איך "אדון עולם" כמעט גולגל אל תהום הנשייה? בביתו של מי הולחן "והאר עינינו" ומי שיבש את השיר המלהיב? כיצד כמעט "נחטף" "ידיד נפש" מעדנה לב? ואיך קשור לכל העניין...אליהו הנביא? - לקראת זכייתו בתואר יקיר אמ"י, בטקס שייערך מחר בהיכל התרבות בפתח-תקווה, חושף מנשה לב-רן, מי שהיה מנהלו המוזיקלי של פסטיבל הזמר החסידי, את סודות האירוע, שעליו הוא ניצח בכל שנותיו ואגב כך הוא יוצא במתקפה חסרת תקדים מצד אדם דתי על התופעה הנקלית של הדרת נשים.
"חוללנו מהפכה", משוכנע לב-רן. "לאחר שנים של קפיאה במקום עם אותן זמירות, שעליהן חזרו שוב ושוב, בבת אחת התחדש מלאי השירים החסידיים, שהיו גם לנחלת הציבור החילוני, שבכך זכה להתקרב למסורת. לעולם לא אשכח איך שמעתי בקארנגי הול 3,000 איש שרים בהתלהבות את 'עושה שלום'. פתאום היה משהו חדש באוויר; לא רק 'הנה מה טוב ומה נעים' ו'הבה נגילה'".
לב-רן היה בן 23 בלבד, כשנקרא ב-69' אל הגה פסטיבל הזמר החסידי המתהווה. "הפסטיבל היה יוזמתו של נחום בייטל, אז עובד דפוס צעיר, שארגן אירועים באוניברסיטה בר-אילן ולצעירי המפד"ל", לב-רן משחזר. "הוא הדליק ברעיון את מיקי פלד, שאיתו הקים את משרד 'סולן'. מיקי, אגב לא דתי, היה אז חבר 'אגד', שניגן בסקסופון באירועים של בייטל. הם קראו לי, מי שהקים שנתיים קודם לכן את מקהלת הרבנות הצבאית, לנצח על הפסטיבל".
"האווירה לקראת האירוע הייתה חגיגית מאוד ונשלחו אלינו מאות שירים בקלטות", מעיד לב-רן. "הקפדנו שהן תישלחנה במעטפה נפרדת ואת פרטי השולח - בקלטת אחרת. רק לאחד והיחיד היה ייחוס והוא היה פטור מההליך הזה".
בוודאי ר' שלמה קרליבך.
"אכן, היה לנו איתו הסדר, שמה שהוא ישלח, ייכנס לתחרות. ר' שלמה חיבר את 'והאר עינינו' אצלי בבית. ברשותי קלטת השיר עם הדיבורים ושיחות הטלפון שברקע. הערצתי אותו, לאחר שהיה בעינינו התשובה היהודית לביטלס. שנים קודם לכן, כשהוא בא להופיע באולם הפתוח של בית ציוני אמריקה, הגעתי לשם כנער שלוש שעות לפני ההופעה וטיפסתי על עץ שהיה שם כדי לתפוס עמדת צפייה נוחה. ההופעה הייתה מהממת.
"ר' שלמה הלחין את 'והאר עינינו' עם הגיטרה. אם לומר את האמת, הנגינה שלו הייתה די דילטנטית והוא לא ידע יותר משלושה-ארבעה אקורדים. כשהוא היה מתלבט בהלחנה, הוא היה שורק".
והוא לא זכה!
"אכן. הזכייה הייתה של האחיות נירה וגליה רבינוביץ' עם השיר השקט 'צמאה נפשי'. שני דורג 'עושה שלום', שהלחינה נורית הירש ואילו 'והאר עינינו' דורג שלישי. לא להאמין, אבל 'עושה שלום', שנהיה שיר של כל עם ישראל, לא זכה בפסטיבל. בהתרגשות שהייתה נכנס מבצע השיר, יגאל בשן, בטעות מהר מדי לבית השני. ואילו מבין 'השלושרים', מבצעי 'והאר עינינו', שלום חנוך טעה במילים וזה נשאר בהקלטה".
