אם רוב הזמרים מצפים שאחרים - יוצרי שירים, מפיקים, יחצנים וכו' - יתניעו להם את הקריירה, הזמר עודד גדיר, איש מצניע לכת ביום-יום, הוא הכל ביחד וככזה הוא רב החובל, המנווט בעצמו את ספינת הקריירה שלו. כך הוא חוגג את יובל ה-50 שלו, שיחול ביום שני הבא, ב"חזרתי אל היער", אלבום-אוסף, המסכם 18 שנות קריירה זמרתית, לאחר שקודם לכן היה פעיל "רק" כמלחין וכנגן, ובו המיטב משבעת האלבומים שהוציא עד כה - פרט לאחד - בלייבל הפרטי שלו "גלגל".
גדיר הוא מוזיקאי פורה ויוצר ללא הרף. "אני לא כותב למגרה", הוא מעיד על עצמו. "אם יש שירים, צריך להקליט ולהוציא אותם לאור. הדרייב השני שלי הוא שאני איש-במה, פרפורמר כזה והשירים משמשים אותי בהופעות".
שירים שאינם להיטים בנוסח הטודו בום.
"אכן. אני רואה את עצמי כמי שבא בעקבות זמרים יוצרים כמו פול סיימון, לאונרד כהן, בוב דילן וגם מאיר אריאל, שהטקסטים אצלם מאוד משמעותיים. אצלי להגיד מה שחשוב לי להגיד הוא מעל לכל ולא גודל המקום שבו אני מופיע. מבחינתי, זה יותר חשוב מאשר הצלחה מסחרית כזאת או אחרת".
היכן תפסה אותך הקורונה?
"בדירת החדר שבה אני מתגורר בלב תל-אביב מאז שנפרדתי לפני שלוש שנים מבת זוגי (הכנרת נועה שוס - י. ב-א)".
"דירת חדר"?!
"כן, כבר בן 50, אבל ככה זה כשאתה אמן".
איך אתה מתרשם מהיחס כאן לתרבות?
"בגדול יש חוסר פרופורציה עצום לגבי המקום שהתרבות, ובפרט שירים, תופסת בחברה, לבין כמה שהחברה מתגמלת את אלה שיוצרים אותה. אנשים אוהבים לשמוע שירים, אבל זה לא בא לביטוי בשום תמיכה מוסדית ובאשר לחומר, השוק מוצף בקאברים. משמיעים כל הזמן אותם שירים, ומשאירים מעט מקום לשירים חדשים. כך שאם לדבר בכנות, אני מודע לאפשרות שרבים לא יודעים מי זה עודד גדיר".
גדיר מכרכור, מקום שהוא נותר קשור אליו שנים לאחר ש"היגר" לעיר הגדולה. "הייתי שם ילד-טבע כזה, שהסתובב בשדות, קטף סברסים, טיפס על עצים והגדיר פרחים", הוא משחזר. "אל האמנות הגעתי בעקבות אבא שלי, יורם. הוא היה איש-תיאטרון ויותר מכך איש-חינוך. כמי שניגן בפסנתר, הייתי המלווה המוזיקלי שלו בהצגות-חובבים שהוא ביים, כולל הצגה של ברכט. היינו צוות לעניין. הוא כיבד אותי בתור פרטנר. מצד שני רבץ עלי עול, כמי שלא הייתה לו לגיטימציה להיות ילד או נער פרחח".
התקף לב פתאומי גזל ממנו את אביו האהוב בהיותו בן 47 בלבד. "זה היה שוק לכולם", בל ישכח. "לא במקרה כתבתי את השיר על האבא הכי חזק בעולם. כשאיבדתי אותו לפתע, איבדתי לא רק את הדמות הכי נערצת עלי, אלא גם את החבר הקרוב ביותר".
בצבא שירת גדיר כנגן קלידים בלהקת פיקוד הדרום. לאחר שחרורו, המשיך את אביו בפעילות מוזיקלית בקיבוצים. מזה עבר לעסוק בהצגות-ילדים בעקבות במאי מצליח בתחום עד שחדל. "ככל שהייתה בכך פרנסה טובה, היו רגעים שבהם הרגשתי שמכרתי את נפשי לשטן", הוא נזכר. "עד כדי כך לא נהניתי שם".
