חם באוזן: שירי האמונה משתלטים על הפלייליסט

במלאת שש שנים לנפילתו של אברה מנגיסטו בשבי החמאס, הקליטו שלומי שבת וזוכת "הכוכב הבא לאירוויזיון" עדן אלנה את הדואט המשותף "מה אתה עובר" שכתב והלחין שבת עם אבי אוחיון.

הבלדה המרגשת (בסגנון "כשתבוא" שהקליט בעז שרעבי על השבוי רון ארד) היא מעין שיר חיזוק למנגיסטו וקריאה בשפת המוזיקה.

דולי ופן (דולב רם ופן חזות) מארחים את הזמרים איתי לוי ועמיר בניון בבלדה חדשה המהללת את אמא – "את יודעת אמא". יש לא מעט שירי "אמא" במוזיקה הישראלית ובכל פעם מחדש זה מרגש וגם כאן, כשבניון ולוי בקולותיהם המרגשים מביאים את הכנות והגעגוע לזיכרונות ילדות מאושרים שיש להם מאמותיהם.

הטקסט האיכותי והנוגע משתלב היטב במנגינה הקצבית ובהרמוניות הקוליות בין שני הקולות המצוינים שמתמזגים יחד לשיר אחד מרגש.

בחודש אלול שבו טרנד שירי הסליחות והאמונה תופס יותר מקום בפסקול הישראלי, חברו אמני ישראל בהם אביב אלוש, ליבי רן, הפרויקט של רביבו, עקיבא, עידן חביב, דודו אהרון, גיא זו-ארץ, רביב כנר, שלומי סרנגה, לירן דנינו, יניב בן משיח, אברהם טל, עמרי גליקמן (התקווה 6), זהר זכרוב (זוכה בית הספר למוזיקה), ליאור נרקיס, גיא ויהל ועוד לשיר משותף – "שמור עליי" מתוך פרויקט "ותן חלקנו" המורכב מאמנים הלומדים ביחד שיער גמרא שבועי (לכן אולי גם אין זמרות בביצוע וזה די חסר) ויצרו יחד את השיר שזכה לקליפ בבימויו של עוזי ג'ורג'.

אני אישית לא מתחבר כל כך לז'אנר השירים הללו ולכן הלחן נשמע לי כמו עוד אחד משירי התפילה הרבים שיוצאים לאחרונה מהסגנון ה"אמוני" הזה ללא ייחודיות מסוימת, אך החברותא של לא מעט מהשמות הבולטים (לצד כאלה שפחות מוכרים) והיוזמה מבורכות ועל כך שאפו.

עוד שיר אמוני שיצא לאחרונה הוא "אני אחר" של אהרן רזאל בו אירח את אביתר בנאי, המבוסס על משפטים שכתב "הרמב"ם" ומהלכות תשובה (כולל הוספות של רזאל) שהלחין רזאל. האמת? הלחן משעמם מאד, לא מתרומם יותר מדי ודי מתפספס כי ציפיתי שההרמוניות הקוליות של השניים שבאמת זמרים מצוינים לא יגרום לי להירדם יותר מדי, אך המלודיה לא מתקדמת לשום מקום ולא כל כך מעניינת למעט אולי קטע של כמה שניות בפזמון שלא תופס מספיק בשביל לגרום לי להאזין לשיר בשנית.

הטקסט מיוחד והולם את הז'אנר, אך הוא לא מספיק בשביל לגרום לשיר להיות מסקרן או אנרגטי ובמובן הזה הוא די מתפספס לטעמי.

רותם כהן, השנסיונר הישראלי של השיק הלטיני-רומנטי במחוזותינו השיק השבוע שיר חדש – "תחזרי אליי", בלדה רומנטית על היחסים של בינו לבינה שבקולו המלטף של כהן מצליחה לגעת.

הטקסט אמנם קיטשי מדי לטעמי, אך המבנה ה"מסורתי" של השירים של בית שקט שמתפתח לפזמון קליט ורומנטיקה טוטאלית מצליח להעביר את הרגש והכנות של כהן ולספק היטב את הסחורה, כמו שצריך וראוי.

למתי כספי יש טביעת חותם משל עצמו וטביעת החותם הזו באה לידי ביטוי למן האקורד הראשון בשיר Vovo שהוא כתב והלחין עבור שלומית אהרון והעניק לה אותו במתנה. למעשה, בקולה המיוחד והנעים של אהרון שומעים את קולו של כספי (מעטים היוצרים שמצליחים להעביר קולם דרך קולו של זמר אחר) והשיר מזכיר בערגה נוסטלגית וקליטה את היופי והאיכות שיש בשירים עבריים, שיר שבקלות יכול להפוך לקלאסיקה ישראלית.

"שקיעות" בו טליסמאן מארח את רון בוחניק הוגש למאזין כממתק מפתיע ומרגש, כששני הקולות השונים והייחודיים של השניים שבאים ממקומות שונים (היפ הופ ופופ) מביאים לידי ביטוי היטב את הרומנטיקה עם פזמון קליט, בית איכותי וקצת מתחכם (במובן הטוב) עם לא מעט מטאפורות (כמו "איך נתת לו ת'לב זה כמו צ'ק בלי כיסוי", "כולך בלוז אבל הלב בטראנס") שאפשר בקלות לאמץ אותן לסלנג העכשווי. הברקה.