ההודעה של התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון-לציון על קונצרט פתיחת עונתה ה-33 הערב, בהיכל מאיר ניצן לתרבות, בעיר היין, מצטטת את ה"ניו-יורק טיימס" - לא פחות - לאמור: "גריילסאמר הוא אחד המקוריים והנועזים במבצעי המוזיקה כיום".

האמנם? - אני שואל את המנצח והפסנתרן הירושלמי, שמזה שמונה שנים משמש כמנהל המוזיקלי עטור התשבחות של תזמורת הקאמרטה ז'נבה. פעמיים מוצרט (הפתיחה לאופרה "כך עושות כולן" וקונצ'רטו מס' 17 לפסנתר ולתזמורת) והסימפוניה התשיעית של דבוז'אק, "מן העולם החדש", מהיצירות האהובות ביותר בשלהי המאה ה-19, זה נועז זה?

"אני לא חולק על הכותרת", הוא משיב בנימה מחויכת ונותן להבין שמה שהיה נכון לשעתו, איננו תקף לתקופה הבעייתית בצל הקורונה. "אחרי שנה וחצי של טראומה בימי המגפה, אף אחד לא מצפה מאיתנו לרפרטואר נועז. אנחנו בתקופה לא פשוטה. תזמורות בעולם נסגרו, מוסדות תרבות נעלמו ואמנים לא מעטים נאלצו לעבור לעבודות אחרות. לחזור ממצב כל-כך קשה, זה דבר שיש לברך עליו ודבר ראשון צריך להחזיר את הקהל לאולמות. לכן, יש לצאת תחילה בתוכניות קצת יותר קלאסיות וזה מתוך הסכמה שבהמשך נשוב לדברים יותר נועזים, בפרט שעדיין יש הרבה אנשים שפוחדים לשוב לאולמות הקונצרטים".

"מוצרט לקח את הפורמט של הקונצ'רטו לפסנתר, שאין יותר נשגב ממנו לפסגות חדשות לחלוטין ובכך השפיע על המלחינים שבאו אחריו", אומר גריילסאמר. "העולם החדש', שדבוז'אק מביא במוזיקה שלו, מושפע מהשפה המוזיקלית החדשה שהמציא מוצרט. חיבור אחר שמצאתי ביניהם, הוא שבניגוד לרוב היצירות של מוצרט, שאין בהן אלמנטים פולקלוריסטיים, כמו אלה שיש הרבה במוזיקה של דבוז'אק, כשהקהל ישמע את הקונצ'רטו המסוים הזה של מוצרט, הוא ירצה לקום ולרקוד איתו".

כמה פרטים על גריילסאמר בן ה-44. אם שמו מוכר לאי אלה מביניכם שאינם מקורבים למוזיקה הקלאסית, הרי זה מהיותו אחיו הבכור של הזמר והכנר מיכאל גריילסאמר. השניים הם בניהם של זוג מרצים באוניברסיטת בר-אילן, שעלו מצרפת ומבלגיה ונטעו בכל חמשת ילדיהם את אהבת המוזיקה. 

הוא צמוד לפסנתר מגיל שש, בוגר קונסרבטוריון בירושלים, שלמד אחרי הצבא בג'וליארד, בארה"ב, "תחילה פסנתר ולקראת התואר השני נכנסתי לאט-לאט לניצוח". מאז הרים את שרביטו על לא מעט תזמורות נחשבות. מ-2013 הוא מנהלה המוזיקלי של קאמרטה ז'נבה בשווייץ: "הייחוד של התזמורת הזאת בכך שהיא מציעה לקהל דברים מתקדמים תוך לקיחת סיכונים שכמותם לא רואים הרבה בתזמורות. לדוגמה, לביצוע הסימפוניה 'מן העולם החדש' - שעליה אנצח גם בקונצרטים של התזמורת של ראשון - הזמנו כוריאוגרפיה חדשה לגמרי. יכולת לראות שם את כל הנגנים, לרבות המנצח, יוצאים במחול תוך כדי ביצוע היצירה, משהו שדבוז'אק לא חלם עליו".

חוץ מריקוד?
"חוץ מריקוד אני אוהב לערב סגנונות (זה מזכיר שלפני כשבע שנים גריילסאמר השתלב בנגינתו הקלאסית בהופעת רוק של אחיו, מיכאל, ב"בארבי", יצילנו השם - י. ב-א). אין לי בעיה לשלב ברפרטואר הקלאסי מוזיקה דרום אמריקאית, מוזיקת כליזמר, או אפילו מוזיקה ערבית".

אתה לא הולך רחוק מדי באתגור הקהל השווייצרי, שמן הסתם הוא שמרני במהותו?
"כשיש איכות וגם תעוזה, הקהל בא, מה גם שאחת מהמטרות שלנו היא להביא לקונצרטים קהל צעיר יותר, לא רק הנוהה אחר הקלאסיקה".

בוודאי אהיה השואל המיליון של השאלה - מה אתה יותר, מנצח או פסנתרן?
(צוחק בחביבות) "פיפטי-פיפטי. שני העיסוקים חשובים לי באותה מידה, בפרט שהם מזינים זה את זה. כשיש תקופות שאני רק מסייר בעולם ומנצח, בתור נגן הפסנתר מאוד-מאוד חסר לי ואני חייב לחזור כמה מהר שאפשר. וכשאני מרגיש לבד ברסיטלים סולו של פסנתר, אז חסרה לי מאוד האווירה שיש בתזמורת".

גריילסאמר הכי אוהב לנצח ממקומו ליד הפסנתר. "כפסנתרן, הרגשתי הרבה פעמים בין נגני התזמורת שאני לא יכול להביא את הרעיונות עד הסוף", הוא סח. "אם אני הפסנתרן הסולן וגם המנצח, יש לי קשר ישיר עם התזמורת, כשאני יושב בלב-לבה ולא מנצח מגבוה".

הוא לא אוהב פחות להקיף את הגלובוס עם האמנות שלו. כשהקיץ נפתחו השמים מחדש, שחרר גריילסאמר את המעצורים. "ישר באתי לארץ, להיות עם המשפחה ועם החברים וזה היה כיף", הוא מספר. "מכאן טסתי לנגן בארצות הברית ומשם עברתי לנצח בדרום אמריקה, בעיקר על הפילהרמונית של מדיין, העיר השנייה בגודלה בקולומביה אחרי בוגוטה הבירה. משם יצאתי לנצח על הפילהרמונית של הונג-קונג, מקום שאני אוהב ואז חזרתי לפתיחת העונה בז'נבה"

במארס הוא אמור לשוב ארצה, הפעם עם הקאמרטה שלו כדי להופיע כאן בפסטיבל פליציה בלומנטל, בתל-אביב, דבר שמסב לו התרגשות רבה. באחת היצירות שתנגן הקאמרטה הסולן יהיה החלילן רואי אמוץ. "יש לי בתזמורת עוד חמישה-נגנים מהארץ", הוא מספר. "אנחנו כמו קיבוץ קטן והולכים לאכול יחד חומוס בהפסקות בין החזרות".

לבסוף, האם יש לך תוכניות לשוב לאמא-מולדת?
"מאוד חשובה לי העשייה המוזיקלית בארץ, שבה עבדתי עם רוב התזמורות. כמי שגדל פה, היכן שהמשפחה שלי וכמי שאוהב לפגוש את הקהל בישראל, גם אם אני אוהב במקביל את העשייה בחוץ, אני מקווה לסגור כאן מעגל כמנהל מוזיקלי של אחת התזמורות בארץ".