לא מבולבל: יובל מנדלסון על הקריירה כשחקן ועל תהליך ההתבגרות

עם כל הכבוד לרפרטואר המוזיקלי והטלוויזיוני העשיר של יובל מנדלסון, בשנה האחרונה מזהים אותו הילדים ובני הנוער בעיקר כמי שמגלם את דמותו של ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין, בדרמת הנוער התקופתית “פלמח”, שמתרחשת בשנים הגורליות של לפני קום המדינה. “אני הולך למכולת אחר הצהריים, וילדים צועקים לי ‘בגין’, ואני מנופף להם ואוהב את זה”, מספר מנדלסון.

הסדרה, שיצרו יהונתן בר אילן ועדן גוריון, חוזרת היום בעונה שנייה בערוץ טין ניק ב־yes (ימי ראשון עד חמישי ב־15:30), ותתמקד בפעילות הנערים מול הבריטים בשנים 1946־1947, כולל הפריצה לעכו והמאבק להבאת ספינת המעפילים “אקסודוס”. “כיף אדיר להשתתף בסדרה הזו, ובייחוד בתפקיד הזה, שאפשר כניסה לדמות של בגין באופן הכי מסעיר ומלהיב, אך גם קליל ומבדר”, אומר מנדלסון. “בגלל שזו סדרה לבני נוער יש בה משהו קליל, והרצון שלי היה פשוט להוציא מהדמות של בגין את המרב. כל הצוות היה מהמם והרגשתי לגמרי בבית”.

מה החשיבות של הסדרה עבור הנוער של היום לדעתך?
“בעיניי יש בזה חשיבות. זה שעושים סדרת נוער שעוסקת במחתרות זה בעל ערך עצום, גם בגלל שיש פה חומרים דרמטיים נהדרים, וגם חומרי אקשן ומלחמה ופיצוץ גשרים ומפקדות, כמו בסרטים של צ’אק נוריס או ואן דאם שעליהם גדלתי. אני שומע על ילדים שמתחפשים בפורים לבגין ולגולדה מאיר, וזה מדליק בעיניי”.

מה מושך אותך בדמות של בגין?
“אני לא עושה חיקוי של בגין ולא מתיימר לדבר כמוהו. כמובן שחרשתי על נאומים שלו, על הנאום שלו שהתנגד להסכם השילומים בשנות ה־50 ונאומים שלו כראש הממשלה. הוא איש מלא כריזמה שקשה לפספס. הוא פרפורמר אדיר. ניסיתי לתפוס את הצליל והניגון שלו, וגם כמובן גידלתי שפם במיוחד לטובת התפקיד הזה. יש חודשיים בשנה שאני מסתובב עם שפם, והמשפחה שלי וגם התלמידים שלי יודעים שכשאני עם שפם, אני חי למשך חודשיים את בגין. בגין הוא מנהיג מהסוג שגם אם אתה לא מסכים עם האידיאולוגיה שלו, אתה עדיין לא מפקפק בעובדה שמה שהוא עושה - הוא עושה כשהוא רואה לנגד עיניו את טובת האזרחים והמדינה כפי שהוא תופס אותה, וזה משהו שהיה חסר לנו בעשור האחרון כאן; התחושה שמי שעומד בראש הפירמידה באמת רואה בראש ובראשונה את טובת האזרחים, ולא את טובתו האישית”.

אמת מרה

מנדלסון, 38, גדל ברמת גן. כיום הוא מתגורר בתל אביב, נשוי ואב לשניים. הוא פרץ לתודעה בספטמבר 1999 עם הקמתה של להקת הרוק “שייגעצ” (“פרחח” ביידיש), שבה הוא סולן, שהפכה להיות אחת מלהקות הפאנק־רוק המצליחות בעשור הראשון של שנות האלפיים. בימים אלה הלהקה מציינת 20 שנה לאלבום הבכורה המצליח “ניו יורק־רפיח”, שביסס את מעמדו של מנדלסון כאחד הילדים ה”רעים” של עולם הרוק. “התדמית של הילד הפרחח עם הפה ג’ורה לא תאמה את מי שהייתי באמת”, הוא אומר. “זה היה חלק מהתדמית המוזיקלית שלי”.

