בנובמבר 2001 אמרו הרופאים לג’ורג’ הריסון, שנאבק במחלת הסרטן, שנותר לו מקסימום חודש לחיות. כשהוא על ערש דווי, הגיעו בזה אחר זה חבריו הקרובים מהביטלס להיפרד ממנו. “פגשתי אותו כעשרה ימים לפני מותו וצחקנו מהמון דברים, גם גסים”, סיפר בעבר פול מקרטני. “זה הרגיש כאילו חיינו בחלום. הוא היה כמו אחי הקטן, כי הכרתי אותו כל כך הרבה זמן. החזקנו ידיים, זה היה משעשע, כי מעולם לא עשינו זאת, וזה היה נחמד”.
“בשבועות האחרונים לחייו ג’ורג’ היה בבית חולים בשווייץ והלכתי לבקר אותו שם”, סיפר גם רינגו סטאר בעבר. “הוא היה מאוד חולה ושכב במיטה. ואז אמרתי לו שאני בדרך לבוסטון כי הבת שלי צריכה לעבור ניתוח מוח. אז הוא אמר: ‘אתה רוצה שאבוא איתך?’. זה היה ההומור של ג’ורג’”.
ב־29 בנובמבר 2001, בדיוק היום לפני 20 שנה, הלך לעולמו הריסון, כשהוא בן 58 בלבד. על פי בקשתו, גופתו נשרפה. מילותיו האחרונות היו: “כל דבר יכול לחכות, אבל החיפוש אחר אלוהים לא יכול להמתין, כמו גם האהבה של איש לרעהו”.
קם ועזב
הריסון נולד בליברפול ב־25 בפברואר 1943 למשפחה קתולית עם שורשים איריים, בנם של נהג אוטובוס ומורה לבלט. בגיל 13 הוריו ראו את משיכתו למוזיקה ובעיקר לגיטרות, ורכשו לו את הגיטרה הראשונה שלו. “הייתי לגמרי בעניין של גיטרות”, סיפר בראיון בעבר. “האדם הראשון שראיתי אי פעם מנגן בגיטרה היה סלים וויטמן בתוכנית טלוויזיה. זה שינה אצלי משהו”.
חברו של אביו לימד אותו לנגן על גיטרה, והוא הקים להקה בשם “המורדים”. בהסעה לבית הספר בליברפול פגש את פול מקרטני, והכימיה בין השניים ניצתה. בסוף שנות ה־50 מקרטני, שניגן אז עם ג’ון לנון בלהקת The Quarrymen, התרשם מיכולות הנגינה של הריסון והציע ללנון לצרפו ללהקה. “הריסון הגיע שלישי ללהקה בהמלצת פול, והוא היה הצעיר מבין השלושה, מה שגרם ללנון להסס אם לצרפו”, מספר איש המוזיקה מנחם גרנית. “הוא הצטרף ללהקה בזכות זה שהוא ידע לנגן בגיטרה יותר טוב מלנון וממקרטני”.
בשנת 1960 הלהקה נסעה לסיבוב הופעות בהמבורג שבגרמניה ושינתה את שמה לביטלס. “אומנם פול היה זה שהביא את ג’ורג’ לביטלס, תחילה למורת רוחו של ג’ון, אבל הקשר העמוק נוצר דווקא בין ג’ורג’ לג’ון, ואילו בין ג’ורג’ לפול עבר בשלב מסוים חתול שחור”, מספרת צוף פלוטקין, חוקרת ביטלס ומנהלת דף הפייסבוק “הביטלס – הקבוצה הישראלית”.
בעשור שבמהלכו פעלה להקת הביטלס, 1960־1970, שינתה כידוע הרביעייה את פני המוזיקה העולמית והפכה ללהקה המובילה, המשפיעה והמצליחה ביותר בהיסטוריה, אך מי שהיו חתומים על רוב להיטי הלהקה היו לנון ומקרטני, כשסטאר והריסון פחות קיבלו ביטוי. עם זאת, הריסון חתום כיוצר על כמה מהשירים הידועים ביותר של הלהקה (שאותם גם ביצע כסולן): Here Comes The Sun, Taxman, While My Guitar Gently Weeps ו־Something.
