אם כל השנים עמדו המלחינים במרכז אירועי חג המוזיקה הישראלית, המתקיים ביוזמת משרד התרבות והספורט, הרי ב"חג" השנה, ה-24 במספר, שיצא לדרך בראשון הקרוב, ה-19 בחודש, בניהולו האמנותי של המלחין עודד זהבי, יש חטיבת אירועים, "המבצע כמלחין", שכשמה כן היא ונותנת במה לנגנים ששולחים את ידם גם בהלחנה. 

אחד הבולטים שבהם הוא הצ'לן הלל צרי, שבנעילת ה"חג", ב-23 החודש, תבצע תזמורת קאמרטה ירושלים בניצוח אילן וולקוב בבכורה את יצירתו, קונצ'רטו לצ'לו ולתזמורת קאמרית, בין יצירות שניים מגדולי המלחינים שפעלו בארץ - מרק קופיטמן ("קדיש") ואנדרה היידו.

צרי, 56, מאסטר של צ'לו, נתפס להלחנה ב-2003, בהיותו כבר במעלתה קריירת הנגן שלו ובלי יומרה ללכת בדרכו של לואיג'י בוקריני, צ'לן שבמאה ה-18 עבר להתפרסם יותר כמלחין.

"התחלתי עם מוזיקה לאו דווקא מקורית שלי", הוא מספר. "מתוך אהבה לאופרה 'כרמן', מאת ביזה, כתבתי את 'כרמניאנה', סוויטה לצ'לו ולתזמורת, עיבוד לנושאים מתוך האופרה. ביצעתי את זה עם תזמורות בארץ, בספרד ובארצות הברית. זה היה הצעד המשמעותי הראשון שלי בהלחנה, אבל לא היה מוזיקה נטו שלי, כפי שהייתה יצירה לשלישיית מיתרים, המבוססת על שיר שאבי, צבי צרי, כתב ואותה הלחנתי ב-2015".

כלומר, תריסר שנים בין לבין...
"מה שמראה שאחרי ההתנסות שלי עם 'כרמן' לא מיהרתי להמשיך בהלחנה בגלל המחויבויות שלי לנגינה ולהוראה. ואז חיברתי את היצירה 'כרמל', לקול ולאנסמבל קאמרי, המבוססת על שירים של אסתר ראב ומשה טבנקין - ופסוקים מהתנ"ך, שבהם מופיעה המילה 'כרמל'. כמו כן כתבתי את 'חושן', יצירה לזכרו של נעם שריף, שאהב צ'לו והיה ידידו של עוזי ויזל, מי שהיה המורה הגדול שלי, שניגנתי לא אחת תחת שרביטו של נעם וביצעתי המון פעמים את יצירתו, 'וידוי לצ'לו סולו'. היצירה 'חושן' מבוססת על אותיות שמו של נעם".

כאן יש לי שאלה קצת אופוזיציונית - גם אם אין הרבה יצירות לצ'לו כמו שנכתבו לכינור, הכלי שלכם אינו מקופח מצד המלחינים. אם כן, מדוע לכם להתייגע בהלחנה?
"זה נובע מתוך צורך פנימי, מה גם שהצ'לו הוא כלי פנומנאלי לחומרים כמו אלה שיש ב'כרמן'".

צרי גדל בגבעתיים בבית הומה צלילים של משפחה שהיא תופעה במוזיקה הישראלית. אביו, איש המוזיקה צבי צרי, דאג שכל ארבעת ילדיו ינגנו והם לא אכזבו וכל אחד מהם פיתח קריירה משלו. אחותו הבכורה רות היא פסנתרנית ואחותו כרמית היא כנרת, כמו אחיו התאום ניתאי, שהוא הכנר הראשי של סימפונט רעננה.

"אני לא בחרתי את הצ'לו ונראה שיועדתי לו", צרי מעיר בחיוך. "אבי היה חבר-ילדות של עוזי ויזל והם גדלו באותה שכונה ולימים הוא שלח אותי ללמוד אצלו, לאחר לימודי פסנתר שכל אחד מארבעתנו התנסה בהם כבסיס לקריירה מוזיקלית".

תוך כדי שירותו הצבאי הסדיר צרי סיים את לימודיו באקדמיה למוזיקה וניתן לומר שבהמשך פיתח קריירה שהביאה אותו לנגן מסביב לגלובוס. "הצ'לו לקח אותי לכל היבשות", הוא אומר.

מה הכי זכור לך ממסעותיך אלה?
"הכי? - זה היה ב-2009, כשזובין מהטה הביא אותי לנגן באו"ם, ביום הבינלאומי לזכר השואה את 'כל נדרי' של מקס ברוך".

מבין ילדיו, יעל, פסנתרנית וזמרת, לומדת ברימון, לאחר שהיא שירתה בלהקה צבאית. זה מביא אותי לשאלה איך צרי רואה את התופעה של צ'לנים, בעיקר צ'לניות כמו מאיה בלזיצמן ברוכת הכישרון, שעוברים מהמוזיקה הרצינית למוזיקה הקלה.

"גם אני משתעשע מדי פעם בגיחות למוזיקה הקלה. מה שנהדר בתופעה שאתה מצביע עליה, עם מאיה שלמדה אצלי הרבה שנים, זה איך שהתשתית הקלאסית משרתת את המוזיקה הקלה ותורמת לרמה שבה".

לבסוף, כשצרי, פרופסור בבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל-אביב, נשאל איזה מגאוני הצ'לו נערץ עליו, כאן באופן לא מפתיע הוא איננו מחדש דבר, כשהוא מצביע על הגדול מכולם, פבלו קזלס הקטלוני, כשלא במקרה שם המשנה של יצירתו בחג המוזיקה הישראלית הוא "מחווה לקזלס". "קזלס ייזכר תמיד כמס' 1 בצ'לו", הוא קובע, "אבל למטיסלב רוסטרופוביץ' עומדת הזכות שהודות לו ספרות היצירות לצ'לו התעשרה באופן אדיר".