אם בפוליטיקה מתפצלים, בבידור מסתמנת כנראה תופעה הפוכה. אם לא כן, נשאלת השאלה כיצד ניתן להסביר את שיתוף הפעולה המפתיע, בין אבנר גדסי, מענקי הזמר הים תיכוני, לבין פיטר רוט ומאור כהן, שניים מבכירי הרוקרים שלנו, הצעירים ממנו בכמעט שנות דור. שיתוף הפעולה בין השלושה מתרחש כאשר גדסי, מי שהלחין בכישרון רב את מרב להיטיו, בהם "מנגן ושר", "נפרדנו כך" ו"שרונה", חורג הפעם ממנהגו ומבצע מהמוכן את "שוב להתאהב", שירם של השניים.
"זה התחיל משיחת טלפון שקיבלתי פתאום מפיטר", משחזר גדסי, "הוא סיפר שלו ולמאור יש שיר שהם כתבו ביחד לביצוע של מאור ולא יושב עליו טוב. 'אנחנו מחפשים זמר שיבצע את השיר', אמר והציע שישלח אותו, שאאזין לו ואולי ארצה להקליט. הוא אכן שלח אלי, במשך כשבוע שמעתי את השיר ואז חזרתי אליו ואמרתי - 'וואללה, סבבה, אפשר לנסות'". הוא הוסיף: "קבענו באולפן של אופיר קנר, השותף להפקה המוזיקלית של פיטר ובין סגר לסגר הקלטנו סקיצות. כשהרגשנו מוכנים, הוא קרא למאור שיקשיב. מאור בא ועף על מה ששמע...".
תסכים איתי שלא היה כאן הליך שגרתי.
"לא שגרתי בכלל. אם להגיד לך את האמת, בניגוד מוחלט למה שאני רגיל, הפעם ממש-ממש-ממש לא הייתי שותף בשום ניואנס בעניין חוץ מלשיר ולתת בשיר את הרוח שלי".
איך זה מרגיש לך?
"אם ניתן להביא שיר לכיוון שלי עד כמה שאפשר, אז קדימה. מה אגיד לך, סבבה, בסך הכל שיר מאוד יפה, מין שאנסון כזה, או אולי סגנון סאן-רמו, שנשמע כמו שיר של פעם. נראה לי שלא סתם הם באו אלי".
וזו גרסתם המחמיאה של פיטר את מאור: "אבנר הוא זמר מדהים שהבלוז והנשמה בוקעים מגרונו וגם היום, אחרי 50 שנות זמר, קולו מדויק ועוצמתי. אנחנו נרגשים מאוד לשתף איתו פעולה".
אבנר, זהו שיתוף-פעולה חד-פעמי, או פתח לשיתוף-פעולה עתידי רחב יותר?
"מה אגיד לך, השמים הם הגבול. לך תדע, נראה שיכול להיות כאן המשך".
כשאני מעיר לגדסי, מיודעי מזה כמעט יובל שנים, שזה לא השיר היחיד שהוא הקליט באחרונה שלא בהלחנתו, או אז מתפרצת לה ההפתעה מס' 2. זאת, כשהוא מספר על הקלטת הגרסה שלו ל"רק החיים", להיטה של לאה שבת, למיזם "צו השעה". "נהניתי מאוד לקחת את השיר של לאה לכיוון של בלוז כבד כזה", העיד, "ומי שעזר לי בכך היה...פיטר רוט".
איך?
"תוך כדי העבודה שלי איתו על השיר שלו ושל מאור כהן, הגיעה ההצעה מ'צו השעה' ואמרו לי לבחור את מי שאני רוצה כמפיק מוזיקלי. אז אמרתי שאם אני בין כה וכה עם פיטר, אני רוצה להמשיך איתו. זה היה הכי מתבקש לאחר שראינו שיש חיבור טוב בינינו".
כאן אני מעיר עוד לגדסי, שב"רק החיים" לא חרג לראשונה ממבצרו במזרחית וכבר הקליט גרסות משלו ל"מקום לדאגה", שהלחין מתי כספי ול"פתאום כשלא באת" של שלמה ארצי, והוא מזכיר את גרסתו בעבר לשירו של עוזי חיטמן "ניגונה של השכונה", המוכר בביצועו של יזהר כהן. מכאן עולה הקשר הפורה שהיה לו עם חיטמן, כשבין שיריו שהקליט היה גם הלהיט "מי ידע שכך יהיה". והמסקנה? - מקסים שאומן בשיעור הקומה של גדסי יודע לצאת לעתים מהקונכייה שלו.
אם בקונכיות עסקינן ואתם תוהים איך גדסי מסתדר עם סגירות הסגר, אז טוב, תודה, לא נורא כל כך. "יש לי חצר סביב הבית, באזור, שממנה אני יוצא לצעדה יום-יומית, כך שאני לא ממש סגור", הוא מספר, "כמו כן, אני מעביר חלק מהזמן ביצירה באולפן שהקמתי בבית, אם כי הבן שלי, בן, די השתלט עליו".
כאן מתחוור שבמשפחת גדסי מתממשת האמרה בדבר התפוח שנפל לא הרחק מהעץ ושני ילדיו ניסו את כוחם בתוכניות ריאליטי מוזיקליות. בן, 22, המשרת כמפקד להקת מג"ב של משמר הגבול, לצד זה הוא מופיע שלא בימי קורונה עם אביו. "בן נותן לי כוח וביטחון בהופעות", משתבח גדסי. "הוא מלווה אותי כמו שאף אחד לא יכול ללוות אותי".
לא שכחנו את הופעת בתך, מור, בכוכב נולד.
"מור בת 32, יש לי ממנה שני נכדים ולמרות שהיא עובדת בעבודה לא מוזיקלית, ה'חיידק' נשאר אצלה".
את גדסי לא תראו מטפס על מתרסים, אפילו לא בימי מחאה אלה. הוא איננו טיפוס של הפגנות, אבל תלונות יש ויש. "שכחו אותנו, האומנים, לגמרי", הוא מלין. "כולם נפגעו, אבל אנחנו הכי קשה. למרות זאת, על הכפאק, אין לי מה להתלונן. מסתדרים עם מה שיש, מה גם שהופעתי לא מעט בשנים קודמות".