בפסטיבל של 70', שבו זכתה אילנה רובינא עם "יברכך", שירו של דוד ויינקרנץ, דורג שירו המלהיב של עקיבא נוף, "שישו את ירושלים", שלישי בלבד. "לפני כמה שנים, בהמתנה לטיסה לחו"ל, הלכתי לשתות קפה", מספר לב-רן. "ראיתי אדם יושב על כיסא גבוה בבר עם זקן לבן של אליהו הנביא וכיפה שחורה גדולה על ראשו. לא זיהיתי אותו. 'כן, כן, מנשק'לה, הסתכל עלי שוב', הוא פנה אלי לפתע. אבל כשהתחיל לשיר את 'שישו את ירושלים', קולו הסגיר אותו. זה היה דני גולן, שעם חברו בצמד דרום, ציון צדוק, שר את השיר בפסטיבל. לא ידעתי, שכבן למשפחה דתית הוא חזר למקורות. התחבקנו וכל אחד פנה לדרכו".
וזה לא הכל לגבי פסטיבל 70'. 'ידיד נפש', שירם של בני הזוג אהוד ושרה צווייג, שהפך עד מהרה ללהיט ענק, יצא בידיים ריקות. קדמה לכך דרמה קטנה, לדברי לב-רן. כשהגיעו הזמרים לקבל את השיר שישירו בפסטיבל, הקדים יגאל בשן בדקות את ידידתו מלהקת פיקוד הצפון, עדנה לב. זו עמדה בתור אחריו וכססה אצבעות שמא הוא יחטוף לה את 'ידיד נפש'. ברם, בשן העדיף שני שירים אחרים ולב זכתה בשיר ובתהילה לאותו רגע.
בפסטיבל של 76' זכו ישראל גוטסדינר ובני רוזנבאום, הלוא הם צמד רעים, אבל דווקא שירם המנצח, 'ויחדשהו', די נשכח. ובמקום השני? - לא תאמינו. זה 'אדון עולם', שירו של עוזי חיטמן, שנהיה למעין המנון של העם היהודי.
"עוזי שלח אלינו את השיר שנה קודם לכן", מספר לב-רן. "צדי צרפתי, שבדיוק אז הצטרף לוועדה שבחרה את השירים, הסתייג בטענה ש'אדון עולם' מזכיר לו שיר רוסי. לעומתו, שמתי עין על השיר והבחנתי במיוחדות שלו. הצעתי לעוזי לשמור את השיר לפסטיבל הבא וכך הוא ניצל מאובדן. אכן, עוזי הציע אותו שוב והפעם הוא התקבל פה אחד, אך כאמור לא זכה במקום הראשון".
ועוד סיפור, הפעם מפסטיבל 78': "כשהגיע אלינו השיר 'אל תסתר פניך', בלחנו המשתפך של ראובן סירוטקין, מיד הצטלצל לי קול הפעמונים של שולי נתן כמתאים לביצוע השיר. כשהתקשרתי אליה, היא אמרה שבדיוק חזרה מלידת ילדה החמישי בבית החולים. כשחשבתי שתסרב, שרתי לה בטלפון פראזה מתוך השיר והשתררה דממה מעברו השני של הקו. 'את איתי?', שאלתי אותה. 'לא רק שאני אתך, אלא אשיר בפסטיבל את השיר הנפלא הזה', הבטיחה וקיימה".
לב-רן, לבית ליברמן, הגיע כאמור לפסטיבל החסידי בגיל 23 על תקן של ילד-פלא. הוא, בן למשפחה דתית-לאומית בתל-אביב, החל לכנר בגיל מאוד צעיר ושר במקהלת ביל"ו בניצוח החזן הנודע שלמה רביץ. בגיל 12 אירע לו מקרה סינדרלה. בשישי אחד נפצע רביץ בתאונת דרכים ועל מנשה הילד הוטל להחליפו בקבלת השבת ומאז הוא איננו מפסיק לנצח.
