מיקי גבריאלוב חוזר לשיתוף הפעולה הפורה עם אריק איינשטיין

"יושב מול הנייר, העט ביד כמו חרב, יושב מול הנייר, רוצה לשפוך הכל, יושב מול הנייר, רואה אותך נופלת, מביט אל הנייר ולא יוצא לי קול/ אוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן, שברת לי את הלב לחתיכות קטנות, היה לנו חלום, ועכשיו הוא איננו, אני כל כך עצוב – בא לי לבכות”.

שורות אלו, מתוך השיר “יושב מול הנייר”, שנכתבו על ידי אריק איינשטיין והולחנו על ידי מיקי גבריאלוב, שותפו ליצירה, בשנת 1986, לא רק שנותרו רלוונטיות גם כיום, אלא אף הפכו לאחד הסלוגנים שמונפים על שלטים בהפגנות בבלפור. “השיר הזה רלוונטי לעובדה שאם המדינה תלך פייפן, אז אנחנו נהיה בצרות”, אומר כעת מיקי גבריאלוב.

מה חשבת על זה שהוא הפך לסלוגן בהפגנות?
“אני שמח שאנשים משתמשים ביצירות האלה להעברת מסר כי השירים צריכים להעביר בעיניי מסר כלשהו - אהבה, מחאה, או כל מסר אחר. שירים לא רק צריכים לתת תקווה לחלום או לאופק, אלא גם משהו יותר קונקרטי. עשו את זה בוב דילן, לאונרד כהן, פינק פלויד, הביטלס ועוד יוצרים חשובים. המחאה שינתה הרבה מאוד דברים, ומחאה לפעמים באה עם שירים. אנשים צריכים את השירים האלה בשביל למחות ולהגיד דברים. זה חשוב מאוד וטוב שזה ככה”.

אתה באופן אישי לקחת חלק בהפגנות?
“הייתי בבלפור לפני שבועיים. היה בעיניי מאוד משפיע ומלא בהשראה של אנשים מכל הגוונים, מכל הסוגים, שבאו להפגין, בעיקר כי הם לא רוצים שלטון מושחת ולא רוצים אנשים מהסוג הזה בשלטון”.

בינתיים, בימים האחרונים השיק גבריאלוב אלבום חדש, “מיקי גבריאלוב זוכר את אריק איינשטיין”, המבוסס על מופע בשם זהה ועל עבודתם המשותפת של השניים. “נוצר מהקהל ביקוש רב שאקליט עם הלהקה שלי את השירים האלה שאני מבצע בהופעות”, הוא מספר. “לכן החלטתי להקליט את השירים, להוציא את האלבום, גם בפורמט דיסק וגם בפורמט דיגיטלי של ספוטיפיי וכדומה, כי עם כל הכבוד לדיסקים, זו הקדמה”.

באלבום החדש הקליט גבריאלוב מחדש את מיטב השירים שיצר עם ועבור איינשטיין, והוא מסתיים בשיר “אני ואתה”, שהיום נשמע נאיבי למדי. “השיר הזה לא נאיבי לשום תקופה”, מתקן אותי גבריאלוב. “התקופה הזו היא תקופה מעצבנת, תקופה תוקפנית וקשה, ולא רק בגלל הקורונה, אלא בגלל כל מיני אנשים לא נחמדים ששולטים בעולם, ויש להם אג’נדות לא נעימות. השיר הזה לא נאיבי, אלא הוא נותן תקווה. זו בקשה ותפילה לכך שאם נתאגד, נעשה משהו יותר טוב. אני מקווה שהשיר משפיע על אנשים. אם הם מאזינים לו, זה אומר שהם רוצים משהו יותר טוב ממה שקיים היום כי אחרת השיר הזה לא היה רלוונטי”.

העבר, ההווה והעתיד

העבודה המשותפת של גבריאלוב ואיינשטיין החלה כבר בשנת 1969, באלבומו של איינשטיין “פוזי”, שבו ניגנה להקת הצ’רצ’ילים שבה היה חבר גבריאלוב, אך העמיקה במיוחד בשנת 1971, כשגבריאלוב החל לעבוד צמוד עם איינשטיין על אלבום משותף שכלל את לחניו הראשונים, “בדשא אצל אביגדור”, עם קלאסיקות כמו “שיר מספר שמונה”, “אני ואתה”, “אני רואה אותה בדרך לגימנסיה”, “קפה טורקי”, “אני אוהב לישון”, “היא תבוא” ו”צא מזה”.