מה אתה מרגיש כשאתה מאזין כיום לאלבום הבכורה?
“אני מתקשה לשמוע את השירה שלי באלבום הזה. זו שירה של נער, הייתי בן 19, ועוד לא התחלף לי הקול. אבל אי אפשר להתעלם מכך שחלק מהשירים שרדו את מבחן הזמן, ואני מבצע אותם עד היום”.

אתה מרגיש שהתבגרת מאז?
“אני יותר מיומן במה שאני עושה, פחות בוסרי וגולמי. אני מרגיש שהיום אני גיטריסט יותר טוב וזמר יותר טוב, אבל משהו בחוצפה הזו של להגיד מה שאף אחד לא אומר - עדיין נשאר לי”.

לאחרונה נערך איחוד של הלהקה, ומנדלסון לא פוסל אפשרות לאיחוד נוסף. “אני מנוע מלספר”, הוא אומר. “כמו ששמעון פרס נהג לומר: ‘איני עוסק בזה’, ואז אתה מבין שהוא עוסק בזה מאוד. גם אני”.

כמוזיקאי הוציא מנדלסון ארבעה אלבומים עם “שייגעצ”, ארבעה אלבומי סולו ושני אלבומים במסגרת ההרכבים The Blueberries ו"לואי מרשל". בשנים האחרונות הוא מופיע בהרכב שנקרא “יובל מנדלסון והמסע לפולין”, שבשנת 2019 הוציא אלבום. כמו כן, לאורך השנים הוא גילם שלל תפקידים בטלוויזיה ובקולנוע (“מישהו לרוץ איתו”, “גירושים נפלאים”, “החדש של עומרי גורדון”). ובנוסף לכל אלה, הוא גם מורה לאזרחות בתיכון בליך ברמת גן, שבו למד בנעוריו. בעיצומה של תקופת הקורונה מצא את עצמו מלמד תלמידים לבגרות דרך הזום, כשהילדים הפרטיים שלו מתרוצצים לו בין הרגליים. “זה לא היה קל או אידיאלי כי הילדים לא היו בגן ולא בדיוק כיבדו את העובדה שאבא עובד”, הוא אומר. “הם רצו פה ארטיק, שם טלוויזיה, ובמקביל אני מנסה להעביר שיעור, ובנוסף אני תמיד מחפש קשר עין ומגע בלתי אמצעי עם התלמידים. בזום זה היה לדבר לריבועים שחורים כשאתה לא בטוח שהמסרים שלך מגיעים ליעדם. לא נהניתי מזה מי יודע מה”.

איך עברה עליך התקופה הזו באופן כללי?
“ביחס לחבריי המוזיקאים שירד עליהם הגרזן, עליי עברה שנת הקורונה די בסדר בשל עיסוקי כמורה. זה אפשר לי להחזיק את הראש מעל המים, אבל גם כמוזיקאי החלטתי שאני לא אתן לזה לכבול את ידיי. הבנתי שיש פה הזדמנות לעשות משהו יצירתי שיחבר בין שני כובעיי, החינוכי והמוזיקלי”.

כך נולד ב־2020 אלבומו “יובל המנוול 2 – אזרחות טובה” שנועד להפגיש את תלמידיו עם החומר לבגרות בדרך מקורית למדי – המוזיקה. “האלבום נולד מתוך מחשבה שאם אני לא יכול לפגוש את התלמידים בכיתה, אז אפגוש אותם בדרך אחרת, והשירים נוצרו כדי להכין אותם לבגרות”, הוא מספר. “יש באלבום שירים היתוליים, פולקיים ומלודיים, ומשהו בטקסטים מחורז להפליא ומצד שני קודר וקשה. השירים הקליטים והמתוקים עוטפים אמת מרה. במובן הזה ‘יובל המנוול’ הוא ההמשך של ‘שייגעצ’”.