לפני שפרץ כזמר, ליווה גדיר בפסנתר עשרות הצגות תיאטרון. מאחת מהן הרוויח חוויה בלתי נשכחת. זה קרה לו ב"המורדים", הצגת הלהיט של התיאטרון הקאמרי, שם היה לו מפגש מרגש עם יוסי ידין, מי שהיה גדול שחקני ישראל, שלדברי גדיר הזכיר לו את סבו, יעקב, שאליו היה קשור במיוחד. בקשר שנוצר ביניהם מאחורי הקלעים העז לבקש ממנו להשתתף עם הבס העמוק שלו בקטע קריינות בשיר הנוסטלגי "היה לנו פעם".
"ככל שיוסי היה שחקן גדול, הייתה בו צניעות נדירה", מציין גדיר. "כשפניתי אליו בהצעה שלי, הוא אמר לי בשיא הפשטות - 'תביא, נראה'. כשהבאתי לו את השיר, הוא העיף בו מבט, התפעל ואמר 'בוא, נקבע'. קבענו. האולפן היה בסלון, אצלי בבית. תאר לך שחקן ותיק ומוערך כמוהו מגיע אלי, מוזיקאי צעיר. הקלטתי אותו לפחות שבע פעמים, כשכל פעם הציע שיפורים. זה יצא נפלא, הרבה יותר ממה שקיוויתי. הייתי מאושר. כשנסע ממני, יצאתי לרחוב והתחלתי לרקוד מרוב שמחה. ההמשך היה פחות שמח. זאת הייתה ההקלטה האחרונה של יוסי ידין שנפטר בגיל 81. את השיר השמעתי לראשונה באזכרת השלושים לזכרו בתיאטרון".
שניים מאלבומיו - "חוטים" (2012) ו"ז'ורנל" (2018), הוציא עם ידידו, המשורר רב הפעלים רפי וייכרט. הידידות שלהם צמחה מתיקון ליל שבועות שבו השתתפו. כדי ליצור עם וייכרט חרג גדיר ממנהגו לכתוב את שיריו מילים ומנגינה. "מצאנו שפה משותפת כשניים שמסתכלים על החיים בדרך די פיוטית ומאוד קשורים לטבע", הוא מעיד. "בכתיבה של רפי יש משהו חם וישיר, שאליו התחברתי".
יוצא דופן מבין אלבומיו של גדיר הוא האלבום "מעבר למרחק", שהוציא לפני קרוב לארבע שנים, בעקבות סדנה מוזיקלית שהעביר לאסירים צעירים מכלא "אופק" מטעם המכללה האקדמית אונו. "רכשתי את האמון שלהם, כשנתתי להן להבין שלא באתי לשפוט אותם", הוא מספר. "התייחסתי לכל אחד מהם כאל אדם בוגר וחומרי האלבום צפו ועלו משיחות שניהלתי איתם".
אינך הזמר היחיד באלבום הזה.
"נכון. מכיוון שזה לא היה אלבום אישי שלי, הרגשתי שזה יהיה נכון אם יישמעו בו קולות נוספים, כשאיתי כמנהל אמנותי היה חיים שמש. בין הזמרים שהשתתפו באלבום הזה היו אהוד בנאי, ארז לב-ארי, אבי בללי ורודי ביינסאיי, תגלית 'דה וויס".
באלבום "חלומות חורפיים", שגדיר הוציא ב-2007, הוא חידש את "בואי נעשה לנו חג", שירם של יגאל בשן המנוח ושל יענקלה רוטבליט. "זה הקאבר היחיד שהקלטתי", מעיר גדיר. "זאת, לאחר שבמשך זמן הייתי קלידן מחליף ב'הופה היי'. הזמנתי את יגאל להקלטה של השיר. הוא ממש התלהב מהגרסה שלי".
את גדיר לא ניתן למצוא בין מפגיני בלפור. "אני לא אדם פוליטי במיוחד, אבל חושב מזה זמן רב שביבי זה אסון לאומי, לא פחות מזה. הפגנות? - הן לא באג'נדה שלי", אומר גדיר.