“שתי הדמויות הדומיננטיות כיוצרים היו לנון ומקרטני והם גם מי שהקימו את הלהקה”, אומר גרנית. “מובן שג’ורג’ היה תחת הכנפיים של שני הגאונים האלה והוא קלט משהו מהגאונות שלהם. הוא היה מוכשר מאוד, אבל לא ברמה של לנון ומקרטני. לכן כל שיר שהוא הציע ללהקה, היה צריך לעבור מבחן קבלה. זה קרה כמעט לכל אורך הקריירה של הביטלס. את התסכול שלו פרק הריסון בשירים שהוציא אחרי שהביטלס התפרקו. הוא היה גיטריסט מוכשר, לא וירטואוז, אבל הוא היה גיטריסט מעולה. ההשפעה של ג’ורג’ באה לידי ביטוי בעיקר לקראת סוף עידן הלהקה”.
“ג’ורג’ תפס את עצמו כמוזיקאי, אף שבניגוד לג’ון ופול הוא לא כתב שירים מילדות, אלא היה יותר גיטריסט. אבל מהר מאוד הוא התחיל לכתוב, וכשאתה בלהקה עם שניים כאלה, זה מאוד קשה”, מציינת פלוטקין. “מזל שהוא העז ליצור ומזל שמקרטני הבין את העניין ונתן לו מקום, אבל לא מספיק מקום כי הם לא ביצעו בשנותיה האחרונות של הלהקה מספיק שירים שלו. בשלב מסוים הם כן הבינו מה יש להם בידיים.
אומנם נוהגים לקרוא לו ‘החיפושית השקטה’, אבל הייתה בו ניגודיות מסוימת: מצד אחד הוא היה שקט ומופנם ומצד שני הוא היה סוער וכועס. הוא לא היה כל כך חביב לקהל, הוא היה מרוחק, בניגוד למשל לפול מקרטני או ג’ון לנון. הוא לא ניסה להתחבב ולא אהב לשחק את המשחק. הניגודים האלה באו לידי ביטוי גם בשיריו: מצד אחד הוא כתב שירים כועסים, ומצד שני הוא היה אדם רוחני וזה בא לידי ביטוי במוזיקה שלו. הוא היה יותר מסתורי”.
בשנת 1965 נחשף הריסון לתרבות ההודית ובשנת 1966 נסע להודו לכמה חודשים כדי ללמוד לנגן בסיטאר בצורה מקצועית אצל נגן הסיטאר ראווי שנקר. הוא אימץ לחיקו את המדיטציה הטרנסצנדנטלית, את הצמחונות ואת האמונה בקרישנה כדרך חיים. “הוא היה הרוחני מבין חברי הלהקה, והביא את ההשפעה ההודית למוזיקה של הביטלס”, אומר גרנית. “הפעם הראשונה ששומעים סיטאר במוזיקה מערבית הייתה בשיר של הביטלס Norwegian Wood. זה היה פורץ דרך ומהפכני”.
“ג’ורג’ אחראי לשני דברים ששינו את פני הביטלס”, אומר ההיסטוריון פרופ’ עודד היילברונר, מחבר הספר “אנגליה חולמת – הביטלס, אנגליה ושנות השישים”. “ראשית, ברגע שג’ורג’ חשף את חברי הלהקה לתרבות ההודית, הוא שינה את צורת החשיבה שלהם. שנית, כנגן גיטרה טוב ומחדש, הייתה לו תרומת גיטרה נהדרת לשירים. אומרים תמיד שג’ון ופול דחקו אותו החוצה ולא נתנו לו יותר מדי להתבטא, אבל אני חושב שלא היה לו כל כך מה להגיד, לפחות לא בתחילת הדרך”.
