שימי תבורי: "חשבתי לנסות את מזלי בארה"ב, ההצלחה בלבלה אותי והתמכרתי להימורים"

לצד הדרמה שמלווה את חייו כבר 50 שנה - חוזי הופעות בינלאומיים, הופעות באמריקה ובצרפת, התמכרות להימורים ולאלכוהול, חמישה פעמוני חתונה מצלצלים וארבע פרידות וכן סכסוך מתוקשר עם ילדיו וסולחה מפתיעה - שימי תבורי הוא לפני הכל זמר. וואחד זמר. עם קול עוצמתי וייחודי, פרפורמנס מדויק והמון נשמה, שהפכה אותו לאחד הזמרים הטובים שידעה ארצנו.

בראש השנה האחרון קיבל תבורי הודעת וואטסאפ לא צפויה. זה קרה בעודו מלווה עם אשתו יהודית ("אני מגדיר אותה קדושה") את בתה קארין באומן, הסובלת זה עשור ממחלת האנורקסיה, אל הטיפולים השגרתיים בבית החולים איכילוב, מקום שלמרבה הצער הפך עבורם בית שני. "על הצג אני רואה שיואל ליבה מאמ"י כותב לי: 'ברכותיי, שימי, רציתי לבשר לך שאתה מקבל השנה מאיתנו פרס מפעל חיים על תרומתך ופועלך'", מספר תבורי.

"מאוד מאוד מאוד שמחתי על הבשורה הזו. לא ציפיתי ולא חשבתי על זה אף פעם. קיבלתי הפתעה עם חיוך על הפנים. זה היה רגע מקסים ופרס נאה על כל מה שעשיתי ב־50 השנים האחרונות, מאז שהתחלתי".

זה גרם לך להסתכל אחורה?
"הבשורה על הפרס הייתה פלאשבק עבורי לאותם רגעים מרגשים בקריירה. לשלוש הפעמים שהופעתי ב'אולימפיה' בפני אולם מפוצץ ביהודים. הופעתי הרבה בצרפת, אין שם עיר שלא הופעתי בה. עשיתי שם סיבובים מוצלחים. בכלל, הופעתי באמריקה, באירופה, בכל העולם".

אתה עוד רודף אחרי במות גדולות?
"אני חי את מה שיש ומודה על הכל. אבל אני עוד אפתיע".

יש בך חרטות לגבי ההתנהלות שלך בקריירה?
"לא, אני כמו יהודה בארקן ז"ל, שהיה חבר קרוב שלי. הוא תמיד היה שלם עם הקריירה שלו, עם הדברים הטובים והפחות טובים שבה".
הפרס יוענק לתבורי במסגרת האירוע השנתי של האיגוד בשיתוף היכל התרבות פתח תקווה ב־10 בנובמבר. באירוע, שמתקיים ביוזמה ובהפקה משותפות של מנכ"ל ההיכל אריה ימיני, עיריית פתח תקווה ואיגוד אומני ישראל, יוענקו פרסים נוספים לבכירי האומנים הישראלים, בהם שלמה ארצי, חבורת "זהו זה", דני סנדרסון, גברי בנאי, יונה אליאן, חיים משה, שלומית אהרון ועוד.

טוילי פינת תבורי

"נולדתי לתוך המוזיקה", מספר תבורי. "מאז שאני זוכר את עצמי שמעתי את צלילי התפילות של אבא שלי ושל אחיי, שהיו שרים יפה מאוד. עוד בילדותי גיליתי משיכה גדולה למוזיקה, השתתפתי בחוג בבית הספר היסודי ותמיד בימי זיכרון הייתי מוזמן לשיר את 'באב אל וואד' של יפה ירקוני. הייתי חוזליטו קטן".

תבורי, שנולד בשם שמשון טוילי בנס ציונה, מצייר את תמונת הילדות החקוקה בו יותר מכל: "גדלתי בצריף, משפחה בת שבעה ילדים. לא היה לנו מה לעשות, אז הייתי נוהג לעמוד על עמודים זרוקים ברחוב ולשיר. זו הייתה אווירה נהדרת שלא אשכח אף פעם".

