על אף מגרעותיה הרבות, תקופת הקורונה נחשבת לאחת התקופות הטובות עבור מוזיקאים ישראלים בחו"ל: נגה ארז כובשת את העולם עם האלבום "KIDS"; סטטיק ובן־אל תבורי שיתפו פעולה עם בלאק אייד פיס ופיטבול; נועה קירל חתמה על חוזה של מיליוני דולרים עם חברת התקליטים אטלנטיק רקורדס; אסף אבידן הוציא אלבום סולו בינלאומי רביעי "Anagnorisis", שמלווה בסיבוב הופעות עולמי מצליח; דניס לויד הוציא אלבום בכורה בינלאומי; ולולה מארש וגארדן סיטי מובמנט הקליטו יחד את שיר הנושא של פיפ"א 2022. לרשימה המכובדת אפשר להוסיף את עמיר חדד (AMIR), אחד הכוכבים הבולטים בצרפת - שם פועלות גם יעל נעים וקרן אן - את אישתר, לינט הפעילה בטורקיה ואומני אינדי כמו גילי יאלו, הוד מושונוב (BEMET), בלקן ביט בוקס ו־A־WA.
“בשנים האחרונות יש שני גופים גדולים שמתמקדים ביצירת קשר בין אומנים ישראלים לשוק הבינלאומי", מסביר מבקר המוזיקה ובעל הבלוג יובל אראל. “מועדון 'צוללת צהובה' בירושלים מקיים מדי שנה פסטיבל חשיפה בינלאומי שאליו מגיעים בכירים מתעשיית המוזיקה העולמית. גם באירוע 'Tune In Tel Aviv' של אולה! נוצר הקשר עם אנשי תעשייה מכל העולם. נגה ארז ולולה מארש הגיעו בעזרת הקשרים האלו לפסטיבלים בינלאומיים בחו"ל ומשם פרצו. מה שנשאר במתכונת הישנה הוא המוזיקה הים־תיכונית, שתלויה באמרגנים ומפיקים, שמתמקדים בעיקר בהופעות".
שעתם היפה
כדי להבין את השורשים של הצלחת המוזיקאים הישראלים בחו"ל יש לחזור אל שנות ה־30 של המאה הקודמת ולהכיר את יוסף גולנד. גולנד, יליד ברית המועצות ובן למשפחת מוזיקאים, עלה לארץ ב־1925 ונמנה עם מייסדי תיאטרון האהל. כעבור חמש שנים, בהיותו בן 19, הגיע לברלין ללמוד פיתוח קול והחל להופיע שם. עם עליית הנאצים לשלטון חזר לישראל והפך לאחד מכוכבי הבידור הבולטים. ב־1934 היה לאומן הראשון שהקליט את האלבום העברי הראשון בחברת התקליטים הראשונה. כעבור שנה היה לאומן הישראלי הראשון שהוחתם בחוזה הקלטות בינלאומי. היה זה בחברת DECCA הבריטית. גולנד הופיע ברחבי העולם בשנות ה־40־50 ואחר כך פנה לקריירת משחק בתיאטרון, עד פטירתו ב־1973.
בשנות ה־30, זמן לא רב אחרי גולנד, גם כוכבות התיאטרון ברכה צפירה ואסתר גמליאלית טיפחו קריירה בינלאומית מצליחה, בייחוד באירופה. באמצע שנות ה־40 יצא השחקן והזמר תיאודור ביקל, ממייסדי תיאטרון הקאמרי, ללימודי משחק באנגליה והיה לבן טיפוחיו של השחקן לורנס אוליבייה. ב־1954 עבר ביקל לארצות הברית והיה לשחקן קולנוע ותיאטרון מצליח וגם לאחד מחלוצי מוזיקת הפולק המודרנית. הוא הפיץ את הפזמונים העבריים הפופולריים בעולם.
בשנות ה־50, כשאירופה ואמריקה התלהבו מפולקלור עולמי, הייתה זו שעתם היפה של אומנים ישראלים. שושנה דמארי, יפה ירקוני, מרתה שלמה, זמרה ארנת, דורותיאה ליביו, שרונה אהרון (אמו של דיוויד ברוזה) ושולמית לבנת יצאו לפסטיבלים והופעות, כמו גם צמד הדודאים, אילקה ואביבה (רווה), רן ונמה (רן אלירן ונחמה הנדל) וטריו ערבה (אריק לביא, שמעון ישראלי וצבי בורודו).
