נופר סלמאן, המככבת בימים אלה ב"היורשת" בה מגלמת זמרת מזרחית המנסה לפרוץ בתעשיית המוזיקה האכזרית, שחררה השבוע את "לילה לילה" אותו ביצעה השבוע בסדרה.
השיר, שנכתב והולחן על ידי אושר כהן, תפור היטב למידותיה הקוליות של סלמאן ומוציא ממנה מה"קישקעס" את הנשמה ואת האמוציות (כשהיא שרה פופ זה פחות עובד, לטעמי).
למרות שמדובר בבלדת נשמה טובה, השיר לא קליט יותר מדי בלחנו (למעט הפזמון) וקשה לי לראותו הופך ללהיט מעבר לסדרה, בייחוד בקיץ בו שירי דיכאון פחות עובדים.
נינט טייב השיקה השבוע שיר חדש בקליפ אמנותי למדי – "קמתי לרקוד" שיצרו עבורה דודו טסה וגלעד כהנא. למעשה, השיר פחות דיבר אליי, לא רק כי טייב יותר מדקלמת משרה ולא מביאה לידי ביטוי את איכויות קולה, אלא השיר לא מתרומם לשומקום, לא תופס את האוזן (גם לא בשמיעה עשירית) ומלבד שהוא זוכה לעיבוד רוקי מצוין, הוא WIERDY מדי (שזו מטרתו, אני מניח) ולא כל כך מעניין. פספוס. שיר מיותר.
אחרי שהוציא את אחד השירים הגרועים ומרדימים שלו בקריירה ("סגול בהיר"), מרגי חוזר למקורות ועושה פופ מצוין, מקפיץ, קליט וקצבי שהולם אותו ואת קולו היטב.
השיר "אנג'ל" הוא אחד הדברים הכי טובים שמרגי עשה, גם בגלל שהוא שולט בנונשלנטיות ווקאלית בפופ הטהור, גם בחושניות הביצועית שלו וגם כי הוא פשוט כולל את כל האלמנטים (בית ופזמון חוזר וחוזר וחוזר) מהם מורכב להיט ראוי, מה גם שההפקה המוזיקלית הנהדרת עוטפת את כל המארז בצורה מצוינת ומפולפלת. ככה אני אוהב את מרגי!
באופן אישי, אני לא ממעריציה הגדולים של נוי פדלון. אף פעם לא התחברתי לביצוע הבכייני (ועדיין לא), אבל הפעם היא קנתה אותי עם "מה יש לך?", שיתוף הפעולה המצוין שלה עם "טיפקס".
פתאום, הבכיינות והיבבות הצורמים את אוזניי בשיריה הקודמים התחלפו בפופ מסולסל קצבי, נוסנסני, קליט ומשעשע בטוב טעם, עם בית קליט ומלודי שמרים היטב לפזמון קליט, והשילוב עם קולו המוכר והאהוב עם סולן "טיפקס" קובי אוז, משתלב היטב, כששיתוף הפעולה הזה מתלבש היטב באוזני המאזין. אם פדלון תמשיך בקו כזה – אולי אוהב להאזין לשיריה יותר.
במה חדשה – צוק בן עיון – עניין של מרחקים
עם קול מצוין, מדויק, צלול וכל כך ישראלי, חיוך בביצוע והמון פשטות וחן, צוק בן עיון מפליא בשיר קאנטרי מתקתק שקשה שלא להאזין לו ופשוט לחייך בלב (ובשפתיים).