זה עזר לתלמידים?
“עזר מאוד. אני מקבל הודעות בלי סוף מתלמידים מכל רחבי הארץ שאומרים שבזכותי הם עברו את הבגרות באזרחות, וגם הודעות ממורים שמספרים שהם משתמשים באלבום הזה כדי להעביר את החומר לבחינה”.

על הבחירה במקצוע ההוראה, הוא אומר: “רציתי משהו עם רגליים שנטועות יותר בקרקע, בייחוד אחרי שכל שנות ה־20 שלי הוקדשו לרוקנרול. במרוצת השנים הרגשתי שאני מחפש קצב אחר, שאני רוצה לקום בבוקר וללכת לעבודה. זו עבודה שתפורה למידותיי כי אני חי פוליטיקה ואקטואליה מגיל צעיר ואני אוהב את זה ומתעניין בזה. אני גם אוהב את הפורמט שאני עומד ויש לי הזדמנות להשמיע את הדברים שלי, את המחשבות שלי, את הביקורת שלי, את הספקות שלי”.

איך התדמית של רוקר מסתדרת עם תדמית של מורה?
“בעיניי הדברים לא נפרדים זה מזה. כשאני נכנס לכיתה, אני מביא לשם את אותן האיכויות שלי כמי שמורגל לעמוד על במות, במובן שאני אוהב לדבר מול קהל, נהנה מהאתגר של לעמוד מול אנשים ולנסות להקסים אותם, לעורר אותם ולהלהיב אותם. אני עושה את זה גם בכיתה, אפילו שאין לי מגבר או גיטרה, אלא בתנאים הצנועים והקטנים שיש לי”.

שנה חשובה

בשנת 2019 עלה מנדלסון לכותרות לאחר שנעצר, יחד עם חבר נוסף בהרכב “יובל מנדלסון והמסע לפולין”, במהלך הופעה בשדרות, אחרי שהמשטרה הגיעה למקום בעקבות תלונות על רעש.

לא חששת שזה יפגע בתדמית שלך כמורה?
“אני לא עסוק כל כך באיך אני נתפס ומה התדמית שלי. אני מביא לתפקיד הזה את כל התפקידים שלי כשחקן, כיוצר, כזמר ומורה ומשתדל להביא אותנטיות ויושרה”.

אתה אופטימי עם כינונה של ממשלה חדשה?
“עוד מוקדם לדעת מה קורה עם זה כי הממשלה החדשה קיימת רק כמה שבועות, וייקח קצת יותר זמן עד שדברים יחלחלו, אבל אני חושב שזה צעד חיובי ושמחתי עליו. זה מבורך שיש ייצוג לשמאל בממשלה, אבל מוקדם לבנות תלי־תלים של פרשנויות כי עדיין לא הגענו ל־100 ימי החסד של הממשלה הזו”.

השתתפת בהפגנות בבלפור להחלפת השלטון?
“הייתי בבלפור לא פעם. בדרך כלל אני מגיע בשביל להופיע ופחות כאחד האדם, למרות שהפגנתי ליד הגשר עם דגל שחור. חשבתי שזו שנה חשובה ובער בי להשמיע את קולי, גם כמוזיקאי וגם כאזרח מן היישוב”.

מה עוד אתה עושה בימים אלה?
“אני עובד על שירים חדשים לאלבום השני של ‘יובל מנדלסון והמסע לפולין’, מופיע בשגרה עם ההרכב וגם במופע ‘מגש הכסף’, מופע משירי נתן אלתרמן לילדים שרץ בהצלחה בכל הארץ. אני משתדל תמיד להיות בעשייה”.