הזמר שי מרק, ששילח השבוע לחלל האוויר סנונית ראשונה, המבשרת את הופעת אלבומו השני בקרוב, הוא שילוב חד-פעמי של הייטקיסט-קיבוצניק, שהוא גם מוזיקאי חובב קבלה, המגדל בנוסף לכל דבורים, אך לא למטרה של רדיית דבש. מסיבות אידיאולוגיות, הוא מציין.
דבורים? - ספק אם יש עוד זמרים, שעוסקים בגידול העמלניות העוקצניות האלה. "לפני כמה שנים טובות התחלתי לקרוא את הכתבים של רודולף שטיינר, אבי התנועה האנתרופוסופית", מעיד מרק. "ממנו הבנתי כמה עוול נגרם לדבורים במסגרת גידולן למען ייצור הדבש. זה נגע ללבי והתחלתי לגדל אותן פה, בקיבוץ, בתנאים של חופש, כשהכוורת משמשת להן כבית".
מרק, 44, החי בהרחבה של קיבוץ שניר, בגליל העליון, שכמהנדס אלקטרוניקה במקצועו עובד בהייטק, הוא גם זמר, ששירו היפהפה "רוב היונים אפורות" הוא מקדמה לאלבומו השני, שייקרא "אי אפשר להימלט מהטוב" וכמו קודמו יהיה בהפקתו המוזיקלית של עמיר לב, תושב כליל, שנהיה מעין גורו של הזמרים בצפון.
"הסיפור שלי עם עמיר התחיל במקרה", מודה מרק. "אני לא יודע למה פניתי אליו, כשאפילו לא כל-. כך הכרתי את השירים שלו. זה היה לקראת הפקת האלבום הראשון שלי לפני שנתיים-שלוש, אם כי אני במוזיקה מאז שהתחלתי לנגן בגיטרה בגיל 14 בכרמיאל, שם גדלתי. שנים ניגנתי ושרתי לעצמי עד שזה פרץ ממני בהתארגנות מוזיקלית של חברים לעבודה בשביל הכיף ופתח אצלי דלת ליצירה, שכנראה חיכתה הרבה זמן לצאת".
מרק, שסגנונית מצוי באזור הרוק האתני ומלווה את עצמו בגיטרה אקוסטית בהקלטות, פעל עם נבחרת של נגנים, הכוללת את רם אוריון, יונתן לויטל, רז מן, דני עבר הדני ורוני עברין.
"העבודה שלי עם עמיר התנהלה כמו ...חוג, כשפעם בשבוע הייתי נוסע אליו, לכליל, עם טקסטים שכתבתי עד שנאספו שנים עשר שירים", מרק מדווח. "העבודה על הטקסטים אצל עמיר הייתה כמו מלאכת צורפות, שבה היינו מזקקים ומחדדים את המסרים. כך השורה 'אי אפשר להימלט מהטוב', שלבסוף נתנה את שמה לאלבום המתהווה, עלתה לאחר שיחה בינינו על מהות החיים ועל הפוטנציאל הגלום בהם".
נראה, שבסיכומו של דבר מרק הינו בחור אופטימי, מדבריו מהדהד עיסוקו בקבלה, כשהוא רואה בכך דרך חיים. "המטרה שלשמה הגענו לעולם הזה כדי לחיות באהבה ובאחדות", הוא סבור. "אמנם כרגע זה נראה כחלום רחוק מאוד, אך נגיע לשם, זה בטוח. כלומר, בסוף מוכרח להיות טוב".
יש אצלך שירי-מחאה?
"בסינגל הנוכחי, 'רוב היונים אפורות', יש מחאה על שהכל נקבע על-פי התחפושת שלך, או על-פי המדים החיצוניים שלך, או שיר האומר שבגלל שאנחנו בתור מדינה אין בנו שלום ואחדות, יש מלחמות בחוץ, אבל המלחמה האמיתית היא בפנים, בינינו".
אם נחזור בסיום לראשית דברינו, נגד מה אתה מוחה בעניין הדבורים?
"אני מוחה נגד הניצול שלהן על-ידי תעשיית הדבש מחליש אותן ומונע מהן חופש".