כשבוב דילן, אחד האמנים האנטי־ממסדיים הבולטים בהיסטוריה, החליט לאחרונה למכור את זכויות היוצרים על למעלה מ־600 שיריו לחברת יוניברסל מיוזיק בסכום שמוערך בלמעלה מ־300 מיליון דולר, תעשיית המוזיקה נכנסה להלם; לא רק בגלל עסקת הענק שנכנסה להיסטוריה בשל סכום העתק שלה, אלא בגלל שדילן, שיחגוג מחר 80, הצטייר תמיד כקנאי ליצירותיו ואנטי־מסחרי.
דילן אומנם לא היה הראשון שהרפרטואר שלו נרכש בשנים האחרונות - שירים של ביונסה, ריי צ’ארלס ובוב מארלי נרכשו כבר תמורת עשרות מיליונים בעבר – אבל נדמה שהוא היווה פתיח לגל של מכירות רפרטוארים שמתרחש בחודשים האחרונים וכולל את ניל יאנג, שמכר לחברת הניהול וההשקעות הבריטית היפנוסיס (Hipgnosis) מחצית מהרפרטואר שלו תמורת 150 מיליון דולר; רד הוט צ’ילי פפרס שמכרה לאותה חברה את זכויות היוצרים על חלק מהרפרטואר שלה תמורת 140 מיליון דולר; סטיבי ניקס מפליטווד מק, שמכרה את הרפרטואר שלה לאותה חברה תמורת 100 מיליון דולר; שאקירה שמכרה גם היא את הקטלוג המוזיקלי שלה תמורת עשרות מיליוני דולרים; זאת לצד אמנים כמו דולי פרטון ומייסד להקת הביץ’ בויז, בריאן ווילסון, שנמצאים במגעים למכירת הרפרטוארים שלהם. על פי הפרסומים, חברת היפנוסיס הוציאה בשנה האחרונה כ־670 מיליון דולר עבור זכויות ליותר מ־44 אלף שירים של אמנים שונים כמו בלונדי, כריסי היינד, ריק ג’יימס ובארי מנילו.
“זה כבר שני עשורים שהכנסותיהם של האמנים האלה נגזלות בגלל הורדות פיראטיות, וחלקם גם ממעטים להקליט אלבומים בתדירות גבוהה בגלל זה”, אומר הדי־ג’יי, שדרן הרדיו, עורך המוזיקה והיועץ המוזיקלי דני סידס. “הם התייאשו כבר מלהתווכח ולריב על זה. מה נשאר להם? הופעות. הופעות לא היו במשך יותר משנה בגלל הקורונה. באים אמנים ותיקים כמו רד הוט צ’ילי פפרס ומבינים שהעולם נכנס לעידן חדש, ובגללו לא בטוח שנראה בקרוב 20 אלף איש בפסטיבל. לכן מה שנשאר לאותם אמנים זה למכור את המוזיקה שלהם לחברות שקונות מהם את הרפרטואר ומשלמות להם כאן ועכשיו את הכסף”.
אתה מאמין שזה יהיה נפוץ בעיקר בקרב אמנים ותיקים?
“אני מאמין שיהיו פחות אמנים צעירים שיעשו את זה כי העתיד לפניהם, והם יותר מעורים בטכנולוגיה. האמנים המבוגרים עושים חשבון בעקבות הקורונה ואומרים: ‘אם לא יישארו לנו הופעות, מה נשאר לנו? הטכנולוגיה והקדמה לקחו לנו הכל, וכנראה גם הופעות יילקחו מאיתנו בגלל הקורונה’. זה עידן חדש של אי־ודאות שנוצרה בעקבות הקורונה, והערפל הזה בעייתי לאמנים מתבגרים. עסקה כזו נותנת להם שקט ומממנת את אורח החיים שלהם בתקופה כזו של אי־ודאות”.
“האמנים האלה לדעתי נמצאים בכזה מעמד שהם מבינים שהם יכולים להשיג את הכסף המרבי על השירים שלהם עכשיו ולא בעוד עשור”, אומרת עו”ד רקפת פלד, שותפה בגילת, ברקת ושות’ מקבוצת ריינהולד כהן, מומחית לקניין רוחני. “יש חברות שכיום מוכנות לשים כסף על הקטלוג המוזיקלי של אותם אמנים כי הן מבינות שאפשר לעשות כסף מיצירות של אמנים בעלי מוניטין. בתקופת הקורונה האמנים לא יכלו להופיע, ולכן הפלטפורמות הדיגיטליות הפכו לכסף זמין. בוודאי שגם לזה הייתה השפעה”.
מצב של ווין־ווין
רכישות המוניות של רפרטוארים אינן זרות לתעשיית המוזיקה: בשנות ה־80 רכש מייקל ג’קסון את הזכויות על יצירות הביטלס; דיוויד בואי מכר את זכויותיו בשנות ה־90; וכן ג'יימס בראון, רוד סטיוארט, איירון מיידן ועוד. אלא שכל אלה פעלו לפני העידן הדיגיטלי, ששינה את פני התעשייה לבלי הכר.
“בשנים האחרונות קמו כמה חברות העוסקות ברכישת קטלוגים, דוגמת חברת היפנוזיס, פריימרי ווייב ועוד, מתוך אמונה כי הכנסות השירים חסינות מפני תנודות השוק ומוזיקה תמיד נצרכת”, מסביר עו”ד אייל ברוק, מייסד משרד עורכי דין המתמחה בזכויות יוצרים ובעצמו מוזיקאי. “כעת, בזכות הסטרימינג, כמעט תמיד משלמים עליה. לפי דוח של חברת גולדמן זקס, הרווחים משוק המוזיקה יכפילו את עצמם בעשור הקרוב”.