בגיל 14 בנה (כן, בנה) במו ידיו את הגיטרה הראשונה שלו. "לימדתי את עצמי לנגן", הוא מעיד. "רק מוזיקה הייתה לי בראש. למדתי רק שנה אחת בתיכון המקצועי של אורט ברחובות אבל לא גמרתי את כיתה ט'. יצאתי לעבודה".

אחיו הקבלן העסיק אותו בצביעת דירות, ותבורי צירף אליו את חברו זהר עורקבי, לימים זהר ארגוב. "היינו צובעים ושרים שירים של צביקה פיק ובעז שרעבי, אלו היו רגעים קסומים", מחייך תבורי. "זהר ואני היינו חברים טובים, חברי נעורים. לימים עזרתי לו להיכנס לתעשייה. אהבתי אותו וגם בתקופה הקשה הייתי לצדו. אביהו (מדינה - ד"פ) ואני ניסינו לעזור לו עם הגמילה, אבל לצערי זה לא עזר".

בשנת 1969, בשלהי מלחמת ההתשה, יצא ל"סיבוב ההופעות" הראשון שלו במסגרת צמד נעורים שהקים עם חבר מהשכונה. "היינו מלווים את עצמנו על גיטרה ושרים ביחד בהרמוניות יפות", הוא נזכר. "נסענו עד שארם א־שייח' והופענו בפני חיילים. זו הייתה חוויה מרגשת עבור שני נערים שלא הופיעו בפני קהל כזה עד אותו רגע".

תבורי קיווה שאת שירותו הצבאי יעביר בלהקה צבאית, מה שלא צלח: "בבחינות הראשונות ללהקה שרתי את 'חופשי ומאושר' של בעז שרעבי ועברתי לשלב השני, אבל אותו לא עברתי. התבאסתי, אבל ידעתי שגם בלי להקה צבאית אהפוך לזמר. לא הייתי מוכן לוותר על החלום הזה. את שירותי הצבאי עשיתי בתותחנים והשתחררתי זמן קצר לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים".

עם שחרורו מהצבא, כשהוא נחוש לפתח קריירה כזמר, החל להופיע באירועים חברתיים ובדיסקוטקים. "באחת החתונות שנערכו בשכונה עליתי לשיר כמה שירים לבקשת החבר'ה שלי", הוא משחזר. "בעל התזמורת שניגנה באירוע, מוצי אפר, שמע אותי שר והציע לי להצטרף ללהקה שלהם כזמר. בהתחלה היססתי, כי רציתי להקליט אלבומים ולא להיות זמר חתונות, אבל בסוף החלטתי שכן. עשינו חזרות אצל מוצי בבית, כשהוא ליווה אותי על גיטרה. הופעתי עם שירים של משה הלל, בעז שרעבי ונסים סרוסי. אחרי שלוש שנים, כשעזבתי את התזמורת, הכנסתי במקומי את זהר ארגוב".

עומד על סלע

במקביל להופעות עם תזמורתו של מוצי ובמועדונים כמו "קליפסו" ו"כריש" ברמלה, החליט להקליט שיר ראשון ולנסות להצליח גם על גלי האתר. "זה סיפור יפה", מקדים תבורי ואומר. "הייתי זקוק לכסף כדי לממן את ההקלטה, אבל לא הצלחתי למצוא משקיע. בסוף אחותי שכנעה את הבוס שלה, שהסכים לעזור במימון ולתת לי את הצ'אנס הזה".

הסיפור לא נגמר כאן: "ברגע שמצאתי משקיע, הייתי צריך למצוא שיר. אז דפדפתי בדפי זהב ומצאתי בקטגוריית המוזיקאים את השם 'אלי קניאל', מוזיקאי שהיה אביו של ילד הפלא נועם קניאל, שהיה אז בשיאו. פניתי אליו. בפגישה, שנערכה בביתו של אלי ז"ל, הוא ניגן על פסנתר את השיר 'הלנה'. כשפתחתי את הגרון ידעתי שזה השיר הכי מתאים לגון הקול שלי. זה גם שיר רומנטי, בדיוק כמו שאני אוהב".