קרואסון ושנסון
אבל שנות ה־60 וה־70 נחשבות לתור הזהב של האומנים הישראלים מעבר לים. המעצמה הראשונה שנכבשה על ידי התוצרת הישראלית הייתה צרפת. מסוף שנות ה־50 ניהלו עמה רומן הדודאים ואריק לביא, אך הכוכבת הראשונה שזכתה להצלחה כבירה במדינת הקרואסון והשנסון הייתה ריקה זראי, שב־1960 נסעה לראשונה לפריז יחד עם בעלה דאז, המוזיקאי יוחנן זראי, עם אמביציה לכבוש את האולימפיה. “חשבתי שאם אני כבר שרה באולמות מפוארים בתל אביב ובירושלים, למה שלא אשיר באולימפיה?", אמרה בראיון האחרון בחייה שהעניקה לי מדירתה בצרפת.
זראי ניסתה לעניין את מנהל האולימפיה בפגישה, ללא הצלחה. במשך שבועות, מדי יום, עמדה מול משרדו עד שלבסוף הוא נכנע וניגש אליה. היא הגישה לו את תקליטה עם להיטה העברי הגדול “קול אורלוגין", והוא הבהיר לה שכדי להופיע בצרפת היא צריכה לשיר בצרפתית. “התחלתי ללמוד צרפתית ולשלב בהופעות בהדרגה עוד ועוד שירים בצרפתית", סיפרה לי באותו ראיון.
בסוף 1960 כשהצרפתית שגורה בפיה, השיגה חוזה הקלטות עם חברת תקליטים מקומית והחלה להקליט שירים מקוריים בצרפתית לצד גרסאות צרפתיות לשיריה העבריים הפופולריים. כעבור ארבע שנים כבשה את האולימפיה. זראי החליטה לקבוע את מקום מושבה בפריז, התרועעה עם שארל אזנבור וז'אק ברל, וב־1969 הייתה לישראלית הראשונה עם להיט במקום הראשון במצעד הפזמונים הצרפתי, “קטיושקה". “בהופעות בצרפת שרתי את הגרסה הרוסית, ואז אחד המפיקים הצרפתים הציע שאקליט אותו והבטיח שהוא יהפוך לשלאגר היסטרי בצרפת", סיפרה. “אמרתי לו: 'שלאגר? מה פתאום! מה לצרפתים ולשיר רוסי?', הוא השיב: 'את תראי שאני צודק!', והוא צדק".
באותה שנה שבה זראי הפגיזה במצעדים, עלם חמודות חיפאי, יוצא להקות קצב, הגיע לפריז בשאיפה להצליח בגדול. תוך חודשים ספורים הפך משה ברנד למייק ברנט, אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים במדינה. “מייק ברנט היה אחד החברים הכי טובים שלי", מספר הזמר עוזי אברהם. “בשנות ה־60, באחת ההופעות שהיו לי עם ההרכב שלי במלון 'הילטון' בתל אביב, הגיע מנהל של מלון בטהרן והציע לי חוזה. מכיוון שהייתי כבול בחוזה עם 'הילטון', המלצתי לו לשמוע את חבר שלי מייק. הוא סגר לו את החוזה בטהרן מיד".
באיראן פגש ברנט בזמרת הצרפתייה הנודעת סילבי ורטאן, שהאמינה בכישרונו והזמינה אותו להופיע בצרפת. “הוא לא ידע אנגלית ולא צרפתית", מספר אברהם. “הייתי כותב לו במילים עבריות את הטקסטים באנגלית וכשהוא הגיע לצרפת, הוא השתמש בשיטה הזו ללמוד את השיר הראשון שלו 'לייס מואה טמה'".