“היוזמה לשיתוף הפעולה עם אריק הגיעה ממנו”, מספר גבריאלוב. “הוא פנה אליי במהלך העבודה שלו עם רוב האקסלי על אלבום שירי ילדים וביקש ממני לחן. לא הלחנתי עד אותו רגע משהו מגובש. למזלי אריק אהב את הלחן, כתב לו טקסט, וזה היה השיר ‘אני מבין’. מאותו רגע אריק לא עזב אותי ושכנע אותי לכתוב איתו ביחד שירים, אז התחלתי להשמיע לו לחנים, ואת רובם הוא אהב, וכך בעצם נולד האלבום. זו הייתה התנסות רצינית ראשונה שלי כמלחין והתנסות גם של אריק ביצירה המשותפת שלנו”.

איך התנהל תהליך העבודה ביניכם?
“בכל מיני צורות. אריק אהב לבוא אליי הביתה, היינו יושבים ומדברים. הוא היה מוציא מהכיס פתקים עם קטעים שהתחיל לכתוב, לפעמים היה נכנס לבית השימוש וקורא ספרי שירים, ואם היה מוצא שיר טוב, היה מקריא לי והיינו עובדים עליו. לפעמים הייתי מלחין בשנייה את השירים ולפעמים היה לוקח זמן. היינו עובדים. היינו נפגשים בכל יום ומתחילים לשבת, לנסות ולכתוב, ודברים יצאו כך”.

ככל אנשי התרבות, גם גבריאלוב ספג מכה כשכל הופעותיו החיות בוטלו בשל המצב, תאריכי הופעות חדשות עדיין נמצאים בסימן שאלה, ורוב הופעותיו כיום מתווכות דרך מסך הטלוויזיה, הזום והלייב בפייסבוק. גם הוא, כמו רבים בענף, מתנגד למתווה החדש שמאפשר את קיומן של הופעות רק מתחת לכיפת השמיים ובקפסולות.

“צריך לפתוח אולמות כדי לתת לקהל הופעות כי הקהל רוצה את זה”, הוא אומר. “כל הסגירה הזו זה בלבול מוח גדול של הממשלה. הממשלה מנסה לחסל את התרבות. תרבות זה העבר, ההווה והעתיד שלנו. אני לא יודע מי רוצה לחסל אותה, אבל רוצים לחסל אותה, ובעיניי זה מסיבות פוליטיות. לא יכול להיות שיש כסף להביא אברכים לארץ, אבל דווקא לתרבות אין כסף. ומי אמר שבאולמות לא בטוח? אין הוכחות לכך שנדבקו בהופעות, אז למה לסגור? אם היה הסבר הגיוני, הייתי מקבל את הסגירה של הענף. אני אדם שומר חוק, מסתובב עם מסיכה ודואג לא להדביק אף אחד ולא להידבק, אבל אני רואה מה אנשים עושים בחוץ, אז למה תרבות לא? זה נראה לי חשוד. אני מקווה מאוד שזה ייפסק מהר ולא תהיה פה מהפכה עוד יותר גדולה כי זה לא נורמלי מה שקורה פה”.

גבריאלוב אינו חושש להביע את דעתו, גם כשהוא רואה את הקולגה מתי כספי, שהעלה בתחילת השבוע לפייסבוק סרטון נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו שבו כינה אותו "דיקטטור", אך בתוך שעות ספורות הסיר אותו בטענה שקיבל איומים על חייו. “אני לא מפחד”, אומר גבריאלוב. “אני חי במדינה שלי, אני דואג למדינה שלי, יש לי דעות אחרות מאנשים אחרים, כמו שלאנשים אחרים יש דעות אחרות מהדעות שלי. זה כל העניין בדמוקרטיה: אתה צריך להציג דעה בלי שיפחידו אותך. אני לא יודע מה קרה למתי כספי, אבל אם מאיימים עליו, הוא בהחלט צריך ללכת למשטרה ולהתלונן על זה. אם מאיימים על חייו או על הפרנסה שלו, אז הוא צריך ללכת למשטרה. זו חציית גבול לאיים ברצח על בן אדם, על המשפחה שלו, על הפרנסה. לא עושים דברים כאלה. אני לא יודע מאיפה לאנשים שמאיימים על אנשים אחרים שמחזיקים בדעה שונה משלהם - יש את האומץ לעשות דבר כזה. זה לא ייאמן”.

