"פתאום ראיתי להקה שמנגנת מוזיקה ואקורדים מופלאים", הוא נזכר. "חברתי אליהם לאט־לאט, עד שהפכתי לחלק ממשמרון. שרתי איתם לפני הצבא וגם במהלך השירות הצבאי. לימים הבאתי אליהם את המלחין והמעבד יאיר רוזנבלום, שאותו הכרתי בלהקת הנח"ל". במסגרת משמרון הושרו לראשונה כמה שירים שהפכו ברבות הימים לנכסי צאן ברזל בזמר העברי, בהם "לילה", שכתב והלחין שלום חנוך, ו"אגדת דשא", שכתב מאיר אריאל והלחין חנוך. "אח של שלום, דני, ביצע את 'אגדת דשא' בחתונות בקיבוץ", הוא מספר.
"כל כך אהבתי את השיר ואת הביצוע שלו, שאימצתי אותו והתחלתי לשיר אותו בהופעות הראשונות שלי. לא העזתי להקליט אותו, כי חשבתי שאסור לגעת בו, שהוא שיר קדוש. לימים דודו אלהרר, ששמע אותי מבצע אותו בהופעה, פנה לשלום וביקש את רשותו להקליט. שלום אישר. אחר כך גם אריק איינשטיין, אושיק לוי ועוד רבים וטובים הקליטו את השיר, ותמיד הסתובבתי עם הרגשה שגנבו לי אותו".
אצבוע קלאסי מרשים
נחזור בזמן לשנת 1963. כשלמד בחוג לדרמה בבית הספר החקלאי בפרדס חנה קיבל יובל עצה ממדריך החוג, שלמה גנון, לימים במאי טלוויזיה. "שלמה אמר לי: 'ילד, אתה מוכשר וכדאי לך ללכת ללהקת הנח"ל'", הוא מספר. "זה הדליק אותי".
יובל החליט לעשות כדברי המדריך והתחיל לשלוח מכתבים למנהלי הלהקה בבקשה שיזמנוהו לאודישן. "הייתי נאיבי בכך שחשבתי שיענו לי, אבל איש לא הגיב", הוא מספר. "אז החלטתי לנסוע לפיקוד הנח"ל ביפו. אמרתי לש"ג בשיא החוצפה שבאתי במיוחד מפרדס חנה, ושהם מתעלמים מהמכתבים שלי.
השד יודע איך, אבל הוא נתן לי להיכנס. אגב, אותו ש"ג הוא מאמן הכדורגל המיתולוגי דרור קשטן. הגעתי לאולם החזרות של הלהקה בקומה השנייה, כשהם היו באמצע חזרה עם המנהל המוזיקלי אריה לבנון. דפקתי על הדלת ואמרתי לאריה ששלחתי מכתבים ואיש לא ענה.
'מה אתה יודע לעשות?', הוא שאל אותי במבטא הרומני שלו. אמרתי לו שאני יודע לנגן על גיטרה ולשיר קצת. הוא הביא לי גיטרה מעפנה מהמחסן ושרתי את 'חוף שקט' של אמיתי נאמן, עם אצבוע קלאסי מרשים. כשסיימתי אריה קיבל אותי ללהקה. עשיתי טירונות של ארבעה חודשים יחד עם תשעה מתמודדים, שרק אחד מהם היה אמור להתקבל ללהקה.
אבל לא סיימתי את הטירונות, כי מנהלי הלהקה שלפו אותי משם. התברר שמטעמי משמעת זרקו מהלהקה את זמר הטנור שאול צור, והביאו אותי למלא את מקומו כי נשמעתי להם כמו טנור".
יובל השתתף בשתי תוכניותיה של הלהקה: "בפעם ה־18" (1964) - שמתוכה בלט השיר "חופשה רבע שנתית", ו"מהנח"ל באהבה" - שכללה את הלהיטים "סרנדה לעדה", "אחד חולמני", "הוא לא כל כך חכם" ו"ארבע אחרי הצהריים". "הלהקה הייתה מדגרה חברתית יוצאת דופן עבורי", אומר יובל.
"זה היה בית ספר למשטר של במה, משטר לעבודה קשה, לנסיעות ולחזרות. אך מבחינה אומנותית הייתי די מתוסכל משתי התוכניות, מכיוון שלא קיבלתי אף סולו. הרגשתי מעין דרג ב'. אולי לא הייתי מספיק דומיננטי: כשכולם צחקו ושרו במשאית בזמן הנסיעות להופעות, אני שתקתי".
