"אם ננעלו שערי נדיבים, שערי מקום לא ננעלו/ אל הבית העומד בקצה חיי, אני חוזרת להביט בו בפעם האחרונה”, שרה היוצרת והזמרת נרקיס בשירה “אם ננעלו” מתוך אלבומה החדש והשני “עולם חדש”. בשיר, שאותו כתבה והלחינה תוך שילוב הפיוט הנודע של רבי שלום שבזי, היא פותחת את אחד הפצעים בנפשה שמסרבים להגליד: פינוי בית ילדותה ביישוב נצר חזני בגוש קטיף במסגרת תוכנית ההתנתקות בקיץ 2005.
“אני והמשפחה שלי גורשנו מגוש קטיף, והגירוש הזה מהווה אבן דרך בחיים שלי עד היום”, היא מספרת. “מיד אחרי הגירוש עברתי לתל אביב והפכתי לחילונית. בשיר אני מספרת על ההורים שלי, וכיצד הם נאלצו להיפרד מבית החלומות שלהם. ביום אחד עלינו לאוטו ונסענו עם התחושה שזו הנסיעה האחרונה. אני לא יודעת כמה אנשים עזבו את הבית שלהם בידיעה שלא יחזרו אליו לעולם. זו טראומה שמלווה אותי עד היום, ואני זוכרת היטב את התמונות, המראות והסאונדים משם. הרבה אנשים מהגוש לא התרוממו מזה. זה פצע שאני לא יודעת אם הוא אי פעם יחלים. זה משהו קשה שאנחנו חיים איתו, ואמרתי לעצמי שמן הראוי שיהיה שיר על זה”.
נרקיס ראובן־נגר, 39, נולדה לבית דתי־לאומי, הבכורה מבין חמישה. אחרי שירותה הצבאי כתומכת לחימה בגבעתי, היא גילתה את חיי הלילה של תל אביב ואימצה כאמור אורח חיים חילוני. בהמשך נסעה לטיול בהודו ובברזיל, ועם חזרתה החלה ללמוד לימודי דת במדרשה תורנית בצפת, כשהיא מאמצת אורח חיים חרדי ואחרי כן שוב אורח חיים דתי מסורתי. בהמשך התחתנה, ילדה שני בנים והתגרשה.
אלבומה הראשון, “בוא נדבר אמת”, שיצא ב־2017, הפך אותה לאחת היוצרות המצליחות פה. “באלבום הראשון נפלתי לתוך התעשייה ללא ניסיון”, היא מספרת. “עשיתי הכל לבד והייתי בשלב הראשוני של ללמוד איך מתנהלים העניינים”.
מה השתנה מאז?
“עכשיו אני כבר יושבת בחדר ההפקה ומפיקה, משלבת בהפקה סגנונות כמו אלקטרו שתמיד הייתי שומעת, אבל לא העזתי להכניס לאלבום הראשון. זה שינוי מטורף. באתי לאלבום הזה עם הרבה יותר ביטחון והרבה יותר רצון. זה הכי נועז והכי ‘אני’ שאפשר”.
לאס וגאס
ביום חמישי הקרוב, ב־21:00, תשיק נרקיס את אלבומה השני במופע שישודר אונליין בשידור חי מהיכל התרבות בתל אביב. “זה יהיה מאוד מוזר”, היא מודה. “אין תחליף להופעה מול אנשים, אבל התחלתי להתרגל, מה אעשה? כבר כמה חודשים שאני מופיעה מול מצלמות. זו השקה סטייל 2020. יהיה מגניב. אלדד ציטרין המוכשר יתארח, יהיה פסנתר כנף על הבמה, אני אהיה בשמלת נצנצים, וכל השירים יזכו לביצועים מיוחדים ואחרים. יהיה כיף גדול. נעשה לאס וגאס. זה המצב, ועם זה ננצח”.