לא הכל ריקודים

את זמן הסגר והשבתת עולם התרבות ניצל גבריאלוב להסתגרות באולפנו הפרטי ולעבודה על שירים חדשים, שאחד מהם, “קו העוני במאה העשרים ואחת”, יצא לפני כחודשיים. “השיר נכתב בעקבות העניין של חששות מעוני ובעיות כאלה ואחרות, דברים שאני סוחב כילד מתקופת הצנע ומהמשפחה שלי שעבדה קשה כדי להתפרנס", הוא אומר. "פרנסה זה דבר מאוד בסיסי בחיים, זה חוצה גבולות ופוליטיקה. מי שאין לו פרנסה חושש ודואג. ופתאום נפלה עלינו הקורונה. זה הכניס אותנו למחשבות ולחשבון נפש מצד אחד, ומצד שני הקורונה עושה מהפכה בתקופה הזו”.

הוצאת את השיר על רקע המשבר הכלכלי?
“בהחלט, הייתה מחשבה על כך. זה לא נכתב בעקבות הקורונה, אבל הוא מאפיין את התקופה הזו, וטוב שאנשים יקשיבו לזה וישמעו את זה. לא הכל רק ריקודים ופנאן וסבבה, יש גם מציאות שהיא לא תמיד קלה”.

לאחרונה יצא גם שיר חדש שכתבת והלחנת במסגרת הצ’רצ’ילים, Messianic Times, והשתתפת בשיר “מדינת האנשים” של בני בשן. יש דיבור על חומרים חדשים נוספים?
“יש לנו עוד שיר אחד חדש שכתב רוב האקסלי, ואני הפקתי מוזיקלית. אנחנו מנגנים בו, ורוב הוא הסולן ששר שם. אני מקווה שהשיר יצא בקרוב, אבל הוא נדחה בגלל הקורונה. הייתה מחשבה להוציא באפריל אוסף שירים של הצ’רצ’ילים, אבל זה נדחה בגלל המצב. ברגע שייתנו לי אישור שמוציאים את האוסף, נוציא את השיר הזה כבונוס”.

בשנים האחרונות גבריאלוב מופיע עם בתו, הזמרת והיוצרת שירה גבריאלוב. “היא הרבה פעמים מופיעה איתי בהופעות, אבל יש לה להקה משלה והיא מתמקדת עכשיו בהקלטת שירים בעברית”, הוא מספר.

מתי אתה אמור לחזור להופיע בפני קהל חי?
“אין כרגע תאריכים ממשיים להופעות כי הכל בוטל. אבל בגלל שהממשלה שלנו החליטה שאפשר להופיע במקומות פתוחים, הפסנתרן שלי שאל אם ארצה להופיע אצלו בחצר, אז אמרתי לו ‘יאללה’. זה לא בשביל להתפרנס כל כך, אלא יותר כדי שהנגנים שלי יתפרנסו וירוויחו קצת, ויכול להיות שנעשה עוד הופעות כאלה”.

אתה אופטימי?
“אני משתדל מאוד להיות אופטימי כי אין טעם להיות פסימי. המדינה שלנו כרגע במצב פסימי מאוד ואני משתדל לחשוב שיום אחד יהיה יותר טוב. אבל אני לא נהנה ממה שאני רואה וממה שעושה פה השלטון - לא רק לציבור אלא גם למדינה עצמה. זה תוהו ובוהו ואסון לדעתי. לא רק שנקרוס כלכלית בצורה הזו, נקרוס גם כמדינה. מדינת ישראל חזקה, ועברנו תקופות קשות. אני מאמין שביחד נתגבר ונקווה לימים טובים יותר”.