עם זאת, כדבריו, הוא חב ללהקה את הקריירה שלו: "הלהקה בנתה את החיים שלי ובזכותה אנחנו מדברים היום. ממש לקראת השחרור שלי מהצבא הופענו בבית החייל וחיממנו את 'שלישיית גאולה גיל'. השלישייה חזרה בדיוק מברית המועצות ממסע הופעות מפואר.
מי שליוו את גאולה היו יגאל חרד ויואל דן. אחרי ההופעה שלנו יואל ניגש אליי והציע לי 1,000 לירות לחודש כדי להצטרף לשלישיית הליווי שהוא הקים, שכללה את מני כץ וטוביה זימבר. הצטרפתי אליו ונסענו לסיבוב הופעות בן שנה באמריקה, זו בעצם הייתה הפעם הראשונה שראיתי וחוויתי את חוץ לארץ".
ב־1967, אחרי שחזרו לארץ והקליטו תקליטון שכלל את הלהיט "שארם א־שייח'", הייתה אמורה הלהקה לטוס לסיבוב הופעות בארצות הברית. מלחמת ששת הימים שינתה להם את התוכניות. יובל גויס לגדוד חרמ"ש של חטיבה 45 ברמת הגולן. "שירתי שם עם לוליק לוי וקובי אשרת, לא כמוזיקאים", הוא מספר. "אבל כשנפגשנו, המוזות פרחו והקמנו את 'שלישיית חטיבה 45'. הופענו בין המוצבים ושרנו לחבר'ה להעלאת המורל".
עם שחרורו חזר יובל ל"שלישיית יואל דן" וטס לסיבוב הופעות בטורקיה. "אחרי חודש ומשהו יואל עזב אותנו ונסע לאמריקה כדי לנגן עם גאולה גיל ולהשיג לנו ויזת עבודה", הוא נזכר. "נשארנו בטורקיה מוכי רעב, וכדי לממן לינה ואוכל נהגנו להופיע במועדוני לילה. שרנו שירים של הביטלס לאורך כל הלילה, עד שיואל בישר לנו שאנחנו יכולים להגיע לאמריקה".
בארצות הברית הופיעה השלישייה ואף הקליטה אלבום. יובל, לראשונה בחייו, נגע בחלום האמריקאי. "זו הייתה שנה שעיצבה אותי מאוד", הוא מעיד. "נחשפתי שם לסטנדרטים הכי גבוהים וראיתי את כל האומנים הגדולים. היה לי בן דוד שגר שם והוא פינק אותי, אבל אחרי שנה הגעגועים לארץ הרגו אותי, אז עזבתי את ההרכב וחזרתי".
עם שובו ניסה למצוא עבודה כמתכנת מחשבים, מקצוע שלמד בארצות הברית. "לא הצלחתי להתקבל לאף מקום עבודה, כי היה צריך ניסיון", הוא מספר. "כמעט התייאשתי אבל אז קיבלתי הצעה להצטרף לחזרות של הרכב חדש של יוצאי להקות צבאיות בשם 'להקת פיקוד דיזנגוף'. אחרי חודש של חזרות החלטתי לעזוב את ההפקה משום ששוב, כמו בלהקת הנח"ל, לא באתי לידי ביטוי אומנותי בלהקה".
הוא שר לבד
ב־1969 שיחת טלפון גורלית מחברו מימי קיבוץ משמרות, שלום חנוך, שינתה את חייו. "שלום הציע לי להצטרף לשלישייה חדשה בשם 'השלושרים' שהוא מקים עם בני אמדורסקי", הוא נזכר.
"חשבנו ליצור להקת פופ ולמעשה הושפענו מאוד מהביטלס ואפילו גנבנו לא מעט השראות מוזיקליות מהם. בשלישייה קיבלתי לראשונה בחיי שיר שלם סולו, מההתחלה ועד הסוף".
יובל מתכוון לשיר "צרות טובות", שהלחין חנוך למילותיה של שמרית אור. "זה לא היה טבעי לי בהתחלה, כי לא ראיתי את עצמי כזמר", הוא מודה. "חשבתי שיש לי כישרון כזה או אחר, אבל לא חשבתי שזה הייעוד עבורי. עם זאת, ההצלחה של השלושרים הייתה כל כך גדולה, שתוך שנה קניתי פולקסווגן ודירה".