"הלנה" יצא לרדיו בינואר 1976, אך לא הצליח להתרומם: "זה היה שיר מעולה, אבל לא שידרו אותו. לא הכניסו אותו למצעדי הפזמונים ובעצם התעלמו ממנו. רק לאחר שנים מישהו דחף אותו כחלק מאוסף באיזו קסטה שנמכרה בתחנה המרכזית הישנה שאז הייתה אימפריה, והוא התחיל לתפוס תאוצה".

מאוכזב מכישלונו של שיר הבכורה, המשיך תבורי להופיע בתזמורת החתונות. לאחת השמחות שנערכו ב"אולמי שושנים", הזדמן הפזמונאי דוד חלפון. הוא שמע את תבורי, ראה את תגובת הקהל ואחרי ההופעה פנה אליו: "הוא אמר לי 'שמע, בחור, יש לי חבר, מוזיקאי צעיר שבדיוק השתחרר מהצבא. הוא מתאים לעבודה איתך". אותו חבר היה עוזי חיטמן.

כבר למחרת תבורי צלצל לחיטמן, והוזמן לביתו. "הוא ישב ליד הפסנתר וביקש ממני לשיר את 'הלנה'", הוא מספר. "כשרק פתחתי את הגרון, הוא מיד אמר לי: 'שימי, אני נשבע לך, אני לא מכיר אותך אבל אני מוכן לכתוב לך שירים כל החיים'. זה היה קליק מהרגע הראשון. הוא כתב לי עשרות להיטים, ואני חייב לו את הפריצה שלי ולמעשה את כל הקריירה שלי. היינו חברי נפש עד יומו האחרון. אני מתגעגע אליו".

באותו זמן שבו החלה העבודה של השניים, הגיע לאחת מהופעותיו של תבורי האמרגן מאיר ראובני, מחברת התקליטים האחים ראובני, שחיפש כישרונות צעירים. ההופעה מצאה חן בעיניו והוא הציע לזמר להפיק את אלבומו הראשון ולהשקיע בו כסף. "הם החליטו להמר עליי", אומר תבורי, "בדיעבד הם צדקו".

ביולי 1976 יצא לאור אלבומו הראשון - "חיפשתי שירים לצאת לעולם". לדברי תבורי, שיר הנושא נכתב על ידי חיטמן בהשראת הסיפור שלו וההיכרות שלהם. אבל יותר מהכל בלט באלבום זה השיר "לילה בלי כוכב", שכתב יואל ריפל והלחין חיטמן. "בהתחלה הוא קרטע, אך תוך זמן קצר הפך לשיר הפריצה שלי", מדייק תבורי.

למרות הצלחת השיר, הדרך לפריצה הגדולה עדיין הייתה קשה ומפותלת. "האחים ראובני החליטו לדחוף אותי בכל דרך אפשרית והתאמצו קשה להכניס אותי לטלוויזיה, מה שהיה אז בלתי אפשרי לזמר כמוני", הוא אומר. "אחרי אין ספור לחצים ופרוטקציות, הם הצליחו לארגן לי הופעת בכורה בתוכנית 'עוד להיט'. שרתי את 'לילה בלי כוכב', ומיד השיר זינק לצמרת מצעד הפזמונים והתקליט התחיל להימכר. נוצר רעש גדול סביבי".

הפרובוקציה הראשונה של תבורי התחילה בדיוק אז. על עטיפת התקליט הוא נראה יושב כשלצדו יושבת בחורה עירומה. "זה היה רעיון שלי, לעשות קצת בלגן. הבחורה המצולמת היא מישהי שיצאתי איתה", הוא מודה. "הדפסנו אלף עותקים והפצנו, אבל תחנות רדיו התחילו להרים גבה והבנתי שהדתיים נפגעו מזה. החלטתי שלא מתאים לי למכור בדרך הזו תקליט, אז החלפנו את העטיפה לתמונה רגילה שבה אני עומד על סלע".