בסוף שנות ה־60 החלו להתגלע חיכוכים בקרב חברי הלהקה, ונוצרו כידוע שני מחנות: מחנה לנון שמשך לכיוון פירוקה של הלהקה, ומחנה מקרטני שניסה לאחות את הקרעים ולהמשיך את פעילותה. “בהתחלה ג’ורג’ לא כל כך האמין בעצמו, אבל עם הזמן, כשהוא הבין מה יש לו להציע וראה שלנון ומקרטני לא נותנים לו מקום, הוא הפך למתוסכל וזה מה שהביא אותו בסופו של דבר להיות בצד של ג’ון ולצדד בו בפירוק הביטלס”, אומרת פלוטקין.
“בינואר 1969, בתקופת העבודה על האלבום LET IT BE, הריסון עזב את הלהקה”, אומר גרנית. “זה קרה אחרי שמקרטני אמר לו איך לנגן את הסולו שלו, וזה הרגיז אותו נורא, אז הוא פשוט קם ועזב. אחרי 12 ימים, כשהם חיזרו אחריו ופייסו אותו – הוא חזר”.
ב־10 באפריל 1970 פרסם מקרטני הודעה לעיתונות בה נכתב כי הוא אינו עובד עוד עם הלהקה, ובכך בעצם הודיע על פירוקה, גם אם לא הכריז זאת באופן רשמי. “לאורך השנים הריסון זכה להערכה”, אומר גרנית. “מבין מעריצי הביטלס היו כאלה שאהבו אותו במיוחד כי הוא היה אחר, הוא היה יותר מלנכולי, יותר רוחני, ומיוחד משאר החברים”.
עוד בטרם פירוקה של הלהקה הספיק הריסון להוציא שני אלבומו סולו: פסקול הסרט Wonderwall, שנטה למוזיקה אינסטרומנטלית עם השפעות מערביות ומזרחיות; ו־Electronic Sound, שכלל התנסות במוזיקה אלקטרונית. “העובדה שהוא היה הראשון שהקליט אלבומי סולו מבין חברי הלהקה הייתה מפתיעה כי הוא לא דחף את עצמו כמו פול וג’ון שהיו המפורסמים בלהקה”, אומרת פלוטקין.
קריירת הסולו של הריסון נסקה בשנת 1971 כשהוציא את האלבום המשולש, All Things Must Pass, שהפיק יחד עם פיל ספקטור וכלל בחלקו שירים שלא התקבלו לביטלס. האלבום זכה להצלחה מסחרית ואמנותית. “הוא היה אחד האלבומים המצוינים של הריסון, בעיקר בזכות ההפקה המוזיקלית שנתנה לו נפח אדיר”, אומר גרנית. “הריסון פרח מבחינה יצירתית בתקופה הזו”.
“כשהלהקה התפרקה, היה לג’ורג’ קשה כי זה היה כמו לפרק נישואים של ארבעה אנשים”, מספרת פלוטקין. “הוא היה מוקף בחברים בתקופה הזו, וזו הייתה תקופה שבמהלכה הוא הבין כמה אוהבים אותו, הוא היה חבר טוב של בוב דילן ואריק קלפטון והרגיש מוערך”.
אלבום הסולו הבא של הריסון,
Living In The Material World, שיצא בשנת 1973, זכה להצלחה מסחרית רבה בארצות הברית, אך באנגליה ספג ביקורות קטלניות.