לא איבדת את הראש מההצלחה?
"איבדתי קצת את הראש, כי הייתי פתאום מלא ביטחון".
מיד אחרי השלושרים הקים יובל עם זהר לוי, ג'וזי כץ, אלי מגן ושלמה מזרחי את להקת כיף התקווה הטובה, שעל אף הלהיט "בלדה לעוזב הקיבוץ" הייתה לדבריו, "תוהו ובוהו וכישלון צורם". אחר כך הצטרף לקובי רכט ולקובי אשרת בהרכב שובבי ציון. "ניסינו ליצור גרסה יותר רוקית של השלושרים, וגם זה נכשל למרות שהיו לנו לא מעט להיטים כמו 'איש גדול', 'מה יוצא לי מזה?' ו'נגה', שקיבלתי במתנה ממאיר אריאל ושלום חנוך ושרתי שוב כסולן", הוא אומר.
למה זה נכשל?
"לא ידענו לקרוא את המפה. הלהקה הייתה טובה, אבל היא לא הכניסה לנו כסף. הופענו הרבה ולא התעשרנו מזה. קראו לי באותה תקופה 'הזמר הצרוד' ולימים אמרו לי: 'תגיד, למה אתה לא שר צרוד כמו שלמה ארצי?'. צרידות זה דבר יחסי".
בשנת 1972, עם פירוק שובבי ציון וניסיון לא מוצלח להקים צמד עם המוזיקאי יאיר שרגאי, החליט יובל, בעידוד חנוך ואריאל לנסות לראשונה בחייו קריירת סולו. "לא העזתי ליצור שירים עד אותו זמן", הוא מודה.
"כשאתה נמצא ליד אחד כמו שלום חנוך, אתה יכול ליצור? בעיניי המוזיקה של שלום הייתה הכי טובה והכי פורצת, כמובן לצדו של סשה ארגוב שאותו הכרתי בימי להקת הנח"ל. ודווקא בני אמדורסקי ושלום חנוך הם שלחצו עליי לשבת וליצור חומרים עבורי. הם עודדו אותי ובזכותם יצרתי את השיר הראשון שלי - 'בטרם'".
השיר שהלחין יובל למילותיו של יהודה עמיחי יצא לרדיו באותה שנה וזכה להצלחה. באותה עת הלחין וביצע שיר נוסף שכתב עמיחי - "שנינו ביחד וכל אחד לחוד". "ואז חבר סידר לי להופיע במשך שבועיים במועדון 'עומר כיאם' ביפו, שהיה בעיקר מיועד לתיירים", הוא מספר.
"שימשתי שם כזמר חימום של חוה אלברשטיין ואחרי כן של צמד הפרברים והשתכרתי כ־50 לירות להופעה. שבועיים בתכנון הפכו לחצי שנה ושם בעצם בניתי את עצמי כזמר סולן, ממש כמו תינוק שלומד ללכת. בניתי רפרטואר שכלל מלבד שירים בעברית גם שירים של The Band ושירי פולק וקאנטרי אמריקאיים. בהמשך הופעתי גם במועדוני זמר, ואנשים התחילו להרים גבה ושאלו עצמם: 'רגע, הוא גם שר לבד? ממתי?'".
כשהקריירה שלו הולכת וצוברת תאוצה, חבר יובל למיכאל תפוח ושלמה ארצי שניהלו חברה להקלטת ג'ינגלים. בחללי הזמן שנוצרו באולפן בין ג'ינגל לג'ינגל הם אפשרו לו להקליט את שירי הסולו הראשונים שלו. בהמשך תפוח וארצי סייעו לו לחתום בחברת התקליטים הד ארצי. בשנת 1973 הוזמן להשתתף בפסטיבל הזמר והפזמון עם השיר "ליל חניה", שאותו ביצע לצד ירדנה ארזי ואפרים שמיר. "הייתי זמר בתחילת דרכו, אחרי ההרכבים שבהם הייתי חבר ופתאום קיבלתי פנייה להשתתף בפסטיבל הזמר", הוא מספר.
