דמיינו לעצמכם מצב בו פול מקרטני הגדול היה בוחר להקליט שיר חדש עם זמר קריוקי ולהוציא אותו לרדיו, מה הייתם מרגישים? שפול מקרטני הגאון המוזיקלי מוריד עצמו לזנות? מוזיל עצמו? מקלקל את המוניטין ודי איבד את הצפון?

אם התשובה היא כן, אז אתם בטח תבינו מה אני הרגשתי כששמעתי את שיתוף הפעולה החדש בין עידן רייכל לעדן בן זקן- "מתגעגעת אותך".

 זה לא סוד שרייכל הוא אחד היוצרים המוכשרים, המיוחדים והפרפרקציוניסטים במחוזותינו שכל שיר שלו שווה ערך לפנינה שעונדים על הלב והנשמה.

עדן בן זקן הייתה בעבר זמרת השנה ואין ספק שהיא אחת הזמרות המצליחות בז'אנר הפופ המקומי אבל עם כל הכבוד להצלחתה (ויש כבוד!), הביצוע שלה בשיר דומה לקול האמיתי שלה בהופעות חיות – מזעזע. היא נופלת לטכניות משעממת ונטולת רגש, לא מבינה לעומק את השיר  ולא מביאה אותו לרמה האיכותית לה הוא ראוי אלא מקלקלת אותו, ממש כמו שזמר קריוקי זול היה הורס לפול מקרטני להיט בטוח.

החיבור בין השניים לא נשמע טבעי מוזיקלית, לא בגלל הז'אנרים (שכן רייכל חולש על כל ז'אנר כמעט) אלא בגלל הביצוע שלא מוציא מבן זקן את המיטב שבה (אלא אם זה המיטב שלה ואז איך אומרים? "עלא בחטי") ושגלום בשיר ומתפספס. 

ולא רק קולה של בן זקן לא מתרומם, הלחן שבחלקו נשמע קליט ויפהפה, לא באמת מצליח להגיע לנקודת שיא צפויה אלא נשאר באותו קו חצי משעמם ללא התפתחות. שיר שאפשר בקלות לגנוז.

מיוצר וזמר מוכשר כמו רותם כהן הייתי מצפה למקוריות וייחודיות ולא לחיקוי זול של שלמה ארצי וזה לצערי בדיוק מה שהוא עשה בשירו החדש "כולם אומרים" אותו הוא יצר עם דולב רם ופן חזות. 

לפני שאתם מאזינים לשירו של כהן, עשו טובה והאזינו ל"תתארו לכם" הידוע של שלמה ארצי ואז האזינו לכהן ותבינו שהחיקוי בא לא רק באופן בולט מבחינת הלחן אלא גם במשמעות הטקסט ולכן אין פה בעצם מקוריות, מה גם שהשיר נפתח רק לקראת סופו ועד אז די אנמי.

אם נניח לרגע בצד את עניין החיקוי, הטקסט הוא מעולה ופורט בדיוק על מיתרי הרגש המאד סנטימנטליים בתקופת הקורונה ("מתגעגע לשיר ולשירים, לקהל, לאנשים, לשיר קרוב, לשיר לרוב, להלך חופשי, לחיבוק אישי") מה שמוסיף משמעות והזדהות בקרב המאזין, מה גם שרותם מבצע מצוין את השיר, כך שזה ייזקף לזכותו.

בשורה התחתונה השיר טוב אבל גנרי ולא מקורי ולכן ספק אם נשמע עליו בהמשך.

איזו אינטרפרטציה מיוחדת בחרה מארינה מקסימיליאן להעניק לשירה "אמא". יש מיליארד וחצי (ויותר מזה) שירים שנכתבו על אמא אבל הביצוע הסנטימנטלי והמרגש מלא הכנות והכוונות, הטקסט הסטנדרטי (יחסית לשירי אמא) מצליח להשלים היטב את הלחן המלודי והקליט המעביר היטב את הרגש. שיר יפהפה. כל מילה נוספת – מיותרת.

לי בירן מבחינתי הוא הפתעת השבוע. אין עוררין על כך שהוא מוכשר אבל השירים הקיטשיים והרומנטיים שהוציא לאחרונה היו סטנדרטיים ומתקתקים ולא באמת הצליחו יותר מדי לגעת בי (כי הם דמו לאינספור שירים אחרים, לטעמי). 

אבל ב"לרקוד כשעצוב", החדש שלו, הוא לוקח את הפופ והאלמנטים הים תיכוניים (שלא אופייניים לו) ללבל יותר מגניב, מרענן, בועט וקליט שתופס את האוזן משמיעה ראשונה. 

הוא אמנם שומר על הקו הרומנטי (טוב, בכל זאת, לי בירן) אבל הוא הרבה יותר נועז ואקלטי ונדמה שהשיר תפור בדיוק למידותיו. ככה אני אוהב לשמוע את בירן. במיטבו!

שירה גבריאלוב בממתק פופ מתוק מתוק מתוק בשם "בלה בלה בלה", שיר שיש בו את כל האלמנטים של פופ טוב: פזמון קליט ונוסחתי, ביצוע מעולה עם אפקטים, טקסט אופטימי ומלא העצמה (גם כשמדובר ביחסים של ביני לבינה) והפקה מוזיקלית עשויה היטב. 

נ.ב. אפילו יש בקליפ אזכור לאביה, מיקי גבריאלוב, בדמות תקליטיו הישנים.

חם בחו"ל

Billie Eilish, ROSALÍA - Lo Vas A Olvidar