בינואר 1970 ביצע ברנט בהופעת בכורה עולמית את השיר בפסטיבל המוזיקה הבינלאומי “מידם", ותוך חודשים מכר כ־2 מיליון עותקים מהסינגל. בזמן קצר היה לו הכל: מעריצות, לוח הופעות מלא שהגיע בשיאו ל־250 הופעות בשנה, להיטי ענק, שערי מגזינים, לימוזינות, מטוסים פרטיים וזכייה בתואר “זמר השנה" בצרפת - אבל היו גם בדידות, חרדה, תחושת ניצול והרס עצמי, שהובילו אותו בסופו של דבר לשים קץ לחייו באפריל 1975, בהיותו בן 28 בלבד.
“כשהכרתי אותו הוא היה אדם שמח", מספרת הזמרת והשחקנית אביבה פז. “הוא ידע לשחק אותה טוב ולהסתיר את הדיכאונות. אחרי ניסיון ההתאבדות הראשון, כשעוד היה מגובס, הגיע לאולפן להקליט את השיר "DIS LUI" . הוא אמר לי: 'אביבה, אני אעשה את זה עוד פעם. אני לא רוצה לחיות'".
“מייק היה אחד האנשים הכי רגישים שהכרתי", מוסיף אברהם. “הוא היה נפגע מכל דבר קטן. ברגע שזכה להצלחה כבירה בצרפת, אמרגנים החלו לנצל אותו. האמרגן האחרון החתים אותו על חוזה דרקוני שפגע לו בחופש הפעולה. הוא עבד בקצב מטורף ונשחקה לו הנשמה. תוסיף לזה את הרקע הדיכאוני שלו והיותו בן לניצולי שואה. הוא לא היה יכול להתמודד עם זה. לא יכול היה להיות אסיר בקריירה של עצמו, ובחר בדרך העצובה ביותר שאפשר להעלות על הדעת".
ברנט ומטאליקה
ברנט וזראי לא היו היחידים שכבשו את צרפת בסערה. ב־1971 יצא לאור השיר “Le Jour Se Leve" (“היום עולה") של הזמרת הישראלית אסתר (ג'קי) גליל. 2 מיליון עותקים נמכרו תוך שבוע. גליל נולדה במרוקו ועלתה לישראל בגיל 19. תוך זמן קצר מצאה עצמה בסצינת מועדוני הקצב של תל אביב. ב־1969, כשיצאה להופעות באירופה עם להקת כרמון, התגלתה על ידי מנהל של חברת התקליטים הצרפתית ברקלי, שהחתים אותה על חוזה הקלטות לחמש שנים. “יצאתי עם מייק ברנט לסיבובי הופעות משותפים בבלגיה, גרמניה, ברזיל ועוד", היא מספרת. “בשנות ה־90 עברתי ללוס אנג'לס ויצאתי לסיבובי הופעות עם ברוס ספרינגסטין, ניל יאנג, מטאליקה. מאז ועד היום אני עוסקת בכתיבת מוזיקה לסרטים והופעות".
צמד נוסף שכבש את צרפת באותן שנים היה שוקי ואביבה - שוקי לוי ואביבה פז. “שוקי ואני נפגשנו לראשונה במחזמר 'שיער', והחלטנו שאנחנו רוצים להקים צמד", משחזרת פז. “בעידודו של אבי עופרים, שהיה שכן שלי בחיפה, נסענו לגרמניה עם 300 דולר, גיטרה וחלומות. כשהגענו לאבי, שהיה אז מלך בגרמניה, הבנו שהוא רצה לקדם רק אותי ולא את שוקי, אז עזבנו והגענו ללונדון. היה לנו קשה שם בהתחלה. גרנו אצל אחיו של שוקי והתחלנו להופיע במועדונים קטנים. נוצר לנו קשר עם חברת התקליטים רד באס, והקלטנו שני שירים שמאוד הצליחו, בהם 'סיניורינה קונצרטינה', שהפך ללהיט ענק. קיבלנו הזמנה להופיע בדרום צרפת, והגענו לשם אחרי סיבוב הופעות בדרום אפריקה. ידענו שברגע שאנחנו נוסעים לצרפת - אנחנו לא חוזרים". מי שסייע לצמד להתאקלם בפריז היה ידידה של פז מחיפה, מייק ברנט. באמצע שנות ה־70, כשהתפרקה מערכת היחסים הזוגית שלהם, גם הצמד התפרק.
