"קורונה או לא קורונה, תחרות הנבל הבינלאומית, הראשונה מסוגה, הגדולה והחשובה בעולם, תיפתח במועד ברביעי, האחד בספטמבר", מצהירה יוליה רובינסקי, הנבלאית הראשית של הפילהרמונית, המשמשת מזה חמש שנים כמנהלת המוזיקאית של התחרות. "לא רצינו להשבית את השמחה של הנבלאים הצעירים, המתאמנים מזה שלוש שנים לקראת האירוע וחולמים על זכייה בפרס הראשון - נבל קונצרטנטי מוזהב בשווי 55 אלף דולר".
בגלל הקורונה, בדומה לתחרות רובינשטיין לפסנתר, תקיימו את השלבים הראשונים באופן מקוון.
"אכן, בגלל הקורונה, וגם בגלל שיש הפעם מספר שיא של נבלאים - 49 - ניתן לנו לשתף את כולם מתוך הבנה שהפורמט האון-לייני גורם לרבים יותר לרצות לנסות".
20 פעם התקיימה עד כה תחרות הנבל וצרפת, שבה הכלי המרהיב פופולרי, התגלתה בה כנסיכת הכתר הבלעדית עם חמש זכיות. עם זאת, מעירה רובינסקי שצרפת לא בולטת הפעם במספר משתתפיה וההובלה כעת היא בידי ארצות הברית, רוסיה וגרמניה, שאיש מנבלאיה לא זכה עד כה בתחרות. גם נציגי ארצות המזרח הרחוק, ששוטפים בהמוניהם את תחרויות הפסנתר וכלי הקשת, אינם מציפים את תחרות הנבל כאן, שבה נרשמה זכייה בודדת ליפן ולסין כל אחת.
כשרובינסקי נשאלת כמה נציגים יש הפעם למדינת ישראל בתחרות שאותה היא מארחת, המנהלת המוזיקלית מדהימה באומרה: "הפעם אין לנו משתתף". הבנתם? - ממשיכי דרכו של הנבלאי הראשון, דוד המלך, שעד כה הניבו זוכה בודד, שעלה על הפודיום (סיון מגן ב-2006), הם כעת נטולי כל ייצוג!
רובינסקי: "כדי שיהיו לנו יותר משתתפים וזוכים, צריך שלנבל תהיה כאן תשתית יותר רחבה. וזאת בעיה של מחיר, כשנבל גדול ויפה עולה כ-100 אלף שקל, מה שמעט מאוד הורים יכולים להרשות לעצמם, לאחר שהילד שלהם עובר את שלב הנבל, המותאם לגיל שלו. כלי בהשאלה הוא פתרון חלקי. יש כאן חומר למחשבה. בינתיים, כל עוד אין תקציב מאושר, משרד התרבות עדיין לא העביר את התמיכה לתחרות. כמו כן, אנחנו משתדלים להגביר את העניין בכלי בפסטיבלי נבל מקומיים".
למרות שעכו נחשבת ל"בייבי" של מנהל עמותת הנבל והזמיר, המפעילה את התחרות, מאז היותו שם המנהל המיתולוגי של הפסטיבל לתיאטרון אחר, חשבתם להחליף את המיקום?
"לא, כאן אנחנו הולכים על בטוח. עכו היא לא רק עיר היסטוריה, אלא שבאולמות האבירים יש אקוסטיקה נהדרת".
החומוס המפורסם של עכו כמעט גונב את ההצגה מהפסטיבל ההוא; איך זה אצלכם?
"מה אתה חושב? - גם אנחנו, אנשי המוזיקה הקלאסית, אוהבים חומוס לא פחות מאשר אנשי התיאטרון".
הרומן של רובינסקי, 53, סבתא צעירה לשלושה נכדים ממבשרת-ציון, עם הנבל נמשך מאז היותה בסנט פטרסבורג ילדה בת שבע. "הגעתי לנבל בטעות", היא מתוודה. "למעשה, כמי שרקדה מהרגע שבו עמדה על הרגליים, רציתי להיות רקדנית בלט כמו סבתא שלי, שרקדה בלהקת בית האופרה 'מרינסקי'. 'זה קשה ועם קריירה קצרה', היא הזהירה אותי. בלי לחשוב הרבה הצעתי את הנבל כתחליף והתאהבתי בכלי המיוחד שלא רבים מנגנים בו".
לאחר לימודיה באקדמיה למוזיקה על שם רימסקי-קורסקוב, עלתה רובינסקי ארצה ב-91' ותוך חודש התקבלה בזרועות פתוחות בפילהרמונית. כעבור תריסר שנים ירשה את יהודית ליבר (שנפטרה אשתקד) האגדית כנבלאית הראשית של התזמורת. "התפקיד העמיד בפניי אתגר לפעול למען הרחבת הרפרטואר של הנבל בתזמורת, כולל הזמנת יצירות ממלחינים (אחד מהם הוא בעלה, המלחין לאוניד רובינסקי, החותם על יצירותיו אל ראבין) והסבה לביצוע בנבל של יצירות שלא נכתבו לכלי במקור (כולל בעיבודים שלה)", היא מעידה.
מהקריירה סובבת העולם שבה התנסתה אינני מוותר לה על הסיפור שלה עם ה...קפיץ. רובינסקי משחררת צחוק קליל ומספרת: "זה היה משהו שאף פעם לא קרה לי לפני כן. בטח שזה היה המקרה הכי משוגע שיכול לקרות לנבלאי. באמצע קונצרט של שבת בצהריים בקרית-טבעון נשבר לי קפיץ בנבל. מה עושים? - ביקשתי סליחה מהקהל והזמנתי אותו להופעה שלי בתאריך אחר שבו אשלים את החסר. אז קמה פתאום מהקהל אשה עם מבטא אמריקאי ואמרה שיש לה כזה קפיץ בבית. לא תאמין, הקהל חיכה בסבלנות ותוך דקות הגיע המשיח. בעלה של האשה הביא קפיץ והבריג אותו, מה שאני לא יודעת לעשות - והכל בא על מקומו בשלום".
מאז את מסתובבת עם מלאי של קפיצים?
"מה פתאום! אין סיכוי שתקלה כזאת תקרה לי שוב. אבל מיתרים 'ספייר' מוכנים אצלי תמיד לכל מקרה".
מיתרים אפשר להחליף, אבל איך אצבעות ידייך לאחר שנים של התמודדות עם מיתרי הנבל?
"האצבעות עובדות ואני שומרת עליהן. כך אני נזהרת לא לעשות סקי וכל מה שקשור לספורט אתגרי מסוכן. חוץ מזה, הכל רגיל".
גם בתחרות הנבל?
"לא. הפתיחה - אכן כמתוכנן השבוע, אבל קונצרט הפתיחה, חצי הגמר והגמר הועברו מאוקטובר לדצמבר. קורונה, לא?"