"שירת רבים", כך נקראת החגיגה השנתית של אמני השירה בציבור, שתיערך בראשון הקרוב בהיכל התרבות בפתח-תקווה זו השנה ה-16. כמו את מאות אמני השירה בציבור ברחבי הארץ, גם את משתתפי האירוע ניתן לחלק לשלוש קטגוריות: א. מלחינים, המארגנים שירה בציבור עם שיריהם ולא רק ואותם ייצג נאמנה נשיא הכבוד שלהם, אפי נצר, שזה מכבר הולך בעקבות מלחיני עבר דוגמת דניאל סמבורסקי ודוד זהבי; ב. זמרים שעברו לנצח על אחרים ששרים והפעם ייוצגו על-ידי גבי ברלין, דני כץ ואילן טל; ג. אלה שבאים מעיסוקים שונים בענף, דוגמת שרה'לה שרון, מי שהייתה מורה מיתולוגית לזמרה בעמק הירדן. איתה הפעם יגיעו הילה איתן, הגרשונים, אילנה טובים, אילנה כץ, יוסי לב וענת סגל.
מבין הנזכרים לעיל אני בוחר להתרכז בדני כץ, שעם שחרורו מלהקת פיקוד הצפון הופיע בערב שירי רחל המצליח (עם חנן יובל ועם דורית ראובני), דהר ממופע למופע, עד שלפתע נעלם מהעין הציבורית וכשחזר, אזי כמנחה ייחודי של שירה בציבור.
"באיזשהו שלב הוצע לי להיות מנהל מתנ"ס בראש-פינה, שבה גדלתי, זה מאוד קסם לי ועזבתי הכל", הוא מספר. "כבר הייתי אב לשתי בנות והפרנסה הייתה חשובה יותר מדברים אחרים, מה גם שאחר כך קודמתי לתפקיד בכיר בחברה למתנ"סים. כשהתחלתי בניהול, זה לא הלך עם המשך הקריירה כזמר, הדורשת מחויבות. כשפרשתי לגמלאות מוקדמות מהניהול בהגיעי לגיל 60, יכולתי להעלות הילוך בשירה בציבור, לצד קצת הנחיה וליווי משלחות נוער לפולין".
עם קול בס כשלך בנסיבות אחרות יכולת לפתח קריירה של זמר.
"יכולתי, אבל החיים לקחו אותי לאן שלקחו ואני לא מתלונן. נראה לי שבגילי, 68, יש לי שלווה בחיים שלי, מה שאני לא יכול לומר על זמרים חברים שלי, שנאלצים לקושש הופעות מכל הבא ליד. אני יכול להרשות לעצמי לברור את ההופעות. אצלי לא רוקדים על השולחנות ויהי מה. השירה בציבור שלי מבוססת על שירי ארץ-ישראל ומטרתה איננה להרקיד קהל. אני מספר על הרקע של השירים ואם יש ביניהם חוט מקשר, אני מצביע עליו. אם יש תקרובת בהופעה, אני מחכה בסבלנות עד שמחסלים אותה. אוכל ושירה בציבור לא הולכים אצלי ביחד".
כל דבר כשיר לשירה בציבור?
"לא, בוודאי שלא, אם כי יש שירים שאינם מתאימים לשירה בציבור, אבל כמי שהיה זמר מבצע, אני שר בעצמי והקהל מקשיב. כי אני לא בטוח, שאם אתחיל לשיר את 'חמוריקו', או את 'השמלה הסגולה', שהקהל יצטרף אלי".
התייחסת למלחין ענק, ששיריו אינם להיט בערבי שירה בציבור.
"אכן, בשירה בציבור השירים של סשה ארגוב הם מורכבים מדי ולכן, הם בעייתיים, כי הקהל בא להופעות בפירוש כדי לשיר ולא למטרה אחרת".
לא קשה לנחש, שהטודו בום של היום ממך והלאה.
"טודו מה? השירים של היום הם לא לשירה בציבור. גם לא המזרחיים, אם כי אני לא נגד".
בערבי השירה בציבור שלו מתבסס כץ רק על ליווי עצמי בגיטרה. "אני וואן-מן-שואו, אם כי לעתים אני מגיע עם פסנתרן", הוא מצהיר.
שקופיות?
"לא, זה כבר מזמן לא. די במצגות".
הוא נולד בירושלים, גדל בבאר-שבע ושהה עם משפחתו שלוש שנים באיראן, לרגל שליחותו של אביו האגרונום בחבל קאזווין. כשחזרו ואביו היה מחלוצי החקלאות ברמת הגולן, נהיה כץ ראש-פינאי. הוא החל את שירותו הצבאי בחיל המודיעין. ללהקת פיקוד הצפון הגיע באקראי. כץ ליווה בגיטרה חבר במבחן קבלה ללהקה וכשהלה סיים את חלקו, הוא הצביע על כץ ואמר "גם הוא יודע לשיר".
לדבריו, כאשר הופיע בתוכניות "רוח צפון" ו"היי צפונה", עדיין לא היה סגור לגבי הכיוון והתכוון ללמוד חקלאות בעקבות אביו. ההזמנה להופעה בערב שירי רחל, שם חיפשו זמר עם קול נמוך לעומת קולו הגבוה של חנן יובל, הייתה יריית פתיחה מבטיחה. אחריה באו מופעים נוספים, פסטיבלים, נסיעות לחו"ל. כץ לא שיער שזה ייגמר כה מהר. אבל בעקבות הופעתו בחגיגות המאה של מושבתו ראש-פינה, "נחטף" לניהול המתנ"ס.
ידעת שבכך תסתיים הקריירה שלך כזמר?
"לא, בכלל לא. חשבתי שהתפקיד במתנ"ס הוא לתקופה מוגבלת ונשארתי. להגיד לך שלא דגדג לי לחזור? לא אגיד, אבל היה נוח להישאר".
וזרקורי התהילה?
"זה אף פעם לא משך אותי ולא היה גורם בשיקולים שלי".
כץ הוא איש של עקרונות. לא רק שלא רוקדים ומקפצים אצלו על שולחנות ולא אוכלים אצלו בשעת ההפעלה, כמסופר לעיל, אלא גם אין מצב, שיעלה מי מהקהל לשיר עמו, גם אם יש המשתוקקים לכך. "אני לא משה להב, גם לא עינת שרוף", הוא מבהיר. "אני לא מבקר אותם, בעצם אני לא מבקר אף אחד, אבל דרכי אחרת".
לסיום, דני, האם היית אומר שלנו, הישראלים, יש שריטה בהקשר של השירה בציבור?
"נראה לי, שאנחנו ייחודיים בנושא הזה ומדובר בתופעה ישראלית, כמו גם בערבי ריקודי העם בארץ. גם באירלנד יש שירה בציבור, אבל קצת אחרת, אם כי אני לא בטוח ב'קצת', כשאצלם זו חלק משירת שיכורים בבארים. אנחנו ייחודיים בנושא, אמרתי, אם כי באשר לעתיד, כשאני רואה שקהל צעיר לא נוהר לערבי השירה בציבור, אני לא אופטימי במיוחד ומקווה שזה לא ייגמר מתישהו".