"את השורשים הישראליים שלי אף פעם לא יוכלו למחוק. גם אם אהיה בקצווי עולם, לא אתנתק מהשורשים האלה".
"כשהגעתי לשדה התעופה (נתב"ג - י. ב-א) וראיתי את הספר שלי מודפס בעברית והעותקים שלו נחטפים בשבוע הספר העברי כמו לחמניות חמות, התרגשתי עד כדי כך שדמעות זלגו מעיניי...".
כך אמרה לי בשני ראיונות נפרדים בשנות ה-80 זמרת "גן השקמים" ו"קול אורלוגין", ריקה זראי, שהלכה אתמול לעולמה בגיל 82 במקום מושבה בפריז. הגם שחייתה שם יובל שנים והייתה מהזמרים הישראלים המצליחים ביותר בזירה הבינלאומית, לפחות בנפשה שמרה אמונים לשורשיה. במקום ביוגרפיה שלה, מובאים כאן הבזקים מדבריה, או מדברים שנאמרו עליה.
מסענו בעקבותיה מתחיל בירושלים, עיר-הולדתה. 11 במאי 73'. ראיון עם פרומה ואליעזר גוזמן, הוריה של הזמרת, שבגיל 35 כבר הייתה כוכבת בעיר האורות. שניהם נולדו בבלרוס במשפחות מיטיבות זמר וניגנו בגיטרה. אביה שר שנים במקהלת פועלים וניגן גם בבללייקה. לכישרון המוזיקלי של ריק'לה, כפי שהם כינו אותה, היה על מה להיסמך. בטרם היותה בת שש, הם דאגו לה לשיעורי פסנתר.
פרומה: "ריקה ניגנה מילדות המון וליוותה את השירה שלי בכל מיני אימפרוביזציות. חשבנו שהיא תהיה פסנתרנית. הזמרת שבה התגלתה יותר מאוחר. כשלמדה בסמינר, לימדה ילדים קשי חינוך. כבר אז הייתה חברמנית, שאי אפשר היה למכור אותה. כשבנים ניסו להכות אותה, נתנה חזרה".
אליעזר: "ככל שריקה הייתה הכי קטנה בקונסרבטוריון, היא הייתה מנגנת שם בקונצרטים עם יותר מבוגרים ממנה בלי שום אימת קהל וידעה להשתחוות יפה בסיום".
פרומה: "היה זה זאב ברבן מתיאטרון אהל שגילה את ריקה כזמרת. כשיוחנן זראי בא להציע לו לקחת לתיאטרון שלו את המחזה המוזיקלי 'חמש חמש', שהוא כתב עם נעמי שמר, הסכימה ריקה, אז החברה שלו, לשיר לו את השירים כדי לשכנע אותו. כששמע את ריקה, אמר שיקבלו את ההצגה לאהל רק עם ריקה והציע לה חוזה על המקום".
אליעזר: "מהרגע הראשון, מיד לאחר החתונה שלהם, התחיל יוחנן לדבר על נסיעה, לא חשוב לאן. בהתחלה דיבר חזק על קנדה ואנחנו, ההורים של ריקה, התנגדנו לכך בכל תוקף ונלחמנו נגד זה. בסוף החליטו על פריז. ריקה בהתחלה לא רצתה לנסוע והבטיחה לחזור במהירות".
פרומה: "אני לא כל כך מאושרת מהקריירה של ריקה בצרפת. היא עובדת שם פי עשרה ממה שהייתה צריכה לעבוד".
אליעזר: "אגב, ניסינו לשכנע אותה לשמור על השם גוזמן, אבל היא אמרה - 'זה שם בעלי וזה שמי'. כשהם נפרדו, זה כבר היה השם המסחרי שלה, שהכירו כולם".
פרומה: "את ז'אן-פייר מאנייה, בן הזוג שלה (ולימים בעלה ומנהלה האישי - י. ב-א), הכרנו כשהיה מתופף בתזמורת שליוותה את ריקה בסיבוב ההופעות הקודם שלה בארץ. אבא שלו, מנצח תזמורת הקלטות, יהודי; אמא שלו - לא. הוא לא אחד שמחזיק מעצמו. פעם ראיתי אותו מגיע הביתה עם מגן-דוד גדול עליו. כששאלתיו מדוע, שהרי אין הוא יהודי. אמר: 'מבחינתי אני יהודי, אם יש לי בת-זוג כמו ריקה'. בהחלט היינו רוצים שיתחתנו".
אליעזר: "כן, אנחנו רוצים ואני אומר את זה כאדם שיש לו שורשים לאומיים ודתיים. אנחנו סומכים על ריקה וגם בוטחים בה שלא תעזוב לגמרי את הארץ".
פרומה: "כשריקה נפצעה ב-69' קשה בתאונת דרכים ושכבה בבית-חולים חצי מתה, עטופה בגבס, הייתה לה רק בקשה אחת - שהדבר לא יצא לעיתונים כדי לא להדאיג את ההורים בישראל. כשבכל זאת שמעתי את זה מהרדיו, התעלפתי".
23.4.81. ראיון עם ריקה זראי בביתה בפריז: "כעת, עובדת על השלמת תקליט אריך-נגן בעברית. המילים והמנגינות של השירים - שלי. כאן אין לי בעיות. כשאני מקליטה בצרפתית, הלחנים שלי, גם הרעיונות למילים שלי, אבל אני צריכה עזרה בחריזה. כעת, היה לי סיבוב-הופעות בערי-שדה בדרום צרפת. ביום שישי אהיה כוכבת תוכנית הרדיו הפופולרית 'גראנד פאראד' וביום העצמאות אופיע בבריסל, בירת בלגיה.