החיבוק הצרפתי לאומנים הישראלים גרם לזמרים נוספים לנסות את מזלם שם. “עד היום עוצרים אותי בפריז לסלפי או חתימה", מספר יוני נמרי, שלצד הקריירה המוזיקלית עבד גם כמומחה בבעיות עמוד שדרה. “באפריל 1975 הקלטתי את השיר 'Je Ne Veux Que Toi' (“אני רוצה רק אותך"), שהגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים, נמכר במיליוני עותקים - ומשם הקריירה שלי המריאה בצרפת: שערי עיתונים, טלוויזיה ולהיטים. ההצלחה לא עלתה לי לראש, נשארתי אותו יוני כתמיד. ב־1979 עברתי ללונדון והקלטתי אלבום שבו התארחו גם דייב סטיוארט מהיורית'מיקס ואריק קלפטון, שבמקרה היה באולפן ליד והצטרף בספונטניות".
לחיות את החלום
ומצרפת לבריטניה, מדינה נוספת שהפכה מקפצה לקריירה בינלאומית עבור האומנים הישראלים ולסיפורו של צמד העופרים, ההרכב הישראלי הראשון שהגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים הבריטי עם השיר “סינדרלה רוקפלה", שיצא ב־1968. “הם הופיעו בפני מאות אלפי אנשים, כולם הכירו אותם", אומר מנכ"ל תיאטרון הבימה נעם סמל, אחיו של עדי סמל, מי שהיה המנהל של הצמד. “אל תשכח שמדובר בלונדון, בירת מוזיקה שקשה לבלוט בה - והם הצליחו בענק".
בני הזוג על הבמה ובחיים, אסתר ואבי עופרים, זכו להצלחה כבירה בישראל בראשית שנות ה־60. ב־1962 ייצגה אסתר עופרים את ישראל בפסטיבל זמר בפולין עם השיר “סתיו", ועוררה עניין רב, עד שב־1963 החליטה שווייץ לשלוח אותה כנציגתה לאירוויזיון. הודות להצלחה יצא הצמד לסיבוב הופעות בינלאומי, הקליט בצרפתית, אנגלית ובגרמנית. ב־1966 עופרים אף זכתה בתואר “זמרת השנה" בגרמניה. בלונדון הם קיבלו תוכנית קבועה ב־BBC והופיעו בפני המלכה אליזבת.
בהמשך עברו בני הזוג לגרמניה. בסוף שנות ה־60 התגרשו והפרידו כוחות גם מוזיקלית. אסתר פיתחה קריירת סולו בינלאומית מצליחה, ומוסיפה להתגורר בגרמניה עד היום. אבי התעמק בעבודה באולפן הקלטות שהקים וניהל בגרמניה. הוא נפטר בשנת 2018. בסוף שנות ה־60 שתי להקות קצב ישראליות בולטות ניסו מזלן בלונדון. האריות הקליטה את השיר “Our Love's A Growing Thing" במסגרת חוזה הקלטות שסגר לה אמרגנה והבסיסט הראשון שלה, איש העסקים חיים סבן. “היינו מופיעים ערב־ערב וחיים היה מסתובב בעיר ויוצר קשרים עם מפיקים", אומר סולן הלהקה חיים אלגרנטי. “הוא סידר לנו חוזה הקלטות, אבל לצערי חברת התקליטים לא שיווקה אותנו מספיק טוב בלונדון. כשנגמרה לנו אשרת העבודה חזרנו לארץ".
הלהקה השנייה שניסתה את מזלה בלונדון היא הצ'רצ'ילים. לעומת האריות, היא הצליחה בענק. “בספטמבר 1968 נסענו בפעם הראשונה לסיבוב הופעות בחו"ל, חיממנו את דיפ פרפל. זה היה תענוג", מספר גיטריסט הלהקה חיים רומנו. “ב־1971 האמרגנים שלנו חיים סבן ויהודה טלית סידרו לנו חוזה הקלטות והופעות עם חברה בריטית".