איך אתה מסביר את זה?
“ראשית, העלייה בשימוש בסטרימינג בשנים האחרונות יצרה מודל המאפשר לחזות ולכמת את ההכנסות, ולמעשה מניב הכנסה פסיבית קבועה שניתן לצפות מראש. לשירים מצליחים יש הכנסה קבועה שניתן להעריך מראש. במובן זה, גם לאפליקציית טיקטוק יש השפעה. כך לדוגמה שיר ישן של פליטווד מק, שהועלה במסגרת סרטון לטיקטוק ושבר את הרשת, גרם להכנסות הלהקה ממנו להרקיע שחקים. בנוסף, ניתן להניח שהקורונה השפיעה במובנים רבים על הנכונות לביצוע העסקה, שכן במהלך התקופה ההופעות הגדולות הוקפאו או בוטלו לחלוטין.
במקביל, אנשים נשארו בבית והמשיכו להאזין למוזיקה. ערכו של הקניין הרוחני עלה. שיקול נוסף אפשרי של אותם אמנים מוכרים הינו חיסכון במס. נשיא ארצות הברית ג’ו ביידן הודיע על תוכנית מיסוי חדשה שצפויה להעלות את תשלום המס על עסקאות מסוג זה בשיעור מהותי. כך למשל, לו בוב דילן היה מוכר את שיריו מאוחר יותר, לאחר החלת תוכנית המס החדשה, היה עליו לשלם תוספת מס של עשרות מיליוני דולרים. עבור המוזיקאים, למעשה מדובר בהזדמנות לדאוג לעצמם מבחינת עתידם הכלכלי, ללא קשר להופעות או הצלחה מסחרית עתידית”.
מה המשמעות המשפטית והפרקטית של המהלך הזה?
“המשמעות המעשית היא שהרוכשים (ולא האמן שמכר את הקטלוג), יזכו בתמלוגים עבור השמעות של היצירות המוזיקליות, וכן יוכלו, בין היתר, לעשות שימושים מגוונים ביצירות אלה, לרבות לעשות בהן שימוש לצורכי פרסומות, סרטים, משחקים וכו’”.
לטענת אורן בראל, מנהל שיווק אסטרטגי ב”הליקון מיוזיק”, המהלך הזה דווקא אינו קשור לקורונה. “תהליכי רכישת קטלוג יכולים לקחת שנה או שנתיים של משא ומתן, ולכן הקורונה לא השפיעה לדעתי על דילן, רד הוט צ’ילי פפרס והשאר”, הוא אומר.
אז מה הסיבה?
“יוצרים בינלאומיים שיש להם להיטי ענק שמנוגנים בהמון יבשות - מגלגלים סכומי עתק משתי פלטפורמות: מההקלטה עצמה שעליה מקבלים תמלוגים, ומהכתיבה וההלחנה. לכן הם מעדיפים לקבל סכום הרבה יותר גדול על הזכויות, ושמישהו אחר ימסחר את השירים שלהם. התגמול שהם מקבלים עכשיו יכול להיות כל כך ענק, שכל החיים הם לא יגיעו לסכום כזה מתמלוגים. הם מכרו את זה לחברות שמאמינות שביכולתן להפוך את האוצר שהן רכשו למגה־אוצר. החברות קנו את הרפרטוארים כי הבינו שאפשר להשיג מהם יותר, מה שאמן רגיל אולי לא יכול לעשות. חברות לא קונות סתם זכויות, אלא קונות זכויות של דברים שהם יכולים לעשות עליהם רווחים ולמקסם את ההשקעה. האמנים המוכרים מבטיחים עתיד כלכלי להם ולצאצאיהם ויכולים להתפנות ליצירה חדשה. זה מצב של ווין־ווין לשני הצדדים. שיקול נוסף זה שאמנים, בייחוד הוותיקים, יכולים לחשוב שאולי הצאצאים שלהם לא ידעו לטפל בזכויות ובהשמעות כמו שצריך, ולכן עדיף ליצור שקט נפשי וכלכלי”.
שומרים בשקט
האם אנו צפויים לראות ביטוי לגל הזה גם במחוזותינו? “חמי רודנר תמיד אומר: ‘שירים זה לא דבר קדוש, ואם מישהו רוצה לקחת את השיר שלי לפרסומת למסטיק – שייקח’”, אומר סידס. “בישראל קשה לי לראות שזה יקרה כי גם האמנים הכי בולטים בארץ לא דופקים סיבובי הופעות של 30 אלף איש, זה פחות יכול לקרות ברמות כאלה בארץ”.
לדברי בראל זה כבר קורה, אם כי בזעיר אנפין. “בישראל יש הרבה יוצרים שמוכרים את הזכויות שלהם לחברות, אבל לא יודעים על זה כי שומרים על זה בשקט”, הוא אומר. “בארץ מוכרים חלקי זכויות. בישראל, לפי החוק, אמן יכול למכור רק חלק מזכויות היצירה שלו ולא הכל”.
“המגמה בהחלט עשויה להגיע לישראל וייתכן שנראה רכישת קטלוגים של אמנים ישראלים, אם כי יש לזכור שהיקף השוק הוא מצומצם, ולכן לא מדובר בעסקאות ענק כפי שקורה בחו”ל”, אומר ברוק. “עם זאת, יותר ויותר אמנים ישראלים זוכים בתקופה האחרונה להצלחה בחו”ל, והדבר עשוי להשתקף גם מבחינה זו”.