"סיפור שלא נגמר", כך נקרא אלבום הבכורה בעברית של הזמר החוזר בתשובה דניאל אדמון, שאותו הוא שיגר אלינו בימים אלה ממקום שבתו בלונדון. שיחה מרתקת עם אדמון, מי שחלם להיות ג'ון לנון הישראלי ונהיה מעריץ של אביתר בנאי, מעלה שהבנאדם אכן נושא עליו סיפור לא גמור.
"עד כה הוצאתי חמישה אלבומים באנגלית בסגנון של בלדות רכות", הוא מספר וממשיך לשתף: "אבל אחרי שחזרתי בתשובה, התחברתי יותר למוזיקה ישראלית ולכתיבה בעברית. האם זה צעד לקראת שובי ארצה? - ימים יגידו".
הוא בן 38 ואני זוכר אותו מפעם בתור איציק אדמון. לדניאל הפך בעקבות החזרה בתשובה שלו. שורשיו בסוריה וביוון והוא גדל במכבים-רעות, כבנו של מי שהיה סגן אלוף בהנדסה קרבית. ממנו עברה אליו המוזיקה. "גדלתי עם אבא, חסיד מושבע של הביטלס וזה מה ששמעתי עד הצבא", מעיד אדמון. "כשהיה מגיע הביתה מהשירות, הוא היה תופס גיטרה, מנגן ושר ביטלס, כשאני רציתי גם. ממנו למדתי לנגן ותוך שנה עברתי אותו. יותר מכל עניין אותי לכתוב שירים. רציתי להיות ג'ון לנון".
בצבא הוא שירת כמאבטח מתקנים ולאחר מכן כמש"ק בינוי, כשלדבריו לא ניסה להתקבל ללהקה צבאית. במקום זאת, כך נודע לי ממקור יודע דבר, עשה שמח בבסיס שבו שירת, בלי חותמת של להקה. תהפוכות החיים ציפו לו זמן לא רב אחרי שחרורו, כשלפני מלאת לו 21 נשא לאשה עולה צעירה מחבר העמים, חברתו לעבודה בנתב"ג, שעלתה ארצה בהיותה בת ליהודי, אך עד מהרה נשללה ההכרה ביהדותה. "אז זה בכלל לא שינה לי הבעיות צצו אחר כך", הוא מעיר.
אדמון עסק במוזיקה והאלבומים הלועזיים, שהוציא כאן, חמקו כאן מתחת לרדאר והופצו בחו"ל. לטענתו, אחד משיריו הושמע בסדרה בארה"ב; לא בדקנו. למחייתו עבד כדייל קרקע בנתב"ג. מראה המטוסים קרץ לו וב-2011 עבר עם רעייתו דאז ללונדון, "במטרה להתרחק מהישראליות ומהיהדות".
מדוע?
"אז רציתי להיות איש העולם הגדול, אוניברסלי כזה, בלי מסגרת מחייבת. נסענו ללונדון עם כרטיס בכיוון אחד, במטרה לא לחזור. לא שהיה לי משהו נגד הישראליות, שתפסתי אותה כמה שעלולה לעכב אותי מלהיות כמו ג'ון לנון. כשהגעתי ללונדון, רציתי להקליט באופן סמלי באולפן אבי רוד, היכן שהקליטו הביטלס".
הקלטת שם?
"התאריכים שם היו תפוסים להרבה זמן מראש. אז התפשרתי על אולפן סמוך שידעתי שפול מקרטני ופיטר גבריאל הקליטו בו, עם המפיק זוכה הגראמי סטיב אורצ'ארד. גם ניסיתי להתקבל ל'דה וויס' שם והועפתי די מהר. כנראה, לא בדיוק חיכו לי".
איך מגיעים מכך לחזרה בתשובה?
"מגיעים! בגיל 29 הרגשתי שהחיים הסתדרו לי על הצד הטוב, אבל עם זה חשתי חוסר נוחות קיומית, עם שאלות של מה אני עושה פה ובשביל מה אני חי. בקיצור, חיפשתי משמעות וזה ממש הציק לי עד כדי שהתקשיתי להירדם. הייתי בחיפושים. קראתי על נצרות, על איסלאם, על בודהיזם, על מה לא, גם נכנסתי לספרי פילוסופיה ולא שמתי לב שהפתרון נמצא מעבר לדלת".
אדמון ממשיך ומספר כי "כבר הבנתי שבמקום להמשיך לחפש, אולי כדאי ללכת על חיים יהודיים כשרים, אך גרתי אז בסביבה לגמרי לא יהודית בלונדון. ביקשתי מאלוהים שיעזור לי, והוא עזר. זה קרה כשהמשרד שבו עבדתי שינה מיקום ולהפתעתי ראיתי שאני מול בית חב"ד. איך אומרים? כאילו בהזמנה. דפקתי בדלת והרב שפתח לי שם את הדלת במאור פנים, הוא המורה הרוחני שלי עד היום".
"מצאתי את עצמי על רכבת-הרים שכבר אי אפשר היה לעצור אותה. אם החלטתי לשמור מצוות, זה אמר שצריך לשמור שבת ואסור לאכול אוכל לא כשר. ומה עושים עם האישה? כשהניסיונות לשכנע אותה להתגייר כהלכה לא צלחו, באיזשהו שלב התחלנו לדבר על פרידה, שהייתה בלתי נמנעת. היא נשארה בלונדון, אבל לא איתי. התגרשנו ומתישהו התחלתי לצאת לשידוכים דרך חב"ד", אדמון מסיים לספר.
מצאת?
"במצוות הרב עברתי לסביבה חסידית ומצאתי מה שחיפשתי קרוב לבית. אשתי השנייה היא יהודייה אנגלייה, מורה במקצועה".
איך כל מה שסיפרת משתקף במוזיקה שלך?
"כל מה שעברתי בא לביטוי במוזיקה שאני יוצר ושר, כשהשירים שלי נעשו יותר שמחים. בקיצור, מצאתי את מקומי בעולם".
אם להתכתב עם ראשית סיפורנו, אדמון אכן נמצא בסיפור שלא נגמר, כדברי השיר. מעשית, תשע שנים אחרי הגיעו ללונדון הוא בחזקת יורד. זה לא נותן לו מנוח. "ביני לבין עצמי אני נתון במאבק פנימי", הוא חושף. "יש בי רצון לחזור לארץ-ישראל, אשתי, דבורה-מרים, מבינה את זה, אבל כמי שכל חייה עד כה עברו עד כה באנגליה, ספק רב אם תוכל לעזוב את לונדון".