אחרי סיבוב הופעות עולמי הגיעו רוב האקסלי, מיקי גבריאלוב, דני שושן, עמי טרייבטש ורומנו ללונדון. הם קראו לעצמם ג'ריקו ג'ונס והקליטו שני אלבומי רוק מתקדם פורצי דרך. “חיינו את החלום", אומר רומנו. “בעיקר בהופעות אך גם במכירת התקליטים". האידיליה הסתיימה ב־1973, כשגבריאלוב וטרייבטש חזרו לארץ. “ניסינו להמשיך עם מתופף אנגלי, אבל זה לא צלח והעסק התפרק", אומר רומנו.
היו גם מי שניסו מזלם בלונדון, נכשלו וחזרו לארץ. שלום חנוך, למשל, בשיא הצלחתו בישראל, חתם בתחילת שנות ה־70 על חוזה הקלטות עם דיק ג'יימס, אמרגנו של אלטון ג'ון באותה תקופה. ב־1971 הקליט את “Shalom", אלבום שכלל גרסאות כיסוי לועזיות לשיריו הידועים בעברית לצד שירים מקוריים באנגלית מקרטעת. לאחר הכישלון הצורם חזר לארץ. יגאל בשן הוחתם בשנת 1977 על חוזה הקלטות בחברת התקליטים הגרמנית אריולה להקלטת ארבעה אלבומים באנגלית. גם השירים שאלטון ג'ון ובראיין אדאמס כתבו לו לא סייעו והוא נאלץ לחזור לארץ.
פעילות ישראלית הייתה בגרמניה עם להקת הקצב הנסיכים, שהופיעה לצד ג'ימי הנדריקס. הזמרות עליזה גבאי וכרמלה קורן זכו אף הן להצלחה, כשקורן כבשה את המקום הראשון בפסטיבל השירים הלאומי של גרמניה ב־1962 וכעבור שנה ייצגה את אוסטריה בתחרות האירוויזיון. קורן, יוצאת תזמורת חיל האוויר, התגלתה בסוף שנות ה־50 על ידי מנחה הטלוויזיה האמריקאי אד סאליבן והוזמנה להופיע בתוכניתו. משם התגלגלה לסיבוב הופעות בלונדון ובדרום אפריקה, בין השאר לצד הזמר הבריטי קליף ריצ'ארד. כשעברה לגרמניה בראשית שנות ה־60 בעקבות חוזה הופעות והקלטות - הפכה לכוכבת.
גדולים ביפן
ומאירופה ליפן, שבה התקיים מדי שנה פסטיבל הזמר השנתי של טוקיו בהשתתפות אומנים ישראלים. הופיעו שם אילנית, אלכסנדרה והצמד חדוה ודוד, שב־1970 קנה את עולמו כשביצע את “אני חולם על נעמי", כבש את המקום הראשון והפך לפופולרי ביפן. “הרומן של דוד ושלי עם חו"ל החל אחרי מלחמת ששת הימים, כשיצאנו לסיבוב הופעות עם להקת כרמון", מספרת חדוה עמרני, המתגוררת בבוורלי הילס. “התפנית הגיעה עם הזכייה במקום הראשון בפסטיבל טוקיו, מה שהיה בגדר הפתעה גדולה עבורנו. כל העיתונים ביפן פרסמו את הזכייה שלנו, והסינגל נמכר במאות אלפי עותקים. בשנים שלאחר מכן הקלטנו אלבומים ביפנית, יידיש, ספרדית, צרפתית, גרמנית וספרדית, עד שהתפרקנו בשנת 1974 ופנינו לקריירות סולו נפרדות בארצות הברית".
איך התייחסו אליכם בארץ אחרי שטיפחתם קריירה בינלאומית?
“החשיבו אותי כיורדת, זה היה נוראי. דוד ואני היינו השגרירים התרבותיים של ישראל והבאנו כבוד למדינה והרגשנו שלא מעריכים את זה. אבל ככה התייחסו בשנים ההן לרוב האומנים הישראלים שפיתחו קריירות בחו"ל".
כמו עמרני, גם לזמרת גאולה גיל הייתה תחושת שליחות. “הקרבתי מעצמי למען הקריירה ולמען שמה הטוב של ישראל", היא אומרת. “בכל הופעה הרגשתי ואני מרגישה שאני מייצגת את ישראל בגאווה לאומית".
