אחרי פסק זמן די ארוך, חוזר נדב גדג' (אתם בטוח זוכרים אותו מ"גולדן בוי" עת ייצג אותנו באירוויזיון) עם שיר חדש – "אוטו פלסטיק". אני חייב להודות: מהשנייה הראשונה השיר גרם לי לחייך, מלא במתיקות, מוזיקה מלודית בניחוח לטיני וגדג' נשמע במיטבו.
השיר תפור בצורה מדויקת למידותיו אך אני גם מודה שהוא לא מתרומם לי באוזן מי יודע מה, דהיינו הפזמון לא כל כך קליט שגורם למאזין לזכור את השיר אחרי האזנה חוזרת ונשנית. אין בו את ה"בוסטר" (כן, אפשר להשתמש במונח גם בביקורת) המושלם שיהפוך אותו משיר חמוד וטוב ללהיט ממכר. יש לו את כל הנתונים אבל חסר הפלפל שישלים את התמונה. אולי בשיר הבא.
שיר קוסמי, יפהפה ובעיקר מרגש ונוגע הוציאה קרן פלס בימים אלה – "ימים אחרים", שיר שמסכם בצורה כנה וסנטימנטלית את כל התקופה הארורה הזו ("חיים בכדור שתלוי באוויר") ושזור באופטימיות אותנטית וריאליסטית.
העיבוד המוזיקלי היפהפה משרת היטב את המנגינה, שמשרתת היטב את הטקסט, כשפלס בקולה המוכר ומלא האמוציות מצליחה לנצח על הכל ביד רמה.
לעתים השיר נשמע לי כמו תפילה לימים טובים יותר, לפעמים הוא נשמע לי ההווה הזהיר, אך לרוב הוא נשמע כמו הישראליות שעוגנה משאיר אותנו שפויים בימים טרופים שכאלה.
תמיד אהבתי לשמוע את השירים שלורן פלד יצר, בין אם לעצמו ובין אם למיטב האמנים (בהם ריטה, מוקי, שלומי שבת) כי משהו בביצוע שלו פשוט וחינני, נוגע וקולע.
בשירו החדש "לא עושה לי מקום" הוא שר ומנגן על גיטרה ופורט על הנשמה בשיר רומנטי, רך וענוג שחודר ישר לנשמה. פלד מצליח לחשוף את הלב והנשמה שלו בפני המאזין ומודע היטב לכל היתרונות וההגבלות שלו כזמר מבצע ומצליח להיות הגרסה הכי טובה של עצמו. משאיר טעם של עוד.
אודיה, אחת הזמרות המוכשרות שנחשפנו אליהן לאחרונה, הוציאה בתקופת החגים שיר חדש שכתבה והלחינה להפקה מוזיקלית של גיא ויהל – "מה איתך אבא".
היא שולטת בצורה אבסולוטית בקולה, והשיר, הודיה טוטאלית לאבינו שבשמיים (לעתים אף בצורה סגפנית של הענשה עצמית) הוא ממתק מוזיקלי שאי אפשר להישאר אדישים כלפיו, גם בשל הביצוע המורכב וגם בשל המנגינה הבלתי שגרתית שמוציאה מהודיה את מיטב האיכויות שבה כזמרת וכיוצרת.