"בספטמבר אני חוזרת להופיע בארץ. כבר עברו חמש שנים מאז הפעם הקודמת שהופעתי כאן. בתל-אביב מילאתי פעמיים את היכל התרבות. היו סטנדינג אוביישן והקהל התקשה לעזוב את האולם מרוב התרגשות. דווקא בירושלים, עיר-הולדתי, כמעט לא נמכרו כרטיסים וההופעה בוטלה.
"מערכת ההסברה הישראלית בשפל המדרגה. לו זה היה נושא שבו אני לא מבינה דבר, יכלו להגיד לי - 'שבי ותסתמי'. אבל אני מבינה, כי המקצוע שלי לא קיים בלי מערכת הסברה. בארץ לא מבינים איך להיערך נגד התעמולה של הפלסטינים. מדימוי של עם ששב למולדתו והפך אותה ממדבר לגן פורח, יצא לנו דימוי נורא של קפיטליסטים, ההורגים פלסטינים. לא רוצה על זה כסף. רק שיתנו לי לעזור בהסברה של ישראל באירופה, שבה רוצים לדעת מה זה קיבוץ ולהכיר יותר את צה"ל.
"כשאני מעלה את זה בישראל, לא לוקחים אותי ברצינות. בה אני סתם אומן ששר, גם כשאני אומרת שעלינו לתת לאנשים בעולם להרגיש שמדינת ישראל היא מאורע היסטורי ואי אפשר להתייחס אלינו כאל מדינה רגילה. אני לא מצפה למדליות על מה שאני עושה למען המדינה, אבל שלא ישכיחו אותי. זה לא מגיע לי!"
"ובאשר להסברה שלי בישראל? - כאן עלי להודות שמשהו צולע, לאחר שלא הקפדתי לדווח ארצה על הקריירה המוצלחת שלי בעולם, נוצר ניתוק מסוים. מבחינת רבים בארץ אני כמעט לא קיימת. אם אני מצליחה בכל העולם - ואני אומרת את זה בלי להשוויץ - מדוע לא בארץ שבה נולדתי. כנראה, אין נביאה בעירה והדבר מוכרח להשתנות. זה מעציב אותי, כמו קוץ שנעוץ לי בלב, משהו שמפריע לחיים שלי, שכפי שאתה רואה, הם די טובים.
"אם אתה שואל על המוזיקה שלי, אף פעם לא רדפתי אחרי מקצבים חדישים ואף פעם לא חיפשתי להתאים את עצמי אליהם. אני זמרת פופולרית ששרה רק שירים שהיא אוהבת. מסיבה זו, רוק וטוויסט, כשהיו באופנה, אף פעם לא שרתי אותם. המקצבים האלה באים ונעלמים - ואני נשארת.
"אם לא נשמר הלהט לעסוק במקצוע שלי, אי אפשר להחזיק בו מעמד לאורך זמן. זהו מקצוע קשה ומתיש, שדורש מאומן לנוע בלי סוף בדרכים. כשאני עולה על הבמה, אני מאושרת. זאת הסוכרייה. זאת החגיגה, בעוד שהחיים על מזוודות הם העונש".
כאן עצרה זראי את שטף דבריה והציגה בפניי את ביתה באחד הרובעים המהודרים בבירת צרפת: "הריהוט אצלי מסוף המאה ה-18. חדר האורחים הוא בסגנון אוהל בדואי עם תקרת-שטיח. יש לי קשר לתקופת הרנסנס, אבל האח מסוף ימי הביניים. יש כאן משרד, מרתף-יין, חדר מוזיקה עם שקט מוחלט להקלטות, והרבה תקליטי-זהב וצילומים מהקריירה. אני כל הזמן מטפחת את הדקורציה את הבית, כמי שחלמה לעסוק בארכיטקטורה".
24.6.86. ראיון בהילטון, תל-אביב, לרגל הופעת המהדורה העברית של ספרה רב המכר "הרפואה הטבעית שלי", תחום שבו עסקה רבות מאז התאונה הקשה שחוותה: "שהחיינו, עם הופעת הספר בארץ. כמו בכל דבר, גם כאן אני ציונית. עיכבתי את הוצאת המהדורות בעולם של הספר מפני שרציתי שבישראל תופיע המהדורה הראשונה אחרי צרפת.
"זה היה לי לכבוד, כשנשיא צרפת מיטראן הזמין אותי לארמון האליזה לרגל הופעת הספר. אני מעריכה אותו גם אם אנחנו לא באותו מחנה פוליטי. הנשיא כיבד אותי בארוחת צהריים טבעית, בלי יין, שבה דיברנו על הספר. באותה הזדמנות שר התרבות, ז'אק לאנג, העניק לי מדליה. בשמונה ביולי אני אצל ראש ממשלת צרפת, ז'אק שיראק. כאן אתקבל הן על-ידי שמעון פרס, הן על-ידי על-ידי יצחק שמיר. ממשלת אחדות, אמרו לי וחשוב שהמסר יעבור לכולם.
"אם הייתה נפתרת בעולם בעיית הבריאות, הייתה האנושות מתפטרת במכה אחת ממרבית הצרות שלה. אני בטוחה שבעולם בריא לא היו כל כך הרבה מלחמות מיותרות. בארץ האוכל המסורתי שופע מאכלים לא בריאים, אבל כפי שידענו להקים מדינה לתפארת, אפשר לשנות פה את הרגלי התזונה".