גיל, יוצאת להקת הנח"ל, נסעה ב־1957 עם בעלה הטרי המלחין דובי זלצר לארצות הברית ללימודי מוזיקה שלו. השניים הקימו הרכב, אורנים צבר, וביצעו שירי פולקלור ישראליים. הם חתמו על חוזה הקלטות בחברת התקליטים האמריקאית אלקטרה ובהמשך גיל הקימה את שלישיית גאולה גיל, שיצאה לסיבובי הופעות מרוסיה ועד צרפת, כשבמקביל טיפחה קריירה בישראל. “ההישג שהכי ריגש אותי בחו"ל היה בברית המועצות", מספרת גיל. “באמצע שנות ה־60 נסעתי עם ההרכב שלי לרוסיה מטעם ממשלת ישראל והופענו על הבמות הכי יוקרתיות. ההופעות שם הרגישו לי כמו רעידת אדמה, לא שרתי יותר יפה בחיי ובכיתי מרוב התרגשות. אנשים הגיעו מכל רחבי רוסיה לראות אותנו. ההופעות הללו חוללו מהפכים פנימיים גדולים ומשמעותיים ביותר בחיי".
באותו עשור השתתפה בבמות היוקרתיות בעולם, בין היתר באולימפיה ובברודוויי, שעל הופעתה שם הייתה מועמדת לפרס הטוני. “לא פרסמתי את ההישגים שלי בתקשורת הישראלית", היא מציינת. “אבל בארצות הברית הייתה תקופה שהייתי בשכבה העליונה לגמרי". אומנים ישראלים רבים ניסו מזלם בארצות הברית. חלקם - כמו כוורת וצביקה פיק - לא הצליחו. חלקם, כמו גבי שושן, עדנה לב, רותי נבון, עליזה עזיקרי, רבקה זהר ועוד, השתקעו בה לזמן מה, זכו להצלחה וחזרו לארץ.
“הופעתי וחייתי למעלה מ־20 שנה בארצות הברית, אבל בישראל התייחסו אליי כ'בוגד'", מספר הזמר צדוק סביר. “לאיש לא היה משנה שנפגשתי עם לואי ארמסטרונג, דני קיי ופרנק סינטרה. עצם זה שלא גרתי בישראל ועבדתי בחו"ל - נתפס אז כבגידה. אפילו לא נתנו לי להתארח ברדיו הישראלי בביקוריי בארץ. רק כשחזרתי לישראל בתחילת שנות ה־90, הוסר ממני החרם הזה".
ויש אומנים שעברו לארצות הברית ועדיין פועלים שם. אחד מהם הוא היוצר והזמר רן אלירן. הוא החל דרכו בצוות הווי הנח"ל בשנות ה־50, תפס אמריקה לראשונה במסגרת הצמד רן ונמה והמשיך כזמר סולו. “אחרי שהצמד התפרק, רציתי ללמוד קולנוע בארצות הברית, מה שחייב אותי להישאר שם", מספר אלירן. “התגלגלתי להופעות, קיבלתי חוזה הקלטות, התיידדתי עם בוב דילן וג'ודי קולינס והופעתי גם בלאס וגאס, באותו ערב שאלביס פרסלי הופיע". אלירן התחתן, נולדו לו ילדים והוא נשאר שם: “היו לי ניסיונות לחזור לארץ אבל זה לא הסתדר, במקום זה אני מרבה לבקר בארץ".
הזמרת חנה אהרוני, שהייתה לכוכבת גדולה בישראל בשנות ה־50 הודות ללהיט “שחורה אני ונאווה", יצאה לסיבוב הופעות באמריקה בסוף אותו עשור, השתקעה בארצות הברית ומשם יצאה להופעות בדרום אמריקה ובאירופה. “הפעם הראשונה שהופעתי בחו"ל הייתה בשנת 1956 באולימפיה, יחד עם ז'ילבר בקו, אדית פיאף ושארל אזנבור", מספרת אהרוני. “אחר כך מצאתי את עצמי, ישראלית מתל אביב, מופיעה בתוכנית של אד סאליבן הגדול. מרגע זה הקריירה הבינלאומית שלי באמת התחילה".