"זה היה מדהים", משחזר לב-רן. "בית הכנסת היה מפוצץ ובין הנקהלים אליו היו תיירים. מביניהם ניגש לברך אותי על הניצוח על המקהלה יהודי עב בשר, שהחמיא לי באנגלית והציג את עצמו כריצ'ארד טאקר, זמר הטנור המהולל שגם 'חטא' בחזנות. הוא הזמין אותי להופעתו באופרה 'טוסקה' עם הפילהרמונית. אכן, הגעתי בדחילו וברחימו למלון 'דן' כדי לקבל ממנו הזמנה לשורה הראשונה באמצע".
כשהחזן רביץ החלים מפציעתו, הוא הורה למחליפו הילד להמשיך לנצח על מקהלת ביל"ו ולב-רן התמיד בכך עד גיל 18. "זה היה בשבילי בית הספר הטוב ביותר לניצוח", מצהיר לב-רן, שבמקביל ניגן בכינורו בתזמורת הגדנ"ע.
כשהתגייס עם מוניטין של מנצח, הוא הוזמן אחר כבוד לרב הראשי של צה"ל, האלוף שלמה גורן, שהטיל עליו להקים מקהלה של חיילים. כך קמה מקהלת הרבנות הצבאית, שהשתלבה בתור הזהב של הלהקות הצבאיות. "אחר כך, כשבאתי לרב גורן עם בקשה לתקציב לקניית אורגן, הוא התרעם עלי, שברצוני להקים כנסייה ברבנות הצבאית. למזלי, הצלחתי לשכנע אותו, שחייבים כלי מלווה".
כשפשט את מדיו, למד לב-רן באקדמיה למוזיקה ניצוח וקומפוזיציה אצל גארי ברתיני ועדן פרטוש. אם קיווה בסתר לבו להגיע לניצוח קלאסי, הוא נותר במוזיקה היהודית-חסידית ובמקהלות. לב-רן מתגורר עם רעייתו, טובה, בנוה-אביבים. הוא אב לבת עורכת דין וסב לשלושה נכדים, שראו אותו מטפס בסולם הדרגות כמנצח תזמורת המשטרה עד דרגת ניצב משנה בפרישתו.
לב-רן מוכר כמתנגד חריף של הדרת שירת נשים וטוען שלו התופעה הבזויה הזאת הייתה קיימת בשנות ה-70, הפסטיבל "שלו" לא היה קורם עור וגידים. שכן, אז הופיעו בו מיטב הזמרות ולא נראה היה ולו חרד אחד יוצא מהאולם במחאה.
"הנושא הזה מבעיר אותי ובוער בעצמותיי", לב-רן עולה באוקטבה. "אחת הסיבות לכך שאני ממשיך לנצח על מקהלות מעורבות, היא לא כספית, כי כמעט לא נשאר לי כלום מהסכום שמשלמים לי, אלא דווקא להשמיע בדרכי את ההתנגדות שלי לנסיונות ההפרדה".
ניסו?
"ניסו וזה לא עזר לאף אחד. 'מה, הנשים שלנו לא מספיק יפות?', כך הגבתי כשבאיזה מקום מישהו הציע שרק גברי המקהלה ישירו אצלם. 'לא בבית-ספרי!', כך הורדתי אותו מהר מאוד מהעץ".
איך בכלל צצה התופעה?
"לדעתי, אנשים השתגעו ויש סחף של הקצנה. כשפנו בנידון לרב עובדיה יוסף, בתור פוסק מחמיר, כביכול, הוא אמר: 'אם זמרת שרה לתוך מיקרופון, זה בסדר שגברים ישמעו את קולה, כשהוא מעוות על-ידי המיקרופון. איזה שטויות! מה אמור לקרות לגברים אם ישמעו שירת אשה בלי מיקרופון? - טירוף, טירוף, טירוף...".
לבסוף, איך פסטיבל הזמר החסידי נעלם לבלי שוב?
"הפסטיגל הרג אותנו. כשמיקי פלד הקים אותו כמתחרה לפסטיבל שירי הילדים, הוא נוכח די מהר לדעת שאי אפשר לקפוץ על שתי חתונות וכך נמוג לו הפסטיבל שלנו".
תיתכן לו תקומה?
"רק עם יוזמה ממלכתית ניתן לחדש את המסורת".