צמד "שיארי", שהוציא בימים אלה את אלבום הבכורה שלו "Economy of Heart", חציו בעברית וחציו באנגלית, קם בנסיבות לא הכי שגרתיות. "ערב אחד שמעתי דרך הפייסבוק את 'אל תשאל', שיר של שי וכל-כך הוקסמתי ממנו, שבו בערב שלחתי לו הודעה", משחזר ארי ג'ייקוב. "עבר שבוע ושי עדיין לא ענה לי. אז הרגשתי שאיכשהו אני חייב לתפוס וכשתפסתי, נוצר בינינו חיבור שהביא להקמת הצמד שלנו".

מה קסם לך בשיר ההוא?
"כעולה חדש, מצאתי בשיר משהו אותנטי שמבטא את ישראל. כשמשהו נוגע בך, הוא נוגע".

"כשקיבלתי את ההודעה מארי, שבה הציג את עצמו כעולה חדש, התפעלתי מהעברית שלו, שהיא ברמה גבוהה", שי פרי ממשיך את דברי עמיתו. "כשנפגשנו אצלו בבית, בכרם התימנים, ישר הוצאתי גיטרה והוא התיישב ליד הפסנתר, ניגנו כמה דקות ביחד ומיד הבנו שיש בינינו חיבור של נפש בנפש. הניצוץ שאז ניצת קיים עד היום, מה שלא מפריע לכל אחד מאיתנו להמשיך לפעול עצמאית עם עולם משלו. משהו כמו שהיה בין לנון ומקרטני" (תחי הצניעות...).

להעצמת החיבור בין השניים תרמה נסיעתם רגע לפני פרוץ הקורונה לאוסטרליה, ארץ הולדתו הרחוקה של ג'ייקוב, שעלה ארצה לפני חמש שנים. "אם חשבתי שהכל יהיה חלק בנסיעה הזאת, אז דווקא היו קשיים ואולי דווקא זה העצים את הקשר בינינו", אומר פרי.

"אם הצלחנו להתגבר על כל קושי, זה ממחיש איך שמהרגע הראשון הלבבות שלנו היו פתוחים זה כלפי זה", מגיב ג'ייקוב. "בשבילי לחזור למקום שבו גדלתי עם שי, שמסמל את הזהות החדשה שאני מנסה לבנות בארץ-ישראל, היה בכך משהו עמוק, מה גם ששי יצא למסע הזה עם חן, בת הזוג שלו, שמנהלת אותנו".

שי, איך היה באוסטרליה?
"באוסטרליה הרגשתי שאני ...לבד בעולם. זה גרם לי לחשוב איך אוכל להשמיע את הקול שלי במקום כל כך גדול. אז הבנתי איזו משמעות יש בלהישמע במקום כזה".

בן 33, פרי, אשקלוני במקור, שבא ממשפחה עירקית מכל הכיוונים, כדבריו. לפי עדותו, הזיכרון המוזיקלי היחיד שיש לו מהבית אלה הם שירי אום כולתום שסבו נהג לשרוק. פרי הינו מוזיקאי רב-כלי, שמגיל שבע למד בעירו נגינה בכינור לצד חלילית ובהמשך - גיטרה, גיטרת בס ותופים, שלמד בעצמו. בקיצור, כמעט תזמורת של איש אחד. בצבא הוא שירת בחיל הים, כחובל בצוללות ומעיד על עצמו שהמרחב התת ימי והשקט שחווה מצאו בהמשך הד במוזיקה שלו. שבע שנים לבש את המדים הלבנים של החיל שלו עד שהשתחרר בדרגת סרן.

מה הביא אותך להתמודד ב-2016 בתוכנית "הכוכב הבא"?
"הגעתי לשם בלי להבין את המשמעות של התמודדות בתוכנית ריאליטי ומתוך רצון לזכות בהכרה במוזיקה שלי ושישמעו אותי. בתוכנית הבנתי שאין קיצורי דרך וכדי להישמע, על הדברים לנבוע ממני".

ג'ייקוב, 26, בנו של עורך-דין, עלה ממלבורן שבאוסטרליה כשהוא חמוש בעברית רהוטה, שאותה רכש בבית-ספר תיכון יהודי שם. לטענתו, החל לנגן בפסנתר בגיל שלוש ומגיל 12 הופיע בקהילה היהודית שם. "לעומת שי, שהחליט על קריירה לאחר שירות ממושך בצבא, אצלי לא הייתה בחירה", הוא מספר. "אני עם המוזיקה מאז שאני זוכר את עצמי, כולל הופעות עם להקת חתונות ולפני שבאתי לישראל, הוצאתי במלבורן אי.פי. ראשון".

מה הביא אותך ארצה, ציונות?
"לא הייתי מגדיר את זה כציונות. למעשה, גדלתי בבית דתי ולעלייה שלי הגעתי ממקום רוחני, כאילו שאלוהים הביא אותי לפה. הוקסמתי מהפתיחות ומהחום שיש בין האנשים בארץ עם מין תחושת אחווה".

מה משמעות שם האלבום שלכם, שבתרגום חופשי לעברית הוא "כלכלת הלב"?
פרי: "אני מרגיש שהיחסים שלנו עם העולם מתבססים על מנגנון של קבלה ונתינה, כשבעצם הנתינה יש קבלה - וזה לאו דווקא חומרי".

ג'ייקוב: "כתבתי את המילים של השיר בעקבות כל השיח שבינינו, שי התחיל לנגן משהו בגיטרה ותוך עשר דקות השיר היה מולחן".

פרי: "קראנו לטכנאי ואיך ששרנו את השיר בפעם הראשונה, כך זה נכנס לאלבום".