להיטה “EVIVA ESPANIA" כבש את מצעדי הפזמונים בספרד, וב־1981 זכתה בברזיל בתואר “זמרת החוץ הטובה ביותר של השנה". “חברת תקליטים גרמנית חיפשה זמרת שתבצע שיר גרמני לעידוד תיירות לספרד", היא מספרת. “שרתי בהתחלה את השיר בגרמנית ובהמשך בספרדית. כל העולם שר אותו. בעקבות הצלחת השיר הזמינה אותי ממשלת ספרד להיות אורחת כבוד שלה. ביצעתי אותו גם באולימפיאדת מינכן 72', יום לפני האסון".
רבים מהאומנים הישראלים הגיעו לארצות הברית בזכות האומן היווני־ישראלי אריס סאן. ב־1970 הוא הקים את מועדון סירוקו ובמשך עשור אירח את מיטב האומנים הישראלים בו. “האומנים ידעו שכשהם מקבלים חוזה בסירוקו - הם מקבלים חשיפה גדולה ואופציה לפצוח בהופעות גם מחוץ לכותלי המועדון", מספר הבסיסט איציק ארושס, שניגן בלהקת הבית של המועדון. “אין אומן ישראלי שביקר בארצות הברית בשנות ה־70 ולא הופיע בסירוקו". אחרי שעזב את סירוקו, הקים ארושס הרכב עם חברו הזמר סמיר שוקרי, שעד היום חי במיאמי, לא רחוק ממנו. “הצלחנו מאוד", הוא מציין.
עבודה או כסף
אחד הצמדים הישראלים שזכו להצלחה עולמית הוא אילן ואילנית. חנה דרזנר (אילנית) ושלמה צח היו זוג בחיים ועל הבמה. בשנת 1973 אילנית פצחה בקריירת סולו וצח עבר אל מאחורי הקלעים לעבוד כאמרגנה. באותה שנה היא יצאה לייצג את ישראל, לראשונה בתולדותיה, בתחרות האירוויזיון עם השיר “אי שם". ארבע פעמים זכתה ישראל בתחרות השירה עד כה: בשנת 1978 עם “אבניבי" של יזהר כהן ולהקת אלף בית; ב־1979 עם “הללויה" של להקת חלב ודבש; ב־1998 עם “דיווה" של דנה איטרנשיונל; וב־2018 עם “Toy" של נטע ברזילי. בכל המקרים פצחו הזוכים בקריירות בינלאומיות מצליחות. ברזילי שברה לאחרונה שיא, כשקטפה את תואר “הקליפ הישראלי הכי נצפה בעולם" עם השיר “באסה סבבה".
ממשיכים אל שנות ה־80. ניסיונות של ריטה, אדם (בשם “כריס לייף"), אילנה אביטל (בשם “לנה"), יוסי אלפנט, זהר ארגוב ודורון מזר לעשות את זה בחו"ל - לא עלו יפה. שימי תבורי הופיע באולמות יוקרתיים אבל לא הצליח לייצר להיטים. הראשונה שהצליחה באותו עשור הייתה להקת מינימל קומפקט, שהוקמה בהולנד ב־1980. רמי פורטיס, ברי סחרוף, סמי בירנבך, מלכה שפיגל ומקס פרנקן הקליטו במשך עשור ארבעה אלבומי אולפן, שני מיני־אלבומים, שני אלבומים אינסטרומנטליים ואלבום הופעה חיה. הם זכו להצלחה מסחרית ואומנותית.
מי שזכתה להצלחה המשמעותית ביותר באותו עשור הייתה עפרה חזה. לאחר שהשתתפה באירוויזיון 1983 שנערך על אדמת גרמניה, וקטפה את המקום השני עם השיר “חי", היא ומנהלה האישי בצלאל אלוני החלו בפרויקט “שירי תימן" - רעיון של אלוני להנציח דרך קולה את מורשת ותרבות תימן. כשיצא האלבום בישראל, הוא לא עורר עניין מיוחד.