הרכב של כוכבים
לאורך השנים הקליט הריסון תריסר אלבומי אולפן, שלא הצליחו לשחזר את הצלחת אלבומו הראשון מאז פירוק הביטלס, למעט הקאבר המוצלח שלו לשיר Got My Mind Set On You, שהעפיל למקום הראשון במצעד הפזמונים האמריקאי ולמקום השני במצעד הבריטי בשנת 1987. “הצפת הרגשות בעקבות פירוק הביטלס הביאה אותו לפריחה יצירתית, אבל משנת 1973 השירים שלו החלו להיות פחות מוצלחים”, אומרת פלוטקין. “הוא לא הצליח לשחזר את ההצלחה, שזה משהו שאפיין במובן מסוים את כל חברי הביטלס”.
בשנת 1988 הקים הריסון את “טרבלינג וילבוריס”, להקה שכללה את בוב דילן, טום פטי, ג’ף לין ורוי אורביסון, פעלה כשנתיים והקליטה שני אלבומי אולפן בסגנון פולק־רוק־בלוז. “זו הייתה אחת ההברקות הגדולות של ג’ורג’”, אומר גרנית. “לא כל אחד יכול היה לקבץ כל כך הרבה כוכבים מלאי אגו בהרכב אחד וליצור יצירות מופלאות כאלה”.
למן יצירת A Hard Day’s Night, סרטה הראשון של להקת הביטלס, התאהב הריסון בעולם הקולנוע. בשנת 1971 מימן את סרטו הדוקומנטרי של ראווי שנקר, RAGA. בשנת 1978 היה ממייסדי חברת הפקות הסרטים Handmade, שהפיקה בשנת 1979 את “בריאן כוכב עליון”, סרטה של חבורת “מונטי פייתון” שזכה להצלחה גדולה. “זה פרק די עלום בחיים שלו”, מספרת פלוטקין. “אבל הרבה מומחים אומרים שהחברה הזו היא ששמרה על הקולנוע הבריטי בחיים בשנות ה־80 וה־90”. במהלך חייו של הריסון הפיקה החברה 29 סרטים.
כמו כן, הריסון עסק רבות בפילנתרופיה. בשנת 1971 הוא יזם, בעידוד ראווי שנקר, את קונצרט ההתרמה הגדול ביותר שהיה עד אז למען פליטי המלחמה בבנגלדש. הוא אף יצר שיר בשם “בנגלדש” שאת כל ההכנסות ממנו תרם למטרה זו. “הוא היה הראשון שעשה קונצרט צדקה בסדר גודל כזה בשילוב מוזיקת רוק, וזה משהו שייאמר לזכותו כפורץ דרך”, מציין היילברונר.
חייו האישיים של הריסון משכו לא מעט תשומת לב לאורך השנים: בשנת 1966 נישא לדוגמנית פאטי בויד, אותה הכיר על סט הסרט A Hard Day’s Night. בשנת 1973 עלו נישואיהם על שרטון ובויד ניהלה רומן עם הגיטריסט רון ווד (מלהקת Faces). ב־1974 נפרדו הריסון ובויד, ובויד תלתה את האשם לפרידה בבגידותיו החוזרות ונשנות, כששיאן היה הרומן שלו עם מורין, אשתו של רינגו סטאר, וכן השימוש בקוקאין בכמות מופרזת.
לאחר גירושיהם היא נישאה לחברו הטוב, אריק קלפטון. "מה שהכי מעניין הוא שלמרות הכל – גם אריק וגם רינגו נשארו חברים קרובים של ג'ורג' והם לא נטרו טינה זה לזה", אומר גרנית. בויד עצמה הייתה מקור ההשראה לכמה מהשירים הגדולים של הריסון ושל קלפטון.
ב־1978 נישא הריסון בשנית לאוליביה, ובשנת 1979 נולד בנם היחיד, דהאני.
באוגוסט 1997 אובחן הריסון, מעשן כבד, כחולה בסרטן הגרון. לאחר מאבק במחלה, הוסרו הגידולים, והוא שב לפעילות. אך המחלה שבה ותקפה אותו בשנת 2001. למרות הטיפולים שעבר, מצבו החמיר עד למותו בנובמבר 2001.