לא הפריע לך שקטלגו אותך אז כזמר מזרחי?
"זה אף פעם לא הפריע לי. התעסקתי בהופעות, בהקלטות, בעשייה, ולא שינה לי איך בתקשורת מכנים אותי. הקהל אהב אותי ללא שום ענייני קטלוגים, וזה מה שחשוב".

החלום האמריקאי

לאחר הצלחת השיר "לילה בלי כוכב", הצליח תבורי להתקבל לדובדבן שבקצפת המוזיקה המסולסלת - פסטיבל הזמר המזרחי. האירוע שודר בטלוויזיה, היה בעל נופך ממלכתי ונודע כמי שהמליך כוכבים. בפסטיבל, שנערך בדצמבר 1977, ניצב תבורי, אז עוד אלמוני יחסית, בשיער שחור ארוך ובפאות לחיים מפוארות וכשהוא אוחז במיקרופון גבוה ורחוק מפיו. כשהחל לשיר את "שחורה ונאוה", פצח בריקוד שלא היה מבייש את ג'ון טרבולטה וסלסל במוואל שלא נשמע עד אז בפסטיבל. הקהל לא יכול היה להישאר אדיש, והחל להריע.

אותו ביצוע מרשים העניק לו את המקום הראשון בתחרות והפך אותו לכוכב בן לילה. "זו הייתה ההופעה הממלכתית הראשונה שלי", מתאר תבורי. "האמת היא שבכלל לא רצו להכניס אותי לפסטיבל, אבל אשר ראובני, האמרגן שלי, לחץ חזק על המנהל יוסף בן ישראל, שהסכים לתת לי שיר שאף אחד לא רצה, שיר שאני אוהב לכנותו 'חצי מכוער'".

לדבריו, ב־1982 אביהו מדינה ומשה בן מוש הציעו לו את השיר את "הפרח בגני" - הוא סירב בנימוס. "אחרי שזכיתי במקומות הראשונים בפסטיבלי הזמר המזרחיים, הרגשתי שאני לא רוצה לקחת סיכון ואולי להגיע למקומות אחרונים", הוא מסביר. "בחרתי לפרוש בשיא והעברתי את השיר לזהר, שעשה איתו היסטוריה".

באותו הזמן היה לו רק דבר אחד בראש: אמריקה. "הגעתי לשלב שנמאס לי להופיע באותם המקומות בארץ. חשבתי שאני יכול להצליח גם בארצות הברית. רציתי לקחת כמה שלאגרים שלי מהארץ ולהקליט אותם באנגלית. כתבו לי אחלה מילים, אבל בסופו של דבר לא הוצאתי אותם", הוא מספר בעודו מזמזם גרסה לועזית ל"עוד סיפור אחד של אהבה".

"ההופעה הראשונה שלי בארצות הברית הייתה בתחילת שנות ה־80", הוא נזכר. "צביקה פיק ואני נסענו להופיע באוניברסיטאות. היינו ילדים חמודים אז. הופעתי שלוש פעמים בלילה. חרשתי את המועדונים שם. עד לפני כמה שנים חייתי בקו ישראל-ארצות הברית, כשבמקביל פיתחתי גם קריירה מצליחה בצרפת, שם הקלטתי שלושה אלבומים בצרפתית".

אתה לא חושב שעזיבת הארץ בשיא הקריירה פגעה בך פה?
"לא, הלכתי בעקבות החלומות שלי. חשבתי לנסות את מזלי, אבל הבעיה היא שאף פעם לא התמקדתי בכיוון שאליו הלכתי ולא התמסרתי עד הסוף. אדם שרוצה לעשות קריירה במדינה זרה, צריך לגור שם הרבה זמן, להיות זמין לראיונות, להופעות, לקידום יחסי הציבור. אני, בשיא טיפשותי, סיימתי להקליט ולהופיע ומיד המשכתי הלאה. הייתי מתחיל משהו ולא מסיים".

היום אתה שונה?
"בטח, היום אני יותר שקול".