“במסגרת תפקידי בהד ארצי, חשבתי לעשות מעין רמיקס של דיסקו־דאנס לשיר 'גלבי' מהאלבום", מספר המוזיקאי יאיר ניצני. “עפרה ובצלאל נתנו לי אור ירוק, וקראתי לחברי יזהר אשדות שיעשה את הרמיקס. כשיצא לרדיו, השיר נחל כישלון. אבל מה? איזה שדרן אנגלי מרדיו קול השלום אהב את הרמיקס ושלח אותו לחבריו, שדרני רדיו בכירים בבריטניה, שהתחילו לנגן אותו שם - והשאר היסטוריה".
כשניצני אומר “היסטוריה", הוא מתכוון גם “היסטריה". הרמיקס של “גלבי" צבר תאוצה ברחבי העולם עד כי ב־1985 חברת תקליטים לונדונית רכשה את זכויות ההפצה של “שירי תימן", והוא הופץ ברחבי העולם תחת השם “Yemenita Songs" והצליח להיכנס לרשימת 150 אלבומי הנשים הגדולים שעשתה רשת NPR האמריקאית. לאור העניין שעוררה באנגליה, עבדה חזה על אלבומה הבינלאומי הראשון “שדיי" (1988), בהפקתו המוזיקלית של יזהר אשדות. השיר “אם ננעלו" זכה לרמיקס מסומפל של ההרכב Coldcut, שהצעיד אותו היישר למקום הראשון במצעד הפזמונים הגרמני והפך את חזה לתופעה בינלאומית. ב־1989 השתתפה חזה עם השיר בפסטיבל טוקיו וקטפה את המקום הראשון. “עפרה גנבה לכולם את ההצגה בפסטיבל", משחזר אלוני.
לאורך שנות ה־90 זכתה חזה להצלחה מסחררת ברחבי העולם, שיתפה פעולה עם אומנים כמו סיסטרס אוף מרסי, פאולה עבדול, פול אנקה ואיגי פופ, והקריירה הבינלאומית בוודאי הייתה נמשכת - אלמלא נפטרה בפברואר 2000 בגיל 42 בלבד.
שנות ה־90 היו מוצלחות בעיקר עבור הכוח הנשי. ב־1992 הקליטה דנה אינטרנשיונל יחד עם עופר ניסים את “סעידה סולטנה". השיר ואלבומה הראשון של הזמרת שיצא כעבור שנה היו להצלחה בינלאומית מסחרית בסצינת הדאנס והפכה את אינטרנשיונל לאהודה ופורצת דרך. הצלחתה הגיעה לשיא עם הזכייה באירוויזיון בשיר “דיווה", שהעפיל למקום הראשון במצעד ה־MTV.
זמרת נוספת שהצליחה באותו עשור היא אחינועם ניני, או בשמה הבינלאומי “NOA". לאורך הקריירה רשמה לא מעט הישגים בינלאומיים, בהם שתי הופעות בפני האפיפיור יוחנן פאולוס השני, ביצוע שיר הנושא לסרטו של רוברטו בניני “החיים יפים", קבלת תואר “אבירת מסדר כוכב הסולידריות האיטלקי" מנשיא איטליה וייצוג ישראל באירוויזיון עם מירה עווד בשיר בשלוש שפות (עברית, אנגלית וערבית).
אותו עשור הביא לזינוק בקריירה של סקאזי ואינפקטד מאשרום בסצינת המוזיקה האלקטרונית. להקת המטאל־רוק אורפנד לנד זוכה זה שלושה עשורים להצלחה, בעיקר במדינות המזרח התיכון ואירופה. זהבה בן ושרית חדד זכו לפופולריות בארצות ערב, בייחוד מצרים וירדן. שלומי סרנגה זכה להצלחה גדולה ביוון, ועידן רייכל והפרויקט שלו כבשו במות בארצות הברית ובקנדה.
“את האומנים שמצליחים כיום בעולם אפשר לחלק לשני סוגים: אלו שצוברים קהל לאט ובטוח דרך הופעות בפסטיבלים ועבודה קשה, כמו לולה מארש, נגה ארז ודניס לויד", מסכם אראל. “ויש אומנים שעומדים מאחוריהם טייקונים עשירים, שמשמנים אותם בכסף ומשיגים להם קשרים ופרסום, בלי לעבור בהכרח את הדרך הארוכה והמפותלת".