"אמרתי לעצמי: 'הו, סוף־סוף מכירים בכישוריי כזמר'. חשבתי שאני הולך לבצע שיר לבד, אך כשהגעתי לחדר החזרות ראיתי את ירדנה ארזי ואפרים שמיר ואמרו לי שאני צריך לשיר איתם. בגלל שמאסתי בשירה בהרכבים, האינסטינקט הראשוני שלי היה ללכת הביתה, אבל מישהו חכם שאני לא יודע את שמו שכנע אותי להישאר ואני עד היום מודה לו".
הימים שנכונו לנו
אחרי מלחמת יום הכיפורים, שבמהלכה הופיע בפני חיילים, נכנס יובל לאולפני טריטון המיתולוגיים בתל אביב והקליט את מה שהפך בהמשך אותה שנה לאלבום הבכורה שלו - "חנן יובל" (1974).
האלבום, שכלל להיטים כמו "אתם זוכרים את השירים", "בטרם", "משחקי מזל", "אני רואה אותנו כבר זקנים", ונוסח עברי שכתבה נעמי שמר ל"סוזאן" של לאונרד כהן, סימן באופן רשמי את הולדתו של חנן יובל כזמר וכיוצר. בטקסט של "אתם זוכרים את השירים", שפרסם יהונתן גפן בטורו בעיתון "מעריב", הוא נתקל כשיצא לחופשה מהמילואים בזמן מלחמת יום הכיפורים. "התאהבתי בטקסט", הוא מספר. "שמתי אותו בכיס ומאוחר יותר הלחנתי אותו".
הוא היה ללהיט מהרגע הראשון?
"ממש לא. לקח לו המון זמן לחלחל לתודעה. בהתחלה הוא לא התקבל כלל. קצת אחרי שהוא יצא הוזמנתי להופעה על משחתת באילת. כל האומנים המפורסמים שהופיעו שם שרו שני שירים, ואני, שהייתי אז זמר שרק פצח בקריירת סולו, התבקשתי לשיר רק שיר אחד, את 'ליל חניה'. רציתי לשיר את 'אתם זוכרים את השירים', אבל מפיקי התוכנית סירבו. בגלל שבאותה תקופה הייתי חמום מוח, אמרתי להם שאם אני לא מבצע אותו, אז אני חוזר הביתה ולא משתתף במופע. בסוף הם הסכימו. האמנתי בשיר הזה וביצעתי אותו שוב ושוב, ועם הזמן הוא קיבל את המעמד הראוי לו".
אחרי צאת אלבומו הראשון הקליט יובל שורת להיטים, בהם "פגישה, חצי פגישה", "שיר אהבה פוליטי", "כשצלצלת רעד קולך" ו"ואם השיר הזה נשמע לכם מוכר", שכדבריו "היה להיט אינסטנט במכה ראשונה".
גם שירים שהלחין לאומנים אחרים הפכו ללהיטים: "אני וסימון ומואיז הקטן" (יוסי בנאי), "פסוליה" (דוד שושי), "שהשמש תעבור עליי" (ירדנה ארזי), "הימים שעוד נכונו לנו" (צמד הדודאים) ועוד. באמתחתו, מלבד פרויקטים ומופעים שבהם השתתף, 11 אלבומים, שהאחרון שבהם, "סידור אישי", יצא לפני יותר מעשור.
"הראשונה שדרבנה אותי לכתוב לה הייתה חוה אלברשטיין, שהאמינה בי אף על פי שלא היו לי הוכחות כמלחין", הוא מציין. "היא פנתה אליי כשעוד הייתי אנונימי וביקשה שאלחין לה את השיר 'לכל איש יש שם' של המשוררת זלדה. הופתעתי מהפנייה שלה, אבל תראה מה נהיה מהשיר הזה, הוא הפך לסוג של המנון בכל המגזר היהודי בעולם. אחרי כן הלחנתי לה את 'הלילה הוא שירים', שגם הצליח, ועוד מספר שירים".
בשנים האחרונות מופיע יובל עם דורית ראובני ואורי הרפז, אקס הפרברים, במסגרת ההרכב "שלושתנו", ואף יצא לפני הקורונה לסיבוב הופעות חדש עם להקת הגבעטרון. "רק התחלנו להופיע ובאה הקורונה ותקעה את כל העניינים", הוא אומר. "אבל אני מאמין שכאשר הכל ייגמר נחזור לזה, ובכלל, אני מתגעגע לבמות, לקהל ולשירים ומקווה שיבואו ימים טובים יותר".