הזמר אסי יחיאל, מכוכבי הז'אנר היווני בארץ המחלק זמנו בין עבודה בבנק להופעות בטברנות, מוציא שיר "אמוני" חדש בעברית שבקרוב יגיע גם למחוזות יוון. בינתיים הוא כואב את מצוקת האמנים ומודה לאל שדאג לא להסתמך על המוזיקה בלבד. 

כשפרצה הקורונה ועולם התרבות הושבת כמעט לחלוטין, כאב הזמר אסי יחיאל, משגרירי הז'אנר היווני הבולטים בישראל, את כאבם של הקולגות שלו, נגניו ובעצם כל התעשייה. לצד הכאב, הוא גם הרגיש לרגע מעין הקלה כי מעולם לא הסתמך על הקריירה שלו כזמר כפרנסה עיקרית, אלא לצד העבודה בלילות כזמר בטברנות ובמועדונים, יחיאל עובד בימים בבנק.


"המוזיקה היא לא מקצוע לזמרים בסדר גודל שלי ובטח לזמרים ששרים מוזיקה שמהווה נישה בארץ כמו המוזיקה היוונית", הוא מסביר. "אין ספק שללא העבודה בה אני עובד כבר מעל 10 שנים בבנק דיסקונט, לא יכולתי להסתדר במצב של מגפת הקורונה. מזלי הגדול שאני לא מתפרנס רק ממוזיקה. תמיד ידעתי שלהיות זמר זה מקצוע שלא עומד בפני עצמו אם עליך לפרנס משפחה בישראל".

ובכל זאת, איך אתה שורד כזמר שמופיע בארץ ובחו"ל את המהלומה שענף המוזיקה חטף?
"בעקרון הבמה העיקרית שלי ושבה אני שואף להתפתח היא בארץ, והבמה ביוון מאפשרת לי ליצור קשרים ושיתופי פעולה מוזיקליים עם גדולי המלחינים ביוון ולהביאם לארץ כשירים שלי ובהופעות משותפות. בארץ המצב קשה מאוד לכולם וגם לאומנים, הקהל גם כשאפשרו להופיע באולמות פתוחים פחד לבוא ובצדק. הגעתי ליוון להופעה בתקופה האחרונה, המצב שם לא שונה מכאן".

"בכל מקרה, בתקופה זו אני תמיד מוצא זמן להעמיק את ידיעותיי ויכולותיי בכלל התחומים הרלוונטים בעולם היווני. אני מלחין, כותב, מחדש שירים בעיקר כאלו שכבר לא מושמעים ביוון מפאת גילם המופלג, וכן ערכתי ועוד אערוך כמה הופעות על גבי הערוץ הרישמי שלי בפייסבוק לקהל מאזיניי שגודש את הפייסבוק בזמן ההופעות כולל קהל יווני מיוון שמצטרף. כל זאת תוך כדי הכנה קפדנית וללא תשלום ובאהבה גדולה. אני ממש מתרגש לפני כל מסיבה שכזאת, מרגיש טוב במהלכה, ממש מתקשה לסיים ועושה מה שאני יכול ככל שאפשר קרוב למציאות".

עד כמה אתה מזדהה עם האמנים שהולכים להפגין?
"אני מאוד מזדהה, כי לרובם זה המקצוע היחידי וכך גם כלל הנגנים, עובדי הבמה, הסאונד, תאורה וכו'. רובם כיום כבר עמוק בדיכאון, עמוק בחובות. המוצר שלנו הוא מוצר מתכלה. לא השתמשת - הפסדת".

מה החלום שלך ברגע שתיגמר הקורונה?
"החלום שלי הוא חלום צנוע - להופיע שוב מול הקהל שלי שמורכב מגרעין של קהל קבוע שהולך איתי לכל מקום, רובם בני קהילות יהדות יוון שגדל עם הזמן, ולהחזיר לכולם את שמחת החיים ולו לשעה שעתיים. אני מת לחבק וללחוץ יד לכל הקהל בהופעות הראשונות, מחכה לראות את כל האומנים ביוון שאני קשור אליהם כמו כריסטו ניקולופולוס הגדול וטאנסיס פוליקארנדריוטיס ומצפה לארח ולהתארח אצלם".  

יחיאל הוא בן למשפחה ששרדה את שואת יוון. אביו, משה יחיאל, כיכב על מגרשי הכדורגל בשנות ה-70 במדי קבוצת "הכוח רמת גן" ו"בני יהודה". עם זאת, לבנו היו תכניות אחרות. "אבא שלי אכן אגדת כדורגל וצריך להזכיר שעוד בני משפחת יחיאל הגיעו למקומות גבוהים בכדורגל, מה שלכאורה התווה לחלק מהמשפחה את הדרך לכדורגל", הוא מספר. "אבל לפני שאבא שלי הפך לכדורגלן הוא נולד למשפחה של ניצולי שואה מסלוניקי - אלברטו ורינה יחיאל שהיו נוהגים לשמוע כל הזמן שירים של היוונית הטובה והכבדה לאחר השואה ואף נהגו לשיר".

"האמת שהתחלתי בהתחלה קריירה בכדורגל, אפילו צפו לי עתיד טוב אך המוזיקה ניצחה", סיפר יחיאל והוסיף: "המוזיקה בכלל והמוזיקה היוונית בפרט שעל ברכיי הסבא והסבתא שלי ינקתי אותה כבר מיום היוולדי היא מהות חיי (להוציא משפחה כמובן), בטח בתחום המקצועי".

יחיאל עשה בשכל כי בשנים האחרונות הוא הצליח לבסס את מעמדו כאחד הזמרים הכי מצליחים בישראל בז'אנר היווני (לצד שלומי סרנגה, למשל) וזוכה כאמור לביקוש ואהדה רבים גם ביוון.

בניגוד לפאסון היווני, יחיאל הקליט לאחרונה שיר תפילה חדש בעברית – "ברחמיו" שכתב אלי חוג'ה והלחין ועיבד דורון משיח. 

"כששמעתי בתקופת הקורונה את הלחן של השיר התאהבתי בלחן וחשבתי שנכון בימים אלו של מגפת הקורונה לשיר שיר תפילה שיוצא מהלב ונכנס ללב", הוא מספר. "הכוונה הייתה לצאת עם השיר בתקופת חגי תשרי, השיר הושק מיד לאחר יום כיפור והחל להישמע בתחנות הרדיו (עומר בן רובי מ'כאן' היה הראשון להשמיעו) וזכה לתהודה רבה ועשרות אלפי צפיות ביוטיוב ובאינסטגרם".

"בכל מקרה", סיכם יחיאל, "כל מי ששמע את השיר במעגל הקרוב אליי הביע התפעלות. גם מיוון הגיעו פניות ואני אקליט אותו בקרוב ביוונית למילים שכבר נכתבו על ידי הכותב הצמוד שלי ביוון, באביס פאפאפיליפאקיס. השיר החדש למעשה הוא עוד צעד בדרכי להביא את עצמי ואת מוזיקת הנשמה בסגנון שלי בפני הקהל הישראלי שצורך מוזיקה עברית ישראלית".