אחד האלמנטים הבולטים באלבום החדש, שאותו עיבדה והפיקה מוזיקלית לצד ניר מימון, הוא הסִמפול (גזירת צליל מקטע מוזיקלי והדבקתו בקטע מוזיקלי אחר). כך למשל, בשיר “גלבי” סִמפלה נרקיס את קול סבתה, ובשיר “כל מה שקורה” סמפלה את קולו של מרטין לותר קינג. “אני מושפעת ממה שקורה בעולם וחיה על המוזיקה שקורית בעולם, ואני פשוט מתה על סמפולים. סמפולים זה הקטע שלי”, היא אומרת. “אפשר לסמפל כל דבר, וזו הפקה מאוד מגניבה”.
בין היתר, האלבום החדש כולל שיתופי פעולה עם מירי מסיקה ונצ’י נצ’, שיר לזכרו של גבריאל חוטר ז”ל, שנרצח בפיגוע בישיבת עתניאל ב־2002, וקאבר ל”שלל שרב” של גידי גוב, שהוקלט לכבוד יום הולדתו ה־70 של הזמר. “כל שיר באלבום הוא כמו דלת למקום אישי ביני לבין עצמי, שגם אנשים אחרים מתחברים אליו”, היא אומרת. “האלבום הוא מעין פרקים של חיי. אני יושבת וכותבת מתוך השראה שאין לי שליטה עליה כל כך. החרדיות והחילוניות שחוויתי, יחד עם האהבה למסורת וליהדות וההרפתקאות שעברתי בהודו ובתל אביב - מתנקזים לאלבום, מעבר לזה, אני אישה, כמו כל אישה אחרת, שכותבת על אהבה וכיסופים וחלומות”.
כאישה מאמינה, היא משתמשת בשיריה פעמים רבות בלשון כתובים ומקורות. לרוב, היא מופיעה בפני קהל מעורב. “אני חרדית לדבר השם, אבל אני לא מנהלת אורח חיים חרדי”, היא מסבירה. “אני אישה שרוצה להיות בן אדם טוב יותר, אישה טובה יותר, אישה מאמינה יותר, ואני נורא משתדלת בכך”.
יש טקסטים שלא תבצעי או דברים שלא תעשי בגלל הדת?
“לא אשיר טקסטים שעלולים להיות פוגעניים באמונה או בדת שלי או לא צנועים, אבל זה לא קשור לדת, אלא להיותי בן אדם עם מוסר כלשהו. לא אקח חלק בהפקות צילומים עם קונוטציה שלילית, אבל גם זה לא קשור לזה שאני אישה עם כיסוי ראש”.
יש לא מעט זמרים בשנים האחרונות שמשלבים במוזיקה שלהם נושאים של אמונה ודת ויחסים עם בורא עולם. איך את מייחדת את עצמך בתוך הגל הזה?
“אני מביאה תכנים וטקסטים מתוך היהדות והמסורת, זה חלק ממני כי אני אישה דתייה, אבל אני יוצרת מתוך המשברים, האתגרים והחלומות שלי. בתור זמרת־יוצרת אני מאמינה שאני מביאה יצירה שהיא שונה, שהיא לפנים, ואם צריך לשים פזמון של רבי שלום שבזי ל’אם ננעלו’, אז אשים כי זה נכון וזה מתכתב”.
בשיר “אביא לו” את שרה: “אביא לו אוויר הרים, אביא לו צחוק ילדים, אביא לו אש ויין”. יכול להיות שמדובר באהבה חדשה?
(צוחקת) “תירגע, אני לא מאוהבת, זה שיר כיסופים. אני מאוד רוצה להיות מאוהבת, והכנתי לאהובי תסריט של מה הוא יקבל כשהוא יבוא. זה שיר של חיפוש כי עברתי מדבר וים בחיים שלי, עברתי כברת דרך ביני לבין עצמי, ואני דרוכה ומוכנה להצלחה, לזוגיות, למשפחה”.
מדוע בחרת לקרוא לאלבום “עולם חדש”?
“אני מאמינה שאנחנו בפתחו של עולם חדש. הכל השתנה והכל זז, אנחנו בעולם לא יציב, אני מאמינה שהעולם לא יחזור להיות כמו שהיה. אני מקווה שהעולם החדש יהיה יותר טוב מהעולם הקודם. גם בפן האישי והעמוק אני חיה בעולם חדש. אני מנהלת חיים חדשים וטובים לגמרי”.
איך את שורדת את ימי הקורונה?
“הקורונה עשתה לי דבר מדהים: אני מופיעה המון ויוצרת המון ועושה המון דברים. עובדת כמעט רגיל, וזה כואב לי שהמדינה הידרדרה למקום אחר. יש פה וייבים לא טובים. יש בינינו לבין עצמנו מלחמות קצת יותר גדולות מהנגיף הזה. אני מתגעגעת להופעות חיות, לריח המתכת של המיקרופון, לקהל, להנאה ביחד, אין לזה תחליף. הקורונה לימדה אותנו קצת ענווה כי מה זה זמר בלי קהל? המהות שלך כזמר היא להעביר את הבשורה שלך הלאה. חזרתי להופעות האינטימיות בפני קהל מצומצם, וזה כיף לי. אני ממתינה עד שיהיה אפשר להופיע בפני 1,000 איש, שיעמדו זה צמוד לזה ויזיעו וירקדו וישמחו. רק אז אפתח קופות. המופעים האינטימיים עוררו בי במקצת את ההרגשה של הביחד הזה”.
מה גרם לך להוציא אלבום בתקופה שבה תעשיית המוזיקה נמצאת באחד המשברים הגדולים בתולדותיה?
“הייתה מחשבה לא להוציא אלבום, כולם סביבי אמרו שלאנשים אין ראש עכשיו לאלבום, אבל אני אמרתי שדווקא בגלל החדשות הרעות והבאסה וכל מה שמתחולל מסביב - זה הזמן להאיר לרגע, להניח משהו טוב על השולחן. הקשב לאלבום היה מדהים. הוצאנו אלבום בצורה הכי דיגיטלית שיש, וזה משמח אנשים וזה מזיז לאנשים משהו בלב, אז זה כבר היה שווה את זה”.
“מינימום התייחסות”
נרקיס אינה נמנעת מלהביע את דעתה בנושאים שונים על סדר היום בפוסטים שהיא מפרסמת מדי פעם. כך למשל, באוגוסט האחרון, על רקע פרשת האונס באילת, שנחשפה באותו זמן, היא כתבה פוסט שזכה לסיקור תקשורתי ובו התייחסה גם לשיר “קוביות” של סטטיק ובן אל, שספג ביקורת בעקבות שורות כמו “בנות חמות כמו עוגיות”: “צריך להפסיק לתת יד לתרבות האונס... תפסיקו להחפיץ אותנו”. “אני כותבת פוסטים מאוד אישיים וכנים”, היא אומרת כעת. “אני, כאמנית וכאדם משפיע, מרגישה צורך להביע את דעתי, והפוסטים הם צינור להעברת מסר, כמו שלצורך העניין סטטיק ובן אל משתמשים בצינור שלהם כדי להעביר משפטים כמו ‘בנות חמות כמו עוגיות’. אז זכותי מהצד השני לומר: ‘חבר’ה, כבודה של האישה זה ערך עליון ולא משנה באיזו יצירה אתה עוסק’. זה הגיע לחדשות וזה הגיע לזמרים עצמם, ואני חושבת שבשירים הבאים אמנים יעשו יותר חשבון נפש ויתחילו לשים לב יותר למסרים שהם משדרים לעולם. אני, בכל אופן, אמשיך להביע את דעתי”.
את חושבת שכל אמן צריך להביע את דעתו?
“אני לא יודעת עד כמה אמנים צריכים להביע דעה, וזה לא באחריותי”.
השתתפת בהפגנות המחאה שמתרחשות בחודשים האחרונים?
“הייתי בהפגנה אחת שתמכה באנשי הבמה והסאונד, החברים שלי. הגעתי להפגנה, וזה היה כואב מאוד. האנשים האלה הוזנחו. יש אמנים שיכולים להסתדר כמה זמן, אבל אנשי הסאונד והתאורה לא, ויש כאב גדול. אני בעד ההפגנות האלה, כמובן שאני נגד אלימות ומילים שליליות. אני בעד לעמוד ולהגיד: ‘היי, אנחנו פה, מגיעה לנו מינימום התייחסות ומגיע לנו טיפול'. יש בלגן גדול במדינה, וזה ממש מבאס”.