ילד של אבא

ההצלחה בארצות הברית הביאה איתה גם צרות: "התמכרתי להימורים. שרפתי את הכסף בקזינו. ערב־ערב הייתי מבלה בקזינו, אין קזינו בעולם שלא הייתי בו - זה מה שעניין אותי יותר מכל דבר אחר. אפילו מכרתי בית בראשון לציון בגלל ההתמכרות. ההצלחה בלבלה אותי".

כשחברו הטוב עוזי חיטמן הגיע לבקר אותו בניו יורק ב־1986, הוא בא עם הצעה. "עוזי רצה להחזיר אותי לארץ", אומר תבורי. "הוא שכנע אותי להקליט איתו אלבום משירי פסטיבל סאן רמו האיטלקי בגרסאות עבריות. האלבום עבד יפה והצליח. אבל מהר מאוד חזרתי שוב לארצות הברית".
בשנים האלה ניסה מזלו בעסקים, כשהשיק ליין ג'ינסים ובהמשך גם מותג יינות בשם "יין תבורי".

"כל מיני אנשים הציעו לי רעיונות כאלה ואחרים, אז ניסיתי", הוא אומר. "אני מאמין שצריך לנסות. היה לי קשה, כי עשיתי את כל הקידומים האלה לבד, לא הייתה לי עזרה ביחסי הציבור".

במשך למעלה מ־30 שנה חי בקו ישראל-ארצות הברית. החזרה הסופית לארץ התרחשה ב־2009, עת השתתף בריאליטי "האח הגדול VIP" והגיע למקום השני. "מיציתי את העניין של ריאליטי, לא הייתי חוזר לזה", הוא אומר בקצרה.

כעבור שנה עלתה בערוץ 24 "התבורי'ס", תוכנית שבה הוא ובניו, אלירן, אריאל, דניאל ובן־אל חיפשו צלע נשית שתצטרף לסיבוב ההופעות המשפחתי שלהם, סיבוב שאף הגיע לקיסריה. "אין מצב לאיחוד", הוא אומר בתשובה לשאלה שלי. "כל אחד מאיתנו בעולם שלו, במקום אחר כרגע".

על הנישואים הקודמים שלו תבורי מבקש לא לדבר. אבל על באומן, אשתו בחמש השנים האחרונות, הוא יכול לדבר בלי סוף. תבורי קורא לה "אהבת חיי", ואומר "היא הנשמה שלי, היא החיים שלי, אין אישה כמותה. היא מטפלת כמו לביאה בבת שלנו".

בשנים האחרונות החיים של משפחת תבורי מגיעים שוב ושוב למדורי הרכילות בעקבות הנתק בין האב לילדיו, ובעיקר סביב הנתק בינו לבין בן־אל. הקשר ביניהם נותק כמעט במקביל להפיכתו של הבן לאחד הזמרים המצליחים במדינה, לאחר שזה התנגד למערכת היחסים של אביו עם באומן וטען כי היא "כישפה אותו".

חי את מה שיש

תבורי מקפיד להמשיך להקליט שירים ולהשתתף בפרויקטים מוזיקליים. "כל הזמן שולחים לי שירים, אבל כיום, כשאתה מוציא שיר, אתה צריך להוציא גם קליפ", הוא אומר. "אם השקעת 5,000 דולר בקליפ ומראים אותו פעם אחת, זה בעייתי. אז אני מוציא שירים לאט־לאט".

השנה הוציא את "עושה שלום" ואת "הכל שם בשבילי", שכתב רמי הלוי. "רמי היה מדריך בחוג נוער בנס ציונה, שבו השתתפתי כשהייתי בן 16", מספר תבורי. "דרכינו נפרדו, ואחרי כמעט 50 שנה הוא התקשר. אחרי שהעלינו זיכרונות מחברים שהיו ואינם, רמי ביקש לשלוח אליי שיר שכתב. התרגשתי מהטקסט שלו שכל אחד יכול להתחבר אליו, כי הוא עוסק בגעגועים